ספר – בן האינקה – פרק ארבע עשר – אייקוצ'ו

פרנקו בחן את המצב בעיר יחד עם קוצ'ה , לא כל בני האצילים היו איתם , אך מנגד , ובעיני קוצ'ה היה זה אף חשוב יותר , בנות האקיה שמרו להם אמונים וסרו למרותם . הכהנים היו נאמנים לכהן הגדול ועל פי דבריו הוא היה לצידם , והדבר נחשב בעיניהם להישג גדול .
השומרים סרו למרות המלך , ושר הצבא והציד לא הסתיר את נאמנותו לפרנקו ובעיקר לקוצ'ה.
יהיה קשה להם לבצע את תוכניתם ללא בני האצילים, אך בתור מלכים הם יוכלו לכפות עליהם את רצונותיהם. פרנקו ראה לפי שאלותיהם בדיון האחרון שהם לא יוותרו בקלות רבה על סמכויותיהם והישגיהם עד כה , הוא לא ידע עד כמה ההתנגדות תהיה גדולה, אך ידע שהיא הולכת ומתארגנת.
קוצ'ה הסתכלה על המפה התלויה על הקיר אותה הביא פרנקו איתו . שעות היה מבלה פרנקו מול המפה , הוא ניסה לזהות את אזור העיר והנהרות וגם את כפרו . הוא לא ידע את קנה המידה הנכון אבל שיער שיוכל לשערו ברגע שיזהה את המקומות המוכרים לו.
קוזקו הייתה עיר גדולה ועל כן הייתה מסומנת וברורה , אך פרנקו לא ידע את מיקום כפרו ביחס אליה . הג'ונגלים הירוקים הקיפו מרחב כה גדול ואלפי נהרות , יובלים ויובלי משנה . הוא נתן לנובס מפה אחרת שהייתה עמו על מנת שיוכל לסמן את מיקום כפרם באם יתקל באדם היודע לקרוא מפות היטב , ברגע שידע את מיקום כפרם יקל עליהם לזהות את שאר הנהרות והמקומות והדבר יאפשר להם אחר כך למקם את העיר ביתר קלות.
קוצ'ה הצליחה להבין מהסתכלותה במפה דבר אחד חשוב , שהעולם הוא עצום , ודברי פרנקו אודות ערים עצומות נכונים. אלפי נקודות כיסו את המפה , לידם נכתב שם העיר בסימנים לא מזוהים , כפי שהסביר לה פרנקו , עיר כמו קוזקו, אותה זיהה לה פרנקו הייתה בת כמאתיים אלף איש , לימה הייתה גדולה פי כמה ממנה , וכן ערים נוספות . קוצ'ה ספרה את הערים המסומנות במפה , היא לא הצליחה לדמיין מהי עיר , עיר בשבילה הייתה תמיד אולמות תת קרקעיים . היא לא הבינה בחומרים שניסה לתאר פרנקו . פרנקו ביקש מנובס להביא איתו תמונות אם ימצא בכפר , גזרי עיתונים או כל דבר שעשוי לתת מושג לקוצ'ה אודות העולם שבחוץ.
המשימה הראשונה החשובה באמת בעיני פרנקו הייתה לשנות את תפיסת האנשים את עצמם ומקומם , הדבר היה קשה שבעתיים שכן הדבר יערער במידה רבה את כל הסדר האירגוני הפנימי של העיר , הדבר יכול לערער את היסודות ולהרוס במחי יד את כל ההישגים התרבותיים שלהם.
לדעת פרנקו יהיה כדאי להתחיל דווקא מהכהנים , האפשרות ללמד אותם ספרדית נראתה לו הגיונית יותר , פרנקו רצה שיתאפשר להם ללמוד מספרי לימוד , כל מה שהוא לא אהב בצעירותו נראה לו פתאום חשוב . אי אפשר להצליח לגשר על פערי המידע ללא לימוד. אך מי ילמד את הכהנים ? הידע שלו ושל חבריו לא יספיק ועלול ליצור טעויות. הוא לא רצה להביא אנשים מבחוץ אל העיר , הדבר עלול לערער במידה רבה את ביטחונם של תושבי העיר לאחר שיוודע דבר קיומם בחוץ .
קוצ'ה יעצה לו להתחיל מבנות האקיה , הן מיומנות בלימוד , אמרה לו , יכולותיהם הגבוהות הוכחו במאות השנים בהם הובילו את העיר . על בני האצילים בני המיאטה לא יהיה ניתן לסמוך , הוסיפה, מחשבותיהם נתונות לעצמם , והם עלולים לחבל בתהליך מתחילתו. גם על הכהנים לא סמכה , לא כולם היו ברמה לה ציפתה מנבחרים.
