ספר – בן האינקה – פרק עשירי – ממה קיליה

פרנקו פתח את עיניו , הוא הדק את אגרופו וידע שהוא עדיין חי, הדם מצווארו הפסיק לזרום ומספר עלי קוקה היו מהודקים לפצעו. הכהן לא הרג אותו , אך הוא חתך אותו עם המאכלת , אך לשם מה ?
פרנקו ניסה להזיז את גופו, אך לא הצליח, הוא עדיין היה קשור לכהן הירח, הוא תהה אם גם הכהן חי , הוא הסתכל אל מסכת הירח והרגיש את חום גופו של הכהן הקשור בחבלים המהדקים את גופם יחד, המסכה זזה במקצת . הקהל עדיין צרח בכל כוחו כנגד השמש המכוסה בירח, אל תוך האפלה שירדה מוקדם מידי , אך בהתאמה מדויקת לחישוביהם של כהני השמש והירח.
הכהן הגדול ניגש אליהם שנית עם המאכלת וחתך את הכבלים הקושרים אותם יחד במחי יד , פרנקו התגלגל וראשו כמעט ונחבט במזבח. הכהן שעל ידו הורם על ידי כהני הירח ופרנקו הרגיש איך ידיים תופסות מתחת לבית שחיו ומקימות אותו על רגליו. מסכת השמש הורדה מראשו והושמה על המזבח . פרנקו התבונן על כהני הירח המורידים באיטיות את מסכת הירח מעל ראשו של הכהן השני. כשירדה המסכה ופרנקו הסתכל על הפנים הצעירות, גילה שיער גולש ועיניים בורקות . ממה קיליה – אלת הירח הייתה נערה , כמעט בת גילו , פניה יפות ומאורכות ועיניה ברקו היא הייתה צבועה בצבעי הכסף ומתחת לעיניה שלט הכחול. הכהן הגדול ניגש אליהם ודיבר אליהם בשפת קצ'ואה -"קח את אשתך" למקדש השמש , הוא אמר , אתם נשואים.
ממה קיליה הסתכלה בעיניו ישירות ברוך אך בעוצמה , והושיטה לו שוב את ידה . הפעם לא לחץ עליה פרנקו בחוזקה , הוא תהה מה עליו לעשות , אולם משהסתובבה אל הקהל והניפה את ידיהם, שאג הקהל ממושכות . הירח המשיך את מהלכו והשמש שוב הופיעה בשמים. זה היה סימן טוב , והנחש הענק שבלע את השמש והירח גם יחד שחרר את אחיזתו והתיר את הברית הנצחית בין אל השמש אינטי ואלת הירח ממה קיליה. האגדה סיפרה שמנקו קאפק המלך הראשון היה בנם והאלים היו הוריו.
ממה קיליה שלחה ידה והחזיקה במותנו וכך עשה גם פרנקו , הוא הרגיש את לבו פועם בחוזקה , מעולם לא הרגיש כך ואולי המעמד המדהים השפיע עליו. הוא הסב את ראשו אליה , פניה זהרו והוא ראה את החיוך על פניה כשהתבוננה אל הקהל העצום. כשהבחינה שהוא מסתכל עליה הפנתה את ראשה לעברו מחייכת. ממה קיליה קרבה את פניה אליו ונשקה את פיו ופרנקו התמסר לנשיקתה לעיני הקהל שהריע ממושכות.

***

השמש החלה לשקוע והקהל הרב המשיך בחגיגותיו אל תוך הלילה . פרנקו וממה קיליה נמשכו לאחור על ידי הכהנים הם הוכנסו אל הביתן שמאחוריהם והושארו שם לבדם , החושך ירד והחדר התכסה באפילה. המילים הספורות שידע פרנקו לא הספיקו לו על מנת להביע את עצמו. הוא הצביע על עצמו " פרנקו " , הוא אמר חרש , צעקות ההמונים שבחוץ הלכו וגוועו והחגיגות נכנסו אל האולמות הגדולים והמוארים על מנת להמשיכם.
מעתה הם היו המלך והמלכה ומעמדם הפך בן לילה למעמד אלים . אף אחד יותר לא היה רשאי לגעת בהם . בקשתם הפכה ציווי ורצונותיהם היו אמורים להתמלא. חמש מאות שנה ללא מלך תמו. מעתה לבני האינקה היה מלך ולמלך אישה ושניהם היו אלים . לא ניתן יהיה לערער על סמכותם. רק הכהן הגדול ,שרי הממלכה ומספר מועט מבני האצולה והכהנים, הורשו מעתה להיות נוכחים בקרבתם ואף זה ככל הנראה לא יקרה בתדירות גבוהה.
