ספינה טרופה, פרק 2

" קיליאן " אמרתי בקול חלש לאחר דקה או שתיים שעמדתי ליידו בלי להגיד דבר.
" כן ג'יני " הוא ענה בחיוך והמשיך להסתכל על הים.
" כמה זמן אתה מכיר את טרביס ? " שאלתי בסקרנות
" הווו, הרבה " הוא אמר וחייך, " למה את שואלת ? " הוסיף לאחר כמה שניות של שקט.
" כמה הרבה קיליאן ? " שאלת ברצינות.
" אולי 5 שנים ? כן, בערך 5 שנים " הוא ענה " למה כ'כ לחוץ לך ? " הוא שאל בחטטניות
" הכרתם לפני חמש שנים ? " התעלמתי משאלתו
" כן, בערך, אולי קצת יותר קצת פחות, מה הלחץ ג'ן? " הוא ענה ושאל לאחר שסובב את ההגה הגדול עם כל גופו
'לא טוב…. לא טוב ג'יני ' מלמלת לעצמי ושיחקתי עם השרשרת שעל צווארי, ירדתי למטה לסיפון להיות עם כולם, ראיתי שאחריי שהלכתי טרביס דיבר עם קיליאן

" נו מה יש לך ? כל היום את ככה " הלן הנשכבה במיטה שהייתה לייד הערסל ששכבתי בו כל היום, מלאה במחשבות
" כל היום ? עברה מקסימום שעה מאז שירדתי לכאן " אמרתי עדיין שקוע במחשבות
" ממש לא, עכשיו כבר 11, הפלגנו בדיוק לפניי… " היא אומרת לי בזמן שמתעסקת בתיק שלה ובודקת בשעונה " 13 שעות " היא השלימה את המשפט, לא עניתי… לא היה לי אכפת, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה הרגעים והזמן שביליתי עם אמא שלי, עמליה… לא שינה לי כלום העובדה שלא אכלתי או שתיתי מאז שיצאנו, רק השרשרת והמחשבות, אני ועמליה, 13 שעות בים הגדול, רחוקים מבית או מקום מבטחים כלשהו.
" ואני חשבתי שאני נחשבת הסנובית " היא אמרה והלכה כששמה לב לכך שלא התייחסתי
" לא.. לא, חכי רגע " אמרתי ויצאתי מהמחשבות, התיישבתי ואחריי שהסתובב לי הראש ופתחתי עיניים לבסוף היא עמדה מולי, אותה הלן שהסתובבה בספינה לבד
" מה יש ? " היא אמרה כשהבחינה בכך שבההיתי בה שנייה
" לא התכוונתי להיות מגעילה, פשוט… ממה שהבנתי, בבר אתמול, שלשום.. את לא הכי אהבת אותי… אז פשוט, אויש פשוט שכחי מיזה " אמרתי ותיקנתי את עצמי.
" זה לא שלא אהבתי אותך " היא אמרה ולקחה צעד אליי בבישנות
" אני פשוט לא כ'כ מתחברת לאנשים, אני לא יודעת למה, זה לא משנה… פשוט, עזבי, פשוט אם את צריכה לדבר אני כאן " היא אמרה ואז פשוט הסתובבה והלכה, משהו בה.. מוזר, אבל מוכר.. 'איזה יום דפוק' מלמלתי לעצמי וקמתי, לרגע התנדנדתי, שכחתי איך הים מרגיש מאז מותה של עמליה… הרפסודה שחייתי עלייה הייתה כלום לאומת הים הגדול מחוץ לתחומיי המרינה, ייצבתי את עצמי ופקחתי עיינים, ראשי התנדנד ובטני פתאום כאבה כ'כ, 'זה כ'כ דפוק' אמרתי לעצמי ועליתי מעלה, שמי הכוכבים הנוצצים על החושך הדהימו אותי, עבר כ'כ הרבה זמן מאז שראיתי את הכל בפעם האחרונה, שחייתי את זה בפעם האחרונה, כ'כ התגעגעתי.
" וואו " טרביס נתקל בי במדרגה האחרונה,
" ואו " ישר הורדתי את מבטי מהשמים אל המדרגות, הוא שוב החזיק בכתפיי שלא אפול מטה, זה מביך.
