ספר – בן האינקה – פרק חמישי – המפל

נהר השינגו היה נהר מפותל מאד. יומיים עברו מאז נכנסו אליו מנהר הטודה , מימיו היו עכורים ושקטים עד כה, אך אט אט, הפכו להיות מהירים יותר ואשדות קטנים נראו בו. הרפסודה הטלטלה ופרנקו שמשך אחרי הקאנו את סירת הציוד ניסה שלא להיתקל בהם. מה נעשה ? , אמר נובס , פרנקו לא השיב אלא הסתכל למרחק , משהו הדאיג אותו בנהר הזה. ריצודי מים לבנים נראו במרחק ופרנקו ידע שהאשדות ילכו ויתגברו. הוא לא החליט מה לעשות . הוא גם לא ידע מה צופן לו הנהר בחלק הזה. אנחנו נצטרך לעצור שוב אמר פרנקו , אני מפחד שישנם מפלים לאורך הדרך . גם אם הם קטנים הם יהפכו אותנו .נובס הפנה את הרפסודה על ידי המוט הארוך שתקע בקרקעית הנהר הרדוד והיא פנתה אל הגדה . פרנקו שחרר את הקאנו מסירת הציוד ומסר את החבל לנובס וזה קשר אותו אל הרפסודה. לאחר מכן הפנה את הקאנו חזרה אל הנהר. אני אתקדם מעט רק כדי לראות מה קורה שם בהמשך ואחר כך אחזור, אמר פרנקו לנובס . אתה בטוח שתצליח לחזור ? שאל נובס , המים עלולים להיות מהירים מדי. אל תדאג , אמר פרנקו , שמור על פדרו ועל הציוד, המשיך בדבריו ותקע תוך כדי דיבורו את משוטו במים בתנועה חדה.
הסלעים הלכו ונגלו והנהר ככל שהתרחב יותר כך גם הלך ונעשה רדוד ומהיר . פרנקו בחר להישאר צמוד לגדה אך גם שם היה הזרם מהיר . הוא שלט היטב בקאנו ועדיין היה קשה לו לנווט בין הסלעים והזרם המתחזק. רעש חזק של מים קוצפים נשמע ואד מים עלה מלפניו. פרנקו חתר לעבר הגדה וקשר את הקאנו לשורש קרוב , הוא טיפס על ענף קרוב ועבר לאורך הגדה על גבי הסלעים עד שכעבור כחצי ק"מ הגיע אל המפל. מראה מדהים נגלה לעיניו , מפל לרוחבו של כל הנהר נופל אל אגם שממנו יוצא הנהר בפיתול ונעלם מעיניו , אד המים כיסה את תחתיתו וחלק גדול מן האגם ועוצמתם הייתה גבוהה מאד . הוא השקיף הלאה וראה את הג'ונגל העצום פרוס לפניו , ג'ונגל שלא מסתיים.
פרנקו כבר החל לחזור ולפתע קלטה עינו פס עשן דק , הוא אמץ את עיניו וניסה לשער את מקורו . הפחיד אותו להיתקל בשבטים עוינים, אך מצד שני אפשר שזהו כפר או אנשים שהגיעו עד שם. ואם הצליחו להגיע לשם, יתכן שהדרך תהיה קלה יותר. עליהם יהיה לעבור את המפל החליט, ואחר כך הדברים יסתדרו. אולם מה יעשה פדרו ? העייפות השתלטה על פרנקו , כבר שלושה ימים לא אכל בצורה מסודרת , העופות והפירות נגמרו וכמות המים קטנה בחצי. הם יאלצו לעשות את דרכם ברגל ולמצוא דרך לרדת למטה. גובה המפל היה כארבעים מטרים על פי מה שהעריך , יתכן שהמתלול בחלק הזה תלול מאד ויתכן שאם ימשיכו לאורך הגדה התלולה תתמתן הגדה ויוכלו להחליק למטה חזרה אל הנהר . הוא לא היה בטוח בזה , לכל אורך הגדה עד היכן שראה נראה שבר תלול שירד אל עמק מיוער בצפיפות.