ממה קיליה החלה לדבר אך פרנקו תפס את ידה בעדינות ונענע את ראשו בשלילה . "לא יודע קצ'ואה", אמר והצביע שוב על עצמו "אני פרנקו" אמר בשפתה והדבר בלבל אותה במקצת. היא הצביעה על עצמה מניחה יד על פשוטה על חזה, "אני אקיה" , אמרה בהתכוונה לכך שהיא המיועדת לו לכלה מבנות השמש הנבחרות, פרנקו לא הבין את מה שאמרה ועל כן הצביע עליה "אקיה" ? הוא שאל , היא הנהנה ואז אמרה : "קוצ'ה" , "אקיה קוצ'ה , ממה קיליה , היא חיברה את אצבעותיה יחד ואמרה ממה קיליה ואינטי , קוצ'ה ופרנקו .
פרנקו היה מותש , הוא התיישב על הדרגש , הוא הבין שממה קיליה אלת הירח היא אשתו מהיום ולעולם ,שמה הוא קוצ'ה ואילו אקיה היה ככל הנראה תואר שהתווסף לשמה , הוא הסתכל עליה , על תווי פניה וניסה להבין את רגשותיו לגביה. הוא הבין את מעמדו הרם ועתה גם את מעמדה של אשתו החדשה , אישה שלא ביקש לעצמו, אך הוא חייב לחשוב כיצד להתייחס אליה. הוא היה מבולבל ומחשבותיו נדדו מתובנה לתובנה, מי היא ? כיצד להתייחס אליה ? הוא עוד לא ידע האם יוכל לבטוח בה , היא יודעת הרבה יותר ממנו אודות האינקה ומנהגיהם ובאם תרצה תוכל לנתבו כרצונה. היא הייתה נערה יפה , אך הוא לא ידע מה יכולותיה והיקף ידיעותיה , האם תהייה נאמנה לו או תחתור מאחורי גבו ? רבות תלוי בו. הוא חייב לדעת כיצד לנהוג ועד שלא ידע את שפתם לא יוכל לשלוט כהלכה והוא הרגיש שהציפיות ממנו יהיו גבוהות מאד.
הם נרדמו חבוקים זה בזרועות זו , שניהם היו סחוטים ועייפים, ראשו של פרנקו סחרחר עליו ומוחו מעורפל ועל כן, לא טרחו לפשוט את בגדיהם. כאשר עלתה השמש וחדרה אל האישנו , התעוררו לבוקר חדש וגשום.
פרנקו קם ופתח את הדלת השפעת הסם כמעט ופגה . למרגלות האישנו עמדו שומרים וסירת האפריון על חותריה ושומריה חיכתה לו כל הלילה. אך להיכן עליו ללכת מכאן ? קוצ'ה יצאה אחריו , השומרים עדיין כרעו ברך לפני פרנקו כאשר יצאה החוצה. כל ערוץ הנחל היה ריק מאנשים , הם לא הורשו לצאת ולחזות שנית במלך ובמלכה ועד שלא יפנו את מקדש האישנו וילכו למקדש השמש לא יותר לאיש לצאת. קוצ'ה תפסה את ידו ונעזרה בו ביורדה במדרגות התלולות , היא סימנה לשומרים ואלה הריצו את נושאי האפריון אל עבר המדרגות, נובס ופדרו היו בתוך הנושאים. פרנקו עצר את הליכתו , הם לא נשאו את עיניהם אליו כפי שעשו כולם.
פרנקו עלה עם אשתו על האפריון ונושאיו נשאו אותם לעבר הסירה.