פרנקו , הסכים עם קוצ'ה , היא הכירה טוב יותר את תושבי העיר. עליו להתחיל בעבודה.
***
נהר הטפה הרחב היה מוכר לנובס , אך ככל שהתקדמו במעלה הנהר כך הפך נובס לשתקן , סיקואני הרגישה בשינוי במצב רוחו, הוא לא סיפר לה על הכפר , עדיין לא , זה היה מוקדם מידי , אך סיקואני הרגישה את נובס היטב , היא שמה לב שהמקום מוכר לו, דבר לא נעלם מעיניה. סיקואני הייתה ערנית לנובס , לא רק מפני שקוצ'ה ביקשה זאת ממנה , אלא בעיקר מכיוון שהחלה לחבב אותו , עדיין לא נתנה לכך ביטוי , אבל היא הרגישה שהאחריות שלה לא נגמרת רק בלימודו של נובס את תרבותם , אלא ממשיכה אל תוך לבו ורגשותיו , היא רצתה שירגיש נוח, היה חשוב לה שהעיר תתחבב עליו , שיסתכל עליה בהערצה כפי שהיא רואה אותה . העיר הייתה חשובה לה , בנות האקיה היו חשובות לה והיא הרגישה גאה להיות חלק מהן .
הלילה הראשון על נהר הטפה עבר בשקט , נובס לא זיהה את הצעיף אותו קשר פרנקו לעץ אשר במזלג הנחלים . הוא קיווה שהכל יעבור בשלום . למחרת כאשר המשיכו עם שחר בשיוטם הראה נובס לסיקואני את המקום בו נלחם פדרו בתנין . הוא חיפש את שרידי הקאנו אך לא מצא דבר , הכל נסחף עם הזרם והיער סגר על הכל . תנינים אחדים שכבו על הגדה מתחממים , הם היו גדולים ממה שהכירה סיקואני במסעותיה בקרבת העיר. היא ראתה בזמנו את החתכים העמוקים בבטנו של פדרו.
צריך להיזהר באזור זה , אמר לה נובס , הם כנראה מתקבצים כאן להטלת ביצים ולכן הם מסוכנים ביותר. אני מניח שאין צורך לחשוש מהם כל כך עכשיו מכיוון שעונת ההטלה הבאה תתרחש רק בעוד מספר חודשים ואף על פי כן לא כדאי להיתקל בהם, מכת זנב אחת ואנחנו במים.
הוא בדק את רובהו שהיה מונח בין רגליו , כדאי להיות מוכן תמיד.
נובס שיער שיגיעו לפתחו של היובל לפנות ערב , אך העדיף להיכנס לעיר רק בבוקר , הוא ינסה להגיע לתחתית החומה בערב, לישון שם ורק בבוקר יטפסו למעלה. סיקואני חתרה במרץ ונובס לא התווכח על כך יותר . היא הייתה מומחית בהשטת קאנו , חתירותיה היו מדויקות וחסרות קול , המשוטים פילחו את המים בחדות ובמהירות. נובס הסתכל על העצים, הערב החל לרדת והשמש כבר נעלמה בין העצים , בין הערביים הגיע והשמיים האפורים, הפכו יותר ויותר אדומים. רק לקראת השקיעה זיהה נובס את העץ הגדול שבכניסה ליובל הצר. הוא הסב את ליבה של סיקואני לצעיף . סיקואני תקעה את המשוט הימני והמשיכה רק עם השמאלי עד שהקאנו פנה ונדחק בין ענפי העץ היורדים אל המים הכהים. לאחר שחצתה את העלווה הצפופה נפתח היובל שוב וסיקואני הספיקה לראות היטב את כיוונו הכללי. היא המשיכה פנימה , נובס הסיט את ענפי העץ מעל ראשו , מספר נמלים וחרקים נפלו מענפיו אל תוך הקאנו ונובס קם וניער את בגדיו מהם לפני שיעקצוהו. השייט עבר בדומייה , סיקואני התרכזה בחתירה בנתיב הצר, החושך סגר עליהם יותר ויותר עד אשר נובס לא הצליח לראות דבר , סיקואני המשיכה בחתירתה , דבר לא היה קשה לה , והלילה היה לה כיום . תוך כשעה היו לרגלי המתלול , הקאנו התחכך באדמה שמתחת לענף הגדול ונעצר . סיקואני הניחה את המשוטים, נעמדה בקאנו ובתוך רגע, בגמישות מדהימה, כבר הייתה על גבי הענף קושרת את הקאנו לאחד מענפיו הקטנים יותר. היא הקשיבה לקולות הלילה . מה אתה רוצה לעשות פה ? , שאלה את נובס בשקט. איפה אנחנו ? , היה קשה לראות את החומה ממקום עומדה ורק מתלול האדמה נראה . מחר נטפס על החומה , אמר נובס , היא נמצאת בראש המתלול.