הוא חזר אל הקאנו ופנה לחזור אל חבריו. השמש כבר עמדה באמצע המרום , והמים המהירים הקשו על החזרה . פרנקו אימץ מאד את כוחותיו וכאשר הגיע חזרה אל נובס ופדרו היה מותש לחלוטין. הוא התנשם והתנשף כאשר יצא מן הקאנו והתיישב ליד נובס באפיסת כוחות. צריך להחליף לו תחבושות , אמר לנובס בשקט . החלפתי כבר , אמר נובס , הפצע נראה קצת יותר טוב . נראה לי שביד הוא הולך ומתרפא יפה . עלי הקוקה עוזרים . פרנקו קם בקושי ואחר כך התנער וירד אל סירת הציוד שם שכב פדרו. איך אתה מרגיש ? שאל אותו כשראה שעיניו פקוחות , פדרו הנהן בראשו , יותר טוב, אמר בלחש. כל תנועה כאבה לו. יהיה בסדר, אמר פרנקו וליטף את ראשו של פדרו מבעד לכילה.
הוא חזר והתיישב ליד פדרו. עלינו להתכונן לשהייה ממושכת עד שנוכל להמשיך. למה ? שאל פדרו בלחש. פרנקו סיפר לו על המפל שנמצא קילומטר מהם. לא נצליח לעבור אותו בשייט. מה נעשה ? שאל נובס. נצטרך למצוא מקום לחנות עד שפדרו יבריא מעט ויוכל ללכת, מחלק מן הציוד נאלץ להיפרד , חלק ניקח איתנו וחלק נוכל להשיט אל תוך המפל ולנסות להציל את מה שיוותר כשנגיע למטה. איפה נישאר , שאל נובס. המקום הזה גרוע , המים פה מהירים ולא נוכל לדוג פה. אני מציע שנחזור עם הקאנו לאחור, נשים בו חלק מן הציוד ואת הרפסודה וסירת הציוד עם רוב הציוד נשאיר כאן. אני לא אצליח להחזיר את סירת הציוד בגרירה במים הללו בין הסלעים.
ומה עם פדרו ? נראה אם הוא יהיה מסוגל לעבור אל הקאנו בכוחות עצמו וננסה לחזור יחד איתו אחורה , אמר פרנקו. יהיה קשה אבל נצליח. נובס הסתכל במים והיה מודאג אך הוא האמין בפרנקו ובתוכניותיו.
המלאכה הייתה קשה משחשבו , המאמץ בחתירה כנגד הזרם התיש אותם ואת פרנקו יותר מנובס , הוא היה צריך לעשות זאת עם פדרו גדל הגוף שוכב בקאנו הצר , אך לבסוף הצליח להגיע אל המים השקטים יותר. נובס נשאר מאחור והיה עליו לפלס את דרכו לבד על הגדה בין ענפי העצים . לעיתים נאלץ לשחות ולעיתים היה עליו לפלס דרך בתוך המעבה הסבוך. כשהגיע היה חבול ושרוט כולו. פרנקו מתח ערסל אחד ופדרו קם בקושי ובסיועו של פרנקו נשכב עליו נאנח בקול. האדמה בקרקעית הנהר הייתה יציבה יותר בשל המים המהירים שסחפו אותם ברבות השנים וניתן היה להרגיש את האבנים שבמים. היה קשה יותר ללכת אך מצד שני הסכנות האורבות בחול הקרקעית היו גדולות יותר. פרנקו נכנס למים והתרענן , היה זה לו הפעם הראשונה שהרגיש שכוחותיו לא עומדים לו. נובס עמד על אבן גדולה ומקל ארוך ומחודד בידו הוא החזיק אותו כשקצהו במים וכולו מרוכז. פרנקו התבונן בו בדריכות , הוא התרחק מעט על מנת לא להפריע . לפתע ידה נובס את המקל ונעץ אותו בדג בינוני ששחה בקרבתו . הוא שלף אותו מן המים , הדג פרפר אך לא הצליח להימלט בשל השינון בראשו של המקל. וואו, צעק פרנקו , מתי הספקת להכין את החנית הזאת ? מצאתי אותה אמר נובס . מה ? התערב פדרו בשיחה , ראשו בלט מן הערסל , חזרת אלינו, אמר נובס ,כל הכבוד. הכנתי אותה בדרכי לכאן . פדרו שמט את ראשו חזרה לערסל . הוא חייך, אמר פרנקו לנובס , זה כבר סימן טוב. נובס חזר למלאכתו וצד ארבעה דגים נוספים. סוף סוף נאכל כמו שצריך היום.