כאשר עלו על הסירה והאפריון הונח, פנה פרנקו אל נובס ופדרו.הם נשאו את ראשיהם אליו בעודם יושבים. אתם באים איתי להיכן שאלך , עבודה גדולה עוד נכונה לנו , אמר להם בספרדית . הוא פנה אל מפקד המשמר והצביע על נובס ופדרו ואחר התווה בידו על רצונו שיהיו לצידו, מפקד המשמר היה נפחד, הוא לא הבין את רצונו של פרנקו , הוא השפיל את עיניו. קוצ'ה קמה ממקומה ובתקיפות רבה ירתה את מילותיה אליו בשפת קצ'ואה. מפקד המשמר נשכב בפישוט אברים על רצפת הסירה רועד כולו, היא הורתה לאחד הנשאים להגיע אליה , הצביעה על נובס ופדרו ובקול סמכותי ותקיף ירתה את מילותיה אליו. הנשא השפיל את ראשו והגיע חיש מהר אל נובס ופדרו והקים אותם על רגליהם ואחר הביא אותם אל האפריון בקרבתו של פרנקו , פרנקו הושיט להם את מטהו ונגע בכתפם האחד אחר השני . הנשאים השתחוו לפניהם ופרנקו דיבר אל כולם בספרדית , הוא ידע שלא יבינו , אך האופן בו ביטא את המילים היה כזה שלא ניתן לפרשנות אחרת , פרנקו רצה אותם איתו , וקוצ'ה הוכיחה את עצמה בפני פרנקו. הוא הסתכל עליה זועמת בשבילו ואהב אותה על כך. הסירה הסתובבה, היא לא שטה אל הכיוון ממנו בא אלא המשיכה בדרכה במורד הנהר , כמות פתחי האולמות במצוקי הגדה הלכה ופחתה ואת מקומם תפסו מבנים שהשתלבו בתוך המצוק , המבנים היו בנויים מאבנים גדולות ומסותתות, לחלקם היו מרפסות תלויות וחומות עתיקות. עיטורים ופסלים עיטרו את המבנים השונים. השייט בנהר בין הגדות המבונות בדמדומי הבוקר ביער העד היה לפרנקו הפתעה ליכולותיהם של בני האינקה ולרמת האדריכלות הגבוהה אותה הפגינו . הכל היה כה יפה והשתלב בצורה הרמונית במצוק. מדרגות עלו מן הנהר אל המבנים וגשרי עץ קישרו בין המבנים השונים. כאשר המצוקים התקרבו זה לזה והזרם נעשה מהיר יותר התאפשר לבני האינקה גם למתוח גשרי עץ תלויים גם בין גדה לגדה. אף שהזרם היה מהיר יותר נראה שדבר לא הפריע למהלך הסירה והחותרים היו אמונים על יציבותה גם ללא מפקדם שעדיין שכב בתחתית הסירה כל עוד השייט נמשך. כעבור כקילומטר התמעטו שוב המבנים ואת מקומם תפסו מקדשים , ניתן היה לראות את מבני המקדשים משני צידי הגדה. מתוך הנהר עלו מדרגות הדומות למדרגות מקדש האישנו למעלה אל שני מצוקי הגדה לשני הצדדים גבוה לתוכם. כל גרמי המדרגות תמיד נגמרו במבנה רבוע מעוטר בתבליטים שהיה נתון בתוך ההר התלול. בין גרמי המדרגות היו רחובות ועליהם הילכו כהנים ומשראו את הסירה מתקרבת כרעו על ברכיהם בהשתחוויה עד עוברה. הנהר שוב הלך והתרחב והמים נעשו שקטים יותר . באמצע הנהר עמד מקדש , המים זרמו משני צידיו והמשיכו בדרכם, המקדש היה בנוי בצורה מוזרה , לפניו היה כמין מעגן סגור ומפותל אשר אפשר לעגון את הסירה ללא חשש , המעגן יצר כמין אגם פנימי פרטי, באמצע האגם היו חומות שחילקו אותו לשניים ועל מנת לעבור אל חלקו השני היה עליהם לעבור שער , שער אשר לא אפשר לראות את חלקו השני של האגם וחצר המקדש המסתתרת מאחוריו. כשנכנסה הסירה אל המעגן נפתח השער כאילו מעצמו , פרנקו הסתכל אל השומרים וראה שאלו נשים , כולן היו לבושות בגדים מעוטרים ססגוניים ולכולן היה נשק כשומרים הגברים אשר באו איתו . השער נסגר אחריהם ופרנקו ראה את מקדש השמש לפניו. כל חזיתו עוטרה זהב ותבליטי שמש עגולים וגדולים עיטרו אותו. דלת עצומה ואבני ענק מסותתות הקיפו אותה ונראה היה לפרנקו שאבנים אלו היוו את בסיס המקדש ועליהם הוא נבנה . המים ליחכו אותם ודלת הזהב נגעה בשולי המים.בתוך המים ניתן היה לראות מדרגות שהוליכו אליה ופרנקו שיער שמפלס המים לא היה תמיד כה גבוה כפי שהוא בעונת הגשמים.