סיקואני לא התווכחה איתו, אף שחשבה שניתן היה להמשיך הלאה, החושך לא הפריע לה ואוזניה החדות אפשרו לה לדעת מה קורה סביבה. נובס נעמד ונתקל בענפי העץ שהסתבכו בשערותיו, ראשו כמעט נחבט בגזע הגדול וידיו גיששו בתוך העלים, הוא התפתל ונאנק. הסירה התנדנדה תחת רגליו והוא כמעט נפל למים. בעיני סיקואני הוא היה מגושם עד מאד , היא התבוננה בו ממקום עומדה על הענף , חייכה , אך לא שלחה את ידה על מנת לעזור לו, הדבר שעשע אותה במידה לא מבוטלת.
***
בנות האקיה ישבו באולם הגדול שבמקדש השמש , קוצ'ה זימנה אותן לישיבה דחופה. רק מעטות מבנות האקיה הותיקות היו בסוד העניינים עד כה , רובן הגדול ישב בדממה , תלבושתן הייתה אחידה , מוקסינים גבוהים לרגליהם מכסים על מכנסי בד צבעוניים , חולצתן הייתה ארוכה והגיע כמעט לברכיהן אף היא מעוטרת בחרוזים ובעיטורים , שערן אסוף בדרך כלל לצמה ארוכה או שתיים ורק למיעוטן היה שער פזור שנקשר בסרט צבעוני , מחרוזות עצם ועץ היו לצווארן ועגילים ארוכים לאוזניהן. לחלקן היו כובעים שטוחים, או כאלה אשר כיסו את אוזניהן. כולן היו רזות וחזקות . לא היה הבדל אמיתי בין הצעירות לותיקות , כולן היו ראויות להנהגה ועל כולן הוטלו משימות שונות בהם הצטרכו לעמוד. הצעירה הייתה כבת תשע והבגירה ביותר כבת עשרים וחמש , רוב בנות האקיה נישאו לבני האצילים ויצאו ממעגל ההנהגה , רק מעטות שלא התחתנו כלל המשיכו לחיות במקדש השמש ולהנהיג את העיר. כולן היו רציניות להחריד.
המפה הייתה פרושה על הקיר , קוצ'ה הייתה זאת שהסבירה להן את מטרתה של המפה. היא ניסתה להראות להן את תחומי היער וההרים , כיצד נראים הנהרות והים. פרנקו הסביר על הגבהים והכתב המעטר את הערים , מה הסמלים הללו אומרים וכיצד הם מביעים את המחשבות .
אט אט חדרה ההכרה בבנות האקיה שהן עומדות בפני עולם שלם הקיים בחוץ , פרנקו תיאר אותו , הוא ניסה להסביר להם על המכונות והחשמל , אך לא היה לו מילים להסביר את הדבר וקוצ'ה לא יכלה לעזור לו בזה. הוא רצה לדעת את מחשבותיהן , האם הבינו את הסכנות שבחוץ . לא הכל הן הבינו, אך כשיצאו מהחדר הייתה הרגשתן שונה מאד . הנבואה השנייה הפכה פתאום להיות ברורה יותר ומאיימת יותר.
הן לא ידעו מה משמעותו של המידע, אך הבינו טוב מאד שהעיר ותרבותן עומדים להשתנות ללא היכר ואם לא ילכו יחדיו, החורבן בא יבוא. נובס ופדרו , אמר פרנקו כבר יצאו למשימתם ואם היא תצליח הרי שניתן יהיה לצמצם את הפער העצום בין העיר התת קרקעית לבין העולם החיצון .