" סורי, הראש שלי לא פה היום " אמרתי וחייכתי
" את בטוחה שאת בסדר ? אכלת משהו היום ? " הוא שאל והסתכל על פניי
" כן אני בסדר " שיקרתי ועליתי את המדרגה האחרונה הזאתי, ועברתי אותו, הלכתי לכוון קצה הספינה הגבוה יותר, איפה שהייתי בזמן ההפלגה,עליתי מדרגה אחת משלושה והכל הסתובב לשנייה, ניסיתי להעלות את הרגל שלי למדרגה השנייה והכל ניהיה שחור
" ג'יני ! " שמעת את קיליאן קורא מאחורי ותופס אותי בגב כשנפלתי לאחור
" מה יש קיליאן ? " אמרתי, קולי חלש וגופי משוחרר על אחיזתו מגבי
" אוקיי, " הוא אמר ופלט צחוק קטן " את צריכה לאכול " הוא אמר ונשא אותי אל הכוון הנגדי של הסיפון, ואז הושיב אותי על הספה
" אני בסדר " אמרתי והרגשתי את ראשי, כואב כ'כ
" את לא שתית כל היום, ולא היית בארוחת הערב או הצהריים " הוא אמר והתיישב ליידי עם סנדוויץ עטוף בידו, " אני מניח שגם לא אכלת לפניי שבאת, או אתמול בערב, או ששתית אחריי הבירה של אתמול " הוא אמר ודחס את הסנדוויץ' ליידי
" אתה מניח נכון " אמרתי ולקחתי ביס מהסנדוויץ', הרגשתי יותר טוב אחריי השיחה עם קיליאן ובמיוחד אחריי שסיימתי עם הסנדוויץ' ובקבוק המים השני שסיימתי, הספקתי גם להכיר חברים מהסיפון בזמן הזה, ולשמוע קצת ריכולים מפי קיליאן
" אז אמי וטרביס זוג " אמרתי מנסה לסכם את המידע " לא רשמי " קיליאן נכנס לדבריי
" כן, לה יש טראומת פיראטים כלשהי ? משהו עם ההוצאה למוות, היא בורחת כה את הסיפור שלה הבנתי, " אמרתי ולקיליאן היה מבט רציני, הבנתי לא לצחוק עלייה, היא חברה טובה שלו " 'וואחד' טרגדיה… " אמרתי חלקי ציני וחלקי רציני, החלפתי נושא.." הלן מתבודדת, ג'ון מלח שמרד והסתדר לבד מגיל קטן, נכון ? " שאלתי והמשכתי
" מיילו, אמ. לייס ?… " המשכתי " חרדת נטישה, ואופטימיות נחמדה כזאתי " אמרתי בחיוך לפרטים שהוספתי בעצמי "זה את אמרת " קיליאן הוסיף " טרב הוא 'יענו' ה-קפטן האהוב, בגלל הצ'ארמ שלו " אמרתי ושוב הוספתי בעצמי, חיוכו של קיליאן התרחב כל פעם שצחקתי על מישהו מהסיפון
" ואתה, קיליאן. היחיד בלי הכינויי, הכי מיסתורי, אתה כאילו מחבר פה את כולם אתה מבין את זה נכון ? " אמרתי בתגובה לסיפורים ולנקודות המבט שהסביר לי, הוא לא הסתכל עליי, רק על עמדת ההגה שבה עמד טרביס, לא הפריע לי להמשיך, היה לי חשוב שיבין.
"אתה פיראט נקמה נכון ? " אמרתי במושגים שלי
" מה זה פיראט נקמה ? " נשמע כאילו המילה 'נקמה' עוררה בו משהו
" אתה בים במקור מיתוך נקמה " אמרתי בתגובה למבטו
" כן, שמעת על הפיראט עם העין אחת ? " הוא שאל, הנהנתי בתור תשובה.
" אמא שלי . " הוא קיצר את הסיפור, החלטתי להמשיך לנושא שמח יותר
" ובכל זאת, אתה החיים של הסיפון קיליאן " אמרתי בתקווה לעודד אותו אבל הוא לא נראה טוב יותר, בכלל.
" טוב, אני עוזרת לך בזה. אנחנו נמצא אותו, וכשנעשה את זה. נהרוס את כל מה שאי פעם היה חשוב לו, ואשאיר לך לטפל בו " אמרתי והוא חייך למשמע הפנטזיה שלי
" זה נחמד, אבל אני מחפש כבר 4 שנים ללא תשובה, לא ניראלי שנצליח כבר " הוא אמר
" נצליח ועוד איך נצליח, אני לא עוזבת אותך עד שנהרוס את המניאק הזה. אתה יכול לסמוך עלי " אמרתי ודפקתי לו מרפק, ראיתי את החיוך הקטן שלו נמרח על פניו
" זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות כן " אמרתי בצחוק כמובן
" הו אני יודע שאין לך " הוא אמר ואז דחף לי מרפק.