הסירה התחככה במדרגות במקצת ונטתה כך שצידה הימני יעמוד בצמוד לדלת . את האגם הפנימי הקיף רחוב מרוצף שמתוכו נראו דלתות רבות מלבניות מעוטרות בעיטורי שמש. רק נשים נראו הולכות ברחובות הללו וכולן לבושות בעיטורים הססגוניים שראה זה מכבר בשער הכניסה וכולן נשאו נשק. כאשר עגנה הסירה נשארו נשאי האפריון בסירה , אף גבר לא הורשה לרדת אל הרחוב המקיף את האגם ובודאי לא להיכנס אל מקדש השמש . קוצ'ה הסתכלה בפרנקו , היא חיכתה למוצא פיו. הכוהנות השומרות חיכו להם ברחוב שלפני דלת הזהב. קוצ'ה הצביעה על הגברים נושאי האפריון ובתנועות ידיים הסבירה לו שאינם יכולים לרדת . היא לא הצביעה על נובס ופדרו , היא חיכתה למוצא פיו, היה לה ברור שהחלטתו תטה את הכף גם במחיר הפקעת כוחן של הנשים על המקדש. לכולן היה ברור שהמלך אינו כשאר האדם והחלטותיו גרועות ורעות ככל שיהיו יתקיימו במלואן. כולם חיכו. פרנקו התבונן בנשים. הן לא כרעו ברך לפניהם כגברים אלא עמדו כולן מוכנות לפקודתו. פרנקו התבונן בקוצ'ה , הוא שווע לעזרה ממנה על מנת שתמצא לו אפשרות למגורים בשבילם בקרבתו. הוא שיער שהכנסתם של הגברים אל מקדש השמש תערער את כל הסדרים במקדש , הוא הבין שעולם האקיות שבמקדש השמש נוהל אחרת והוא תהה אם הן היו בעצם שליטות הממלכה בפועל או בני האצילים שראה. הוא פנה אל נובס ופדרו בספרדית , נובס ופדרו הרימו את ראשיהם , ואף שלא הכירו את החוקים, הבינו אותם ממראה עיניהם , השומרים , השייטים ונשאי האפריון לא העזו לדבר או להרים את ראשיהם בפני הכהנות או המלך והמלכה בני האלים. הם הסתכלו בפרנקו , ישנה כנראה בעיה , אמר פרנקו , לגברים להיכנס למקדש , כולו נשים וכולן לוחמות , אני לא רוצה שנתרחק זה מזה.
נובס הקשיב , הדברים השתנו , הם כבר לא היו הנערים מהכפר , המחפשים את דרכם , הם היו בני אינקה וככאלה קיבלו אותם בעירם . קיבלו אותם עוד בטרם ידעו עליהם דבר. תגיד לנו איפה להיות ושם נשאר , התערב פדרו , אנחנו מבינים את הבעיה . הם היו חבריו והוא לא רצה שייפרדו, תנו לי לחשוב על פתרון טוב יותר מחר , אמר פרנקו, אני מניח שהפתרון הטוב ביותר כרגע הוא שתעברו לאחד המקדשים הסמוכים ביותר לכאן, אני אבקש לדאוג לכל מחסורכם.
נובס הנהן בראשו בהסכמה , חברותם לא נפגעה והם הרגישו את המאמצים שפרנקו עשה , יותר טוב ממה שקורה להם עתה לא יכול לקרות ומצבם רק משתפר והולך. הם הכירו את פרנקו , גדלו ביחד וידעו שניתן לסמוך עליו, כך היה תמיד. הם היו עייפים מאד לאחר לילה ללא שינה והדבר היחיד אותו רצו הוא לישון . הכהנות וקוצ'ה עדיין חיכו למוצא פיו, השפה המתנגנת בפיו הייתה כה שונה משפתם , היא נדמתה להם כשפת האלים. פרנקו חשב וסימן לנובס ופדרו להתקרב אליו , חבקו אותי , אמר להם. נובס התקרב ראשון ופרנקו שלח את ידיו לחיבוק אוהב וכך עשה גם עם פדרו , עתה היה ברור לכל העומדים ואף לקוצ'ה מה יחסו אליהם. הם היו די קרובים על מנת לנגוע במלך האל , ועל כן יש לדאוג להם. הם נפרדו ופרנקו ירד בלוויית קוצ'ה אל הרחוב שולי בגדיו נוגעים במים. קוצ'ה הסתובבה והצביעה על הנשא אשר הפך ברגע לראש השייטים והורתה לו מה לעשות במפקד השייטים, הנשא הנהן ופניו מטה , היא המשיכה בדבריה בהפנותה את ראשה לעבר פדרו ונובס. הנשא ענה מילים ספורות שהראו כי הבין את דבריה וכוונתה והשתחווה שנית ואחר נתן מספר פקודות שהתיקו את הסירה ממקומה אל עבר שער האגם. ניפגש מחר , אמר פרנקו וחיוך עלה על פניו של נובס , הסתדרת לא רע ,הוא קרא אל פרנקו , אתה המלך שלי. פדרו הנהן בראשו אל פרנקו , גם שלי, הוא אמר ופרנקו חייך אל חבריו. ספרו לי מחר אם דאגו לכל מחסוריכם , קרא אחריהם.
"מחר", הוא אמר לקוצ'ה בשפת קצ'ואה , "נובס ופדרו כאן", וקוצ'ה הנהנה.