***

הימים הבאים עברו עליהם בבטלה גדולה , פרנקו ונובס השלימו עם העיכוב בשל פציעתו של פדרו וניסו להקל עליו את ריפויו , הם החליפו לו תחבושות עד אשר נגמרו מתיק העזרה הראשונה ואחר כך עזרו לו לשטוף את המוגלה ולשים אלכוהול . פדרו היה חזק ושרירי ונראה שהפצע בבטנו הלך והחלים . הפצעים בידו כבר התחילו להגליד ונראה שלא הפריעו לפדרו כל כך . ברוב הזמן שהו הם במים משחקים או נכנסים אל היער על מנת לאסוף פירות או לצוד ציד . הם היו רגילים לחיי היער כך שלא הרגישו קושי שאין הם יכולים לעמוד בו.
פדרו הלך והתחזק , ולקראת היום השביעי למסעם הצליח לקום בכוחות עצמו ולהיכנס למים הצוננים . הוא לא הוריד את התחבושת גם כשהיה במים שכן ידע שתולעי המים יחדרו לפצעו ועלולים לזהם אותו. הוא כבר ראה בכפר ילדים שתולעים התרוצצו מתחת לעורם ואלמלא השמאן הזקן הם היו נשארים שם לנצח.
עתה שיכול היה פדרו כבר ללכת בכוחות עצמו התחיל פרנקו לתכנן את ירידתם במפל. הוא אסף את כל החבלים ,קשר את הציוד היטב בתוך סירת הציוד והשאיר חבל ארוך ומשוחרר אליו קשר דלעת מרוקנת מתוכה. הדלעת שימשה להם לאגירת מים לשתיה , אבל הפעם ידע שאם תישבר הסירה וייפול הציוד למים יוכלו למשכו החוצה על ידי החבל הארוך ואילו הדלעת תצוף ותסמן להם את מקום הימצאם של החבילות הכבדות. לרפסודה לא דאגו במיוחד , מספיק אם ימצאו את עצי הבלזה באגם התחתון , שכן לבנות את הרפסודה מחדש יהיה פשוט יותר.
אנחנו ניקח רק את הציוד הנחוץ לנו אמר להם פרנקו. פדרו לא יסחב דבר ואילו אנו ניקח רק את תיקי הגב ובהם ערסלים , כילות, מים וקצת אוכל , סכינים וחבלים מעטים. פדרו תקע את הסכין בחגורתו אך אחר כך העבירו לגבו שכן הידית הכאיבה לפצעו. נובס ופרנקו לקחו את רוביהם וטענו אותם ואחר כך העמיסו את התיקים. אתם מוכנים ? שאל פרנקו. הם הנהנו , אני ראשון , מפלס את הדרך , פדרו באמצע ואתה נובס תהיה בסוף. תחזיק גם את המנצ'טה ותוכל לעזור לפדרו בעת הצורך.
אנחנו נגיע אל הקאנו שהשארתי מאחרי ומשם נמשיך לאורך הגדה עד אשר נרד למטה.
פרנקו שחרר אט אט את הרפסודה מסירת הציוד ונתן לה להיסחף בזרם ואחר כך בדק שוב את הקשרים שעל היריעה העוטפת את הציוד הכבד שבסירה וכאשר היה מרוצה שחרר גם אותה. הם עקבו אחריה במבטם עד שנעלמה מן העין ורק אז התחילו במסעם למטה.
