ספינה טרופה, פרק 1

תקראו את ה'רציתי להוסיף' קודם (: לביו <3
_________________________________________________________________

בר, מלא שיכורים מאושרים מכל, הסתכלתי עליהם, שוטים שעושים שטויות, לעולם לא חשבתי שאוכל להיות מספיק פתוחה לאף אחד שאוכל להתנהג ככה, בלי מחסומים.
טוב בכל זאת הם שיכורים, נרגעתי נשענתי על הבר שמאחוריי והמשכתי להסתכל על כל הקהל שנכנס ויוצא, שמתיישב בשולחנות העץ העווה ועל המטקוטטים בצידו השני של מועדון שנקרא 'הברבז השיכור' לגמתי עוד מהבירה בכוסי המלאה ולפתע הוא התיישב ליידי
" אז… " אמר לאחר מספר שניות שעברו בשתיקה, ונשען כמוני על הבר מאחור
" אז ? " שאלתי והסתובבתי אליו, הרמתי גבה למראהו החסון
" אני קיליאן " הוא אמר לאחר שצחק והסתובב אליי " קיליאן ג'ים בלופיש " השלים, הוא הסתכל עליי בצפייה, והרמתי גבה אליו, לא הבנתי מה הוא רוצה שיקרה
" אה, כה.. עכשיו אני " אמרתי וחייכתי
" ג'יני, ג'יני נייט, " אמרתי וחייכתי כשהסתובב אליי " פשוט ג'ן " אמרתי בתיקון
" אז ג'יני נייט, פשוט ג'ן " הוא אמר וחייך " מה את עושה כאן, לבדך ? " הוא שאל והסתכל עליי באי הבנה, ואז סיים את המשקה מכוסו שהייתה מלאה
" באתי לשתות " עניתי בחיוך, לא מבינה בעצמי מה עשיתי מסתובבת ברחוב באותו ערב
הוא הסתכל עליי, הרים גבה וחייך, " לא נראה ככה " הוא אמר והסתכל על כוסי המלאה
" יש לי זמן " אמרתי בחיוך, לא ממהרת להגרר
" כמה זמן ? " הוא שאל בתחמנות
" כמה זמן שצריך " עניתי בלי לחשוב מידיי
" בת כמה את ? " הוא שאל אותי בחיוך
" כמה אני נראת לך ? " שאלתי בהרמת גבה ולגמתי מהכוס
" הייתי מאמר על 20 מקסימום 22 " הוא אמר וחייכתי
" לרוב נותנים לי 25 " אמרתי וסיימתי את המשקה, הנחתי את הכוס על הבר לבד והלכתי, הוא מיהר אחריי בין כל ההמון הגועש מסביבינו, הם קראו לו והוא אפילו הספיקלהגיד שלום לכמה אנשים, מצאתי שנייה לבריחה שלי מישם, יצאתי במהרה ורצתי, פניתי בפנייה הריאשונה שראיתי בלי לחשוב, לא מתאים לי, התנשמתי, נשענתי על הקיר. הוא אחד מאנשי המשמר. אני בטוחה בכך
" אז ג'ן " הוא אמר והדליק את המנורה עם גפרור
" אתה אחד מאנשי המשמר " אמרתי בחיוך, איך נתפסתי כך.