" רום ? " הצעתי והוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהשמים
" נו באמת אני יודעת כמה שאתה רוצה " אמרתי והוא המשיך לשתוק עם חיוך שמגלה הכל, " אני מזה מכורים ממבט שני " אמרתי והוצאתי את הבקבוק הקטן שהיה בכיס מעילו הפנימי
" לחיים " הוא אמר ולקח ממני את הבקבוק
" למכורים " אמרתי ולקחתי את הבקבוק, לגמתי והושטתי לו חזרה, הוא לגם והמשיך להסתכל עליי גם כשהוריד את הבקבוק
" את צריכה ללכת לישון " הוא אמר והחזיר את הבקבוק
" ממש " אמרתי וצחקתי בקטנה
" את חולה " הוא אמר וקם לתת לי יד לקום " ולי יש ספינה להשיט " הוא אמר בחיוך ותפסתי את ידו לקום, ראשי לא הסתובב כבר ובטני לא כאבה
" אז אני אארח לך חברה " אמרתי בחיוך והלכנו אל עמדת ההגה הגדול
ישבנו דברנו, ולבסוף נרדמתי כנראה על הכיסא, בבוקר עם עלות השמש הייתי ערה, עדיין על אותו כיסא, קיליאן עדיין באותה העמדה מחזיק בהגה
" ידעתי שיש לך נמשים " הוא אמר וחייך כשהבחין בכך שאני ערה מספר דקות, והוא ממלמל לעצמו שטויות שאני שומעת
" אין לי נמשים " אמרתי וצחקקתי
" תספרי את זה לנמשים שלך " הוא אמר וחייך למראה פניי החצי רדומות
" דיי אני שונאת את זה, אל תזכיר לי " אמרתי וקמתי לגמרי
" לדעתי זה נחמד דווקא " הוא אמר
" זה מש שעושה לך את זה ? נמשים. פשש " אמרתי ונעמדתי ליידו, הוא חייך חיוך מפליל ושינה לגמריי את נושא השיחה
" תראי את הים, תמיד כ'כ דומה, ובכל זאת כ'כ שונה " הוא אמר ונשענתי על כתפו
" יש ארוחת בוקר עוד שעתיים " הוא אמר בתגובי לשתיקתי
" נמשים . " אמרתי בחיוך " באמת ? " שאלתי משועשעת, הוא צחק וכך גם אני, ראיתי אנשים קמים ומתעוררים, מתחילים לעבוד ולארגן
" טוב " אמרתי ומחיתי כף יחידה כשלא נשענת עליו יותר
" מה אני עושה ? אך אני תורמת את חלקי ? " שאלתי בחיוך מצפה לעבודה קשה
" לכי תעירי את כולם " הוא אמר והרים גבה וחצי חיוך
" זהו ? להעיר אנשים ? ברצינות . " אמרתי מבואסת
" מעדיפה לצחצח את הרצפה ? " הוא שאל והסתכל ישר דרכי
" ביי " אמרתי וירדתי להעיר את כולם
__________________________________________________________
" נראה שאת וקיליאן התחברתם נורא " טרביס אמר כשהלך מאחורי ואז התיישב לצידי על הספה כשדיברתי עם דני
" מקנא ? " הרמתי גבה, הוא נכנס באמצע השיחה שלי עם דני ואפילו לא שם לב.
" פשוט שמעתי שביליתם יחד את הלילה שלשום " הוא אמר ומתח את זרועו מאחוריי
" אידיוט " אמרתי ונתתי לו מכה על החזה, קמתי והלכתי. שוב שמועות
" אם אתה מעוניים בפרטים, אני מצתערת לאכזב אבל לא קרה בינהם כלום " דני אמרה לטרביס וצחקה. זה מה שהיא ניסתה להוציא ממני בשיחה של ה20 דקות האחרונות.
" חבל, דווקא הם יכולים להיות אחלה זוג " הוא צעק ככה שאני אשמע. כ'כ לא רציתי להסתובב ולעשות את זה, אבל זה כ'כ בער בי.