פרנקו התחיל ללכת, מפלס את דרכם . רעש האשדות המהירים ליווה אותם ופרנקו השתדל לבחור את הדרכים הקלות גם אם הדבר הצריך אותו לפלס את דרכם בתוך הסבך.
פדרו נאלץ לעצור לעיתים תכופות ואדמומית התפשטה בתחבושות שעטפו את בטנו. הכל בסדר ? , שאל נובס . פדרו הנהן. הוא שתק רוב הזמן.
הקאנו חיכה להם במקום בו השאיר אותו פרנקו. פרנקו ירד ושחרר את החבל ואז נתן לקאנו הקל דחיפה חזקה. הוא קיווה שהוא ישרוד את הנפילה אף שלא ציפה ליותר מדי.מסעם יואט אם יצטרכו לשוט על גבי רפסודה. הם יצטרכו להישמר יותר מפני התנינים ולא יוכלו לנווט אותה באותה הקלות כפי שעשו כשהקאנואים היו ברשותם. הוא גרש את המחשבות הללו מראשו וקיווה לטוב.
הפעם לא קפץ פרנקו בין הסלעים , הוא ידע שפדרו לא יוכל לעמוד בזה ופילס את דרכו . הוא חיפש בעיקר שבילים קיימים של חיות הג'ונגל, שכן, קל היה לחדור את הסבך דרכם.
כעבור כארבע שעות עמדו מעל שפך המפל , מראה מדהים ניגלה לעיניהם, אד עצום עלה מהאגם שבתחתיתו. המים שפגעו בסלעים ובמי האגם יצרו רסיסים. כמות המים הנופלים הייתה עצומה וירדה במין פסים לבנים שרק סלעים מועטים בצבצו ביניהם. הג'ונגל נפרס לפניהם והצבע הירוק שלט בכל. נובס עמד לצידו של פרנקו, אתה רואה מקום לרדת בו ? , פרנקו השיב בשלילה. נקפוץ מפה ? פרנקו חייך לדבריו של נובס , הייתי קופץ אם הייתי יכול. אי אפשר לראות דבר מכאן , ענן הרסיסים מסתיר הכל.
אני לא מוצא את הסירות שלנו אמר נובס. כן, כבר חיפשתי אותם, אני מניח שהם התרסקו, נוכל לדעת זאת רק אם נרד למטה. יתכן שנמצא אותם במורד הנהר.
מקום מצוין לחנות בו , אמר פרנקו , נמתח את הערסלים על העץ הזה ממש מעל התהום. השתגעת ? אמר פדרו , אני ארד באמצע הלילה מהערסל ותמצאו אותי למטה באגם מפורק לחלוטין. נובס צחק ופרנקו הוריד את הערסל של פדרו אל הענפים הקרובים לאדמה. תשתדל רק לא לקפוץ למטה ולרוץ אל התהום. הם פרקו את התיקים ותלו את הערסלים כפי שפדרו ביקש קרוב לאדמה ולא מעל התהום. הכילות נפרשו והם נכנסו אל הערסלים למנוחה. פחות משתי קילומטר הליכה שהתפרשה על רוב שעות היום . פדרו עמד בכך בכבוד ועל אף הדימום הצליח להגיע עד לסוף היום בהצלחה. פדרו התיישב על ענף רחב ופתח את התחבושות. פרנקו העביר לו את תיק העזרה הראשונה שנשא איתו ופדרו הוציא משם משחה מחטאה. הפצע בבטנו כאב, אך נראה טוב יותר , הנפיחות ירדה והאדמומיות חזרה לעור. מתרפא מהר ? אמר נובס, פדרו הנהן בעודו עוטף את בטנו באותן תחבושות. השמים התכדרו שוב ורגע לפני שנתך ארצה הספיקו עוד לשים מעליהם עלים רחבים שהגנו עליהם מפניו.
הלילה עבר בשקט והקולות הרגילים השתלטו על חלומותיהם.