***

הלילה עבר על נובס בסיוט מתמשך , ללא כילה הוא נעקץ אף שעטף את עצמו עד כמה שיכל בערסל בו שכב , לקראת הבוקר התעורר בבהלה , סיקואני עמדה ממש מעליו מחזיקה בידה נחש עצים ארוך , היא שברה ברגע את מפרקתו וזרקה אותו למים הכהים , מאז לא יכל נובס לישון , הוא התבונן בסיקואני יורדת בגמישות מן הענף אל ערסלה וחוזרת לישון , אף שישנה הייתה דרוכה וקשובה לקולות היער הקטנים ביותר . גשם החל לרדת והפך את נובס לנוטף מים , הגשם עצמו לא הציק לנובס , הוא כבר התרגל לגשמים , מצב רוחו הירוד ממילא לא השתפר .
הוא חיכה לאור הבוקר שהשתהה כך שנדמה היה לנובס שהאור מבושש לבוא רק כדי להעכיר את רוחו . כאשר הגיע הבוקר התיישב על ענף קרוב ונתן לבגדיו לנטוף מים, עד שפסק הגשם כעבור כמחצית השעה . סיקואני ירדה וישבה לצידו , הוא התבונן בה וחייך . אנחנו נעשה את זה ? שאלה אותו , נובס הפליט אנחה ארוכה . הוא הנהן בראשו . בואי נעשה את זה . מצב רוחו השתפר מעט , היא השרתה עליו ביטחון . תודה על הנחש , אני מניח שהצלת אותי ? אל תגזים !, ענתה לו , פשוט הייתי שם . הוא חייך אליה , אני רואה שאת תמיד שם בשבילי , שוב תודה . סיקואני נטלה את ידו ועזרה לו לקום . הם עמדו שניהם על הענף, רטובים, שערותיהם נופלים על פניהם נוטפים מים. נובס התיר את החבל הקושר את ערסלו אל העץ ואסף את הסכין והרובה המונחים בו . אחר כך ירדו שניהם ונטלו את תיקיהם על מנת לטפס במעלה החומה .
סיקואני עלתה ראשונה , היא תפסה בזיזים שעליה ושלחה רגליים אל זיזים רחוקים , התיק שעל גבה לא הפר את שיווי משקלה , מדי פעם הסתכלה למטה לעבר נובס הנאבק עם תיקו ומחליק מטה על גבי הבוץ שלרגלי החומה . בתוך כמה דקות ירדה אליו ולקחה את תיקו , תיקה כבר היה למעלה, מונח לרגלי הביתן בו ישנו כשבקרו בעיר חודשים לפני כן. נובס טיפס למעלה וישב על החומה . סיקואני הסתכלה על העיר , היא הייתה מרוגשת , מעולם לא ראתה את ראקצ'י עיר המבצר. היא נשמה את האוויר והרגישה את רוח האינקה זורמת לתוכה. היא נשאה תפילה קצרה והסתכלה על נובס. נובס הצביע על מרכז העיר ועל מיקום המערה . לשם אנחנו צריכים להגיע, אמר . נובס היטיב את תיקו וקם ממקומו . נרד למטה , ייקח לנו כשעה להגיע לשם אמר לה , תפקחי עיניים , אנחנו צריכים למצוא כאן מישהו . סיקואני הסתכלה סביב מחפשת סימן לחיים , חוץ מקופים שצרחו באזור מרוחק לא הבחינה בדבר. נובס הוביל הפעם , הוא ירד דרך גרם המדרגות שהביא אותם אל הרחוב הצר המרוצף באבנים גדולות. סיקואני שמה לב לענפים היבשים החתוכים . הפעם היה נובס צריך פחות להשתמש במנצ'טה ורק לעיתים רחוקות נאלץ לפלס את דרכו , את עיקר העבודה עשו הם כשעברו שם בפעם הקודמת.
כעבור שעה קלה הגיעו לקצה הרחוב . ועלו לעבר המבנה בו ישנו לראשונה . אנחנו צריכים למצוא את מי שעקב אחרינו , פרנקו ביקש ממני למצוא אותו . אתה חושב שהוא יודע שאנחנו פה ? שאלה , לא יודע , אמר לה , אני מניח שנצטרך לעשות קצת רעש. נדליק אש , אמרה סיקואני . רעיון מצוין , אמר נובס , אבל לפני כן אני רוצה שתראי את המערה . נובס הוציא מתיקו בד וליפף אותו על גזר עץ , אחר כך הוציא גפרורים וברגע נדלק הקיסם , סיקואני הסתכלה בהתפעלות ותדהמה על הלהבה הקטנה . היא לקחה מידיו את הקופסא והתבוננה בה . הלהבה שבגפרור כלתה את הקיסם וכבתה . נובס חייך אליה , הוא שם בידה גפרור חדש ותפס בידיה ואחר חיכך את הגפרור בקופסא , הגפרור נדלק בפתאומיות וסיקואני זרקה אותו מידיה , הגפרור נפל וכבה . הוא לא עזב את ידיה , והיא הסתכלה בו. אתה מכשף ! אמרה לו , הוא הידק את ידיו על ידיה , לא , אמר לה , אני משתמש במה שכל אדם משתמש בו בעולם החיצון על מנת להדליק אש. אין בזה שום קסם . הוא לקח מידה את הגפרורים , הכין עוד גזר עץ מלופף בבד ואחר הדליק אותם בעצמו . אני חושב שלא צריך יותר להדליק שום דבר , העשן מהלפידים בודאי ימשוך את מי שזה לא יהיה לפה , תפקחי את העיניים .