" כה אומרים את זה גם עליך ועל אמי הזנזונת הקטנה שלך " הסתובבתי ולקחתי שתי צעדים חזרה אמרתי מיתוך ידע שיקרי של רכילויות, איך יכולתי אני לא מכירה אותם אפילו
" כדיי שתרגעי, את סתם מגזימה " אמי התיישבה ליידו ונשקה לו על הלחי
" חשבתי שהייתה לך טראומה מספינות לא ? " נכנסתי איתה כרגע לריב. יופי גאון
" ואוו, הזולה הקטנה מעודכנת, תזכירי לי כמה זמן את כאן ? כמה זמן את מכירה את האנשים, שאני מכירה כבר 3-4 שנים, כמו קיליאן וג'ון ? " היא אמרה בנימה ביצ'ית והרימה גבה
" אני יכולה לקרוא אנשים, ולך אחותי יש בעיות שנמשכות הרבה יותר מיומיים, ובטח שיותר מ-3 שנים " עניתי לה כהתעלמות מהשאלה
" ובכל זאת, את בילית כאן את הלילה הריאשון שלך עם קיליאן, זוכרת ? " היא אמרה
" את יכולה להרגע, אני לא לוקחת אחת ממאגר הבנים שאת נמרחת עליהם, זה בסדר " אמרתי וחייכתי למראה פנייה המופע
" ברצינות ? אנחנו רק ידידים " היא אמרה
" זה לא מה שאומרים עליך " אמרתי וצודדתי לצד השמועות
" באמת, כי את האחת שאומרים עלייה שהיא בלתה את הלילה הראשון שלה בחוץ עם הקפטן " היא אמרה וקמה אליי
" אני מניחה שמי שאמר לך את השיט עליי אמר לי את השיט עלייך " לקחתי צעד אלייה
" באמת ? אז אל תאמיני לכל דבר " היא אמרה ולקחה צעד אליי
" אותה עצה חזרה אליך " אמרה וחייכתי למראה הפטתיות של הריב הזה
" זה הקטע, שאני לא " היא אמרה לי בקול חלש, כי כבר הייתה במרחק צעד יחיד ממני
" זה הקטע, שאת לא מכירה אותי כ'כ, אבל אני מסתובבת עם שמועות ומטרה על הגב כל החיים, אז לא. אני גם לא " אמרתי הסתובבתי והלכתי, ידעתי שיהיו אנשים נחמדים פחות על הספינה, אבל דווקא חשבתי שאני והיא ניהיה חברות, ממראה ריאשונה לפחות
" הו, את לא הכרת אותי אפילו קצת " היא אמרה ותפסה בידי, מייד שלפתי את החרב ביד ימין המשוחררת שלי, והיא שלפה את שלה כשלקחה צעד אחורה
" את לא רוצה להתחיל איתי " היא אמרה. חושבת שהיא מאיימת.
" לא, לא, לא. חמודה, את לא רוצה להתחיל איתי " אמרתי והייתי מוכנה לקרב
" מה נכנס בך ג'יני ! " שמעתי את דני קוראת מהצד
" אני פשוט שונאת כלבות דני, את מכירה אותי קצת " אמרתי לה והקרב עם אמי התחיל החרבות הכו זו בזו, התחמקתי ותקפתי כמוה, הבנתי שלא אני ולא היא נוותר.
" דווקא חשבתי שאני ואת ניהיה חברות טובות " אמרתי והתכופפתי החרב שלה עברה לי מעל הראש בשנייה,
" כן גם אני " היא אמרה ותוך שנייה מצאה את עצמה צמודה לחצי הקיר שהפריד אותה מהנפילה מהספינה
" סיימנו כאן ? " שאלתי כשהיא הייתה במצב מוכנע
" לפחות הרווחת את הכבוד שלי " היא אמרה, " לא הבנתי ? " אמרתי והרמתי גבה
" נכנעתי נכנעתי " היא זרקה את החרב
" זה היה מטופש ג'יני ! " דני אמרה לאחר שהכנסתי את החרב למקומה בצד חגורתי
" זה היה מפגן ראווה, והיא קיבלה אותו. גם לך יהיה אחד דני " היא אמרה וחזרה להתיישב לייד טרביס, ואני שמתי לב לכך שכל הצוות ראה את ה"קרב" הזה
" באמת ? " אמרתי וחייכתי " ידעתי שאת לא כזאת " אמרה ונשפתי אוויר " אוליי תיהיה לך הזדמנות פעם באמת להכיר אותי, פעם " אמרתי והלכתי למטה, עברתי ישר דרך האנשים והם פינו את הדרך כמעת מייד
" את לא אמיתית. נו את כועסת ?! " טרביס ירד אחריי למטה
" כן אני כועסת. מה היה קורה אם לא הייתי מנצחת ?! " אמרתי והסתובבתי אליו
" כלום, כמו שעכשיו לא קרה כלום. לא באמת היית הורגת אותה " הוא אמר
" תתפלא. והיה קורה המון. הייתי נראת חלשה ומסכנה. " אמרתי והוא המשיך להסתכל עליי במבט משועשע " אני שונאת להראות חלשה. " אמרתי ולא הבנתי מה יש פה לא להבין. זה לא ברור מאליו ?
" את יודעת כמה מהאנשים פה הפסידו לה ? היא חזקה. רק גברים נצחו אותה עד היום " הוא אמר והתקרב אליי צעד, לקחתי צעד אחורה בעצבנות
" אויש, נו באמת. " אמרתי
" תכיני את דני, היא לא נראת לי חזקה במיוחד " הוא אמר
" היא לא החזיקה חרב הרבה זמן. היא לא תעמוד בזה, אתה חייב לגרום להם לדלג על מפגן הראווה איתה. " אמרתי לו והוא לקח אליי עוד צעד, לקחתי עוד אחד אחורה
" אנחנו לא מדלגים על מפגנים " הוא אמר
" הפעם אתם תדלגו. " אמרתי בעצבנות
" לא ניראלי. לא יקרה כלום אם היא תפסיד ג'יני !" הוא אמר לי ושוב לקח צעדגדול לעברי, הפעם נשארתי במקום, לא היה לי עוד לאן ללכת
" ברצינות ? " אמרתי וגלגלתי עיניים " מה ? " הוא שאל 'בתמימות' " קח צעד " אמרתי והנדתי את ראשי לצד. לא רציתי להסתכל בפניו, היחסית נאות
" לא רוצה " הוא אמר וחייך כשהסתכל מעלה
" נו קח צעד " אמרתי בעצבנות ונתתי לו דחיפה קטנה, הוא לא זז
" לא רוצה " הוא אמר עם אותו חיוך משועשע
" ברצינות ? " אמרתי, הוא המשיך עם המבט ושתק
" אתה ביקשת את זה " אמרתי וחייכתי, שנייה לאחר מכן בעטתי לו מאחורי הברך עם העקב הדק הוא התקפל ודחפתי אותו אחורה, הוא באמת לקח צעד אבל אז הוא תפס אותי ודחף אותי על הערסל, אחריי שנייה של שקט הוא הסתכל לתקרה בחיוך ואני הסתכלתי לצד במבט רציני
" אוקיי מה עכשיו ? " אמרתי והוא המשיך לשתוק, נראה כאילו חשב על משהו
" שאני יוריד אותך ממני בכוח ? " אמרתי והרמתי גבה למבטו המשועשע שירד אל פני מהתקרה הריקה
" את מוזמנת לנסות " הוא אמר
" אתה אידיוט " הוא התקדם צעד נוסף קטן אליי והרגשתי את הבד של הערסל בגבי, הנדתי את ראשי וגלגלתי עיניים.
" ברצינות ? " אמרתי וניסיתי לדחוף אותו ממני, אבל דיי ניהניתי מהיותו ליידי, לא רציתי להראות את זה.
" יש לך בעיות את יודעת ? " הוא אמר ועלה לו אותו החיו המשועשע
" שלך יותר גרועות תאמין לי " אמרתי ושמתי את ידיי מאחור על הערסל
" את אפעם לא מדברת על עצמך, את תמיד מוכנה לשלוף חרב, שוקעת במחשבות, בורחת מאיפהשהו, מה..עוד, מה עוד… ? " הוא אמר ואני הסתכלתי עליו בשוק
" ישלך רק שרשרת שנשארה לך מהאדם האהוב שלך, את לא מוכנה להיות מושפלת, לא נופלת בקסם שלי, דיי אינטיפתית את לא חושבת ? " הוא אמר ואני הרגשתי את לסתי קופצת מתחת לעור פני המתוח
" את מתעצבנת מהר " הוא אמר ופלט צחוק ואז הצביע עליי עם ידו " ויש לך בעיה לסמוך על אנשים בעיקר, גם אלה שקרובים אלייך, את לא מרשה לעצמך להרגיש שום דבר טוב, ואת מחפשת אחריי משהו, את דיי חסרת ביטחון למרות כל ההצגות, וואו שלא נתחיל לדבר על ההצגות שלך " הוא אמר ואני כבר הייתי ממש מעוצבנת, תפסתי את חולצתו ונישקתי אותו, לשונו החליקה לתוך פי וידיו היו על לחיי ומותני, אחריי שניה שהרפה ממני וכבר לא מחץ אותי אל הערסל, אני לקחתי צעד אליו והייתי משוחררת. בשנייה הזאתי בדיוק הכנסתי לו ברכייה וכשהתקפך נתתי לו אגרוף בלחי ועזבתי בלי היסוס, עליי במדרגות אל הסיפון, ואז לסיפון הגבוה חייכתי לדני ויצאתי כאילו כלום לא קרה
' אידיוט ' מלמלתי לעצמי וגלגלתי עיניים