נובס הרים את התיק ושם אותו על גבו וכמוהו עשתה סיקואני.
היא הלכה אחריו , עדיין מוקסמת מהגפרורים , הדרך לתחתית המערה המתחילה בבור מים גדול הייתה איטית וחלקלקה . המוקסינים שנעלו, עזרו להם להתגבר על החלקלקות. הם הלכו בשביל הצר מטה עד למערכת המעברים , נובס בחר את המעבר בו נכנסו בפעם הקודמת, סיקואני הטתה את הלפיד לכל עבר , ציורי הקיר הכו בה , היא ראתה שם טקסים לאל הירח ולאל השמש , מסכת הזהב של אינטי, ציור עצום של עיר רחוקה נטועה על ההרים הגבוהים. לוחמים ומערכות בגדים הדומים לבגדים אותם היו לובשים בטקסיהם . ככל שהתקדמו פנימה דרך המעברים התחלפו ציורי הקיר בפסלים אמיתיים, פסלי הזהב של האלים. היא זיהתה את וירקוצ'ה אל האלים ואת פיסלו של אינטי אל השמש ואת פיסלה של ממה קיליה אלת הירח ופצ'ה ממה אלת האדמה העומדת אל מול ממה קוצ'ה אלת הים , אך מעל כולם התנשא דווקא פיסלו של ויצ'אמה אל המוות, מה שסימל את העובדה שזוהי מערת קבורה חשובה. בכוכים שכבו שלדים , ובגדיהם המתפוררים היו מונחים עליהם . בכניסה אל החדר המרובע בו שכב המלך עמדו פסלי אינדיאנים פחוסי פרצוף ומרובי ידיים ובידיהם כלי נשק שונים . היו אלה שומריו של סופיי אל העולם התחתון , השומרים על מקום קבורת המלך. נובס נדחק אל החדר דרך הפתח והאיר אותו , המלך שכב שם בכל הדרו , כולו זהב, עורו החום היבש, מצופה באבקת זהב ולבוש במלבושים מלכותיים . נובס הסתובב אחורה , הוא רצה לראות את מבטה המופתע של סיקואני , אך לא ראה אותה שם מאחוריו , הוא חיכה שניות ארוכות, אך עדיין לא נכנסה . הוא פנה לאחוריו והביט דרך הפתח הצר, גם לפידה לא נראה. "סיקואני" , לחש נובס , "סיקואני" , הגביה את קולו , אך שום קול לא נשמע , סיקואני לא נראתה בשום מקום. נובס נבהל לפתע , היא הייתה מאחוריו עד כה . הוא חזר לאחוריו , לפידה של סיקואני היה מוטל כבוי על הרצפה מעשן מעט, אך היא לא נראתה בשום מקום, נובס תפס את רובהו והחל בהליכה מהירה חזרה אל עבר הפתח והמעבר העליון הלפיד שהחזיק בידו סינוור אותו , הוא עבר את הפתח ונתקל בגוף חי , הוא כמעט ונפל ואם לא היה עוצר את עצמו ברגע האחרון היה פולט ירייה מרובהו. הלפיד שבידו השניה התגלגל מידיו , הדמות בה נתקל נאנקה, אך לא זזה ממקומה , הדמות כבר הייתה כורעת על ברכיה כאשר נתקל בו נובס , לאור הלפיד הדועך ראה נובס את סיקואני עומדת מאחורי איש הכורע על ברכיו, מצמידה סכין קצרה לצווארו ומושכת בידה השניה בעוצמה את שערותיו הגולשות חושפת את צווארו לחיתוך מהיר.
מי זה ? שאל נובס את סיקואני ,
הוא עקב אחרינו , סיננה חרש מפיה ,
מי אתה ? שאל אותו נובס בספרדית ,
אייקוצ'ו , אמר האיש בגרון ניחר ממאמץ .