" לא. המשמר ? ממש לא " הוא אמר בחיוך והסתכל עליי
" אז מה אתה רוצה ? " שאלתי והסתכלתי עליו מבעד לצד האש שבקע מהמנורה
" להכיר אותך " הוא אמר ושילב ידיים כשהתקרב אליי צעד
" 19 " אמרתי
" את ? בת 19 ? " הוא שאל
" כן, ואתה מקסימום בן 20 " אמרתי, וחשבתי על כך שאני עוד לא בת 19
" את יודעת מה אני חושב ? " הוא אמר והתקרב אליי עוד צעד
" שאת בת 18 " הוא הוסיף
" באמת ? " אמרתי בחיוך בתגובה הוא תפס את סנטרי והרים את פני
" אני 19 " הוא אמר
" אני יודעת " עניתי ויצאתי אל הרחוב הפתוח המשקיף לים
" מה את עושה מחר ? " הוא שאל כשבא אחריי
" כלום " עניתי בספונטניות
" בואי איתי " הוא ענה והתיישב על סלע גדול מספיק לשתינו על החוף
" לאן ? " שאלתי בחיוך וראיתי את עיניו הבוהקות למראה הים
" את רואה את המדהימה הזאתי שם ? " הוא דיבר על הספינה שעגנה במזח
" כן " חייכתי, היא קרובה לרפסודה שאני חייתי עלייה
" לשם " הוא ענה
" לאן המסע ? " שאלתי בחיוך משועשע
" פשוט סמכי עליי, יש לך זמן " הוא אמר בחיוך
" אז מתי מפליגים ? " שאלתי בסקרנות
" ב-12 בדיוק " הוא אמר וקם, הוא התחיל ללכת אל עבר הבר שהיינו בו
" חכה רגע " אמרתי והלכתי אחריו
" לאן אתה הולך ? " שאלתי ונגעתי בכתפו
" להכיר לך את חברייך לסיפון " הוא אמר ונכנס אל אותו הבר, ראיתי את השולחן שבו חברייו ישבו, כולם נופפו לו ובעיקר, נראו כמו שודדים
" זה טרביס, ג'ון, זה מיילו. " הוא אמר ואז חיכה שנייה והמשיך " זאת הל, ואיימי "
" וזאת… " הוא אמר ואז הסתכל עליי " ג'יני, קוראים לי ג'יני " אמרתי וראיתי את המבטים שעוברים בינהם.
" היא תפליג איתנו מחר " הוא אמר וחייך
" אני ועוד מישהי " אמרתי
" קוראים לה דני " הוספתי למראה מבטו של קיליאן
" אם לא טוב לך אנחנו יכולות לא לבוא " אמרתי וחייכתי אליו
" אני כבר אוהב אותה " טרביס אמר ומשך בידי להתיישב איתם בשולחן, הסתכלתי טוב, ראיתי ש'הל' כמו שכינה אותה קיליאן לבושה במחוח שחור וצמוד שנופל לאורך מאחורה ומשתחרר ומכנס כחול וצמוד, עינייה גדולות והיא כמעט לא מחייכת, לאומתה, כשהסתכלתי על איימי ראיתי הרבה יותר חיים, המחוח היה ירוק שהגיע עד הצלעות ומישם מכנס צמוד ושחור, מחייכת וצוחקת, שערה החום פזור וחלק ולמרות שתייתה הגסה והעובדה שלא הייתה בשמלה אפילו, היא הייתה ליידי ממש, אני לאומתם נראתי שונה, מחוח שמגיע עד האגן, ומכנס עור שמתאים למעיל העור, כולי בשחור, משיערי החלק ועד לנעליי העקב, טרביס היה לבוש במעיל עור חום ומכנסיי ג'ינס, נעלי עור שחורות וחולצה צמודה בצבע שחור גם כן, לא יכולתי שלא להבחין בתליון שענד, קיליאן היה לבוש במעיל עור שחור שהגיע עד הברך, שהסתיר את חולצתו ורוב מכנסו השחור, מיילו גם כן לבש מעיל עד הברך, עם כפתורי עיטור מרשימים שסגרו אותו, ונעלי עור יקרות, שכנראה נגנבו, ג'ון נראה צעיר מכולם, רק בחולצה שחורה ללא שרוול וג'ינס, ונעליים שחורות, שנראו דיי רגילות, לאחר כמה שעות שכולנו היינו מסריחים מ'רום' יצאנו, ואני מיהרתי לחזור הביתה, לבית היחיד שיש לי
" שוב שתית " שמעתי את דני מהמטבח הקטן קוראת
" היית צריכה לבוא איתי, מצאתי לנו כרטיס יציאה מהמקום הנוראי הזה ! " אמרתי לה בהתלהבות, ומיהרתי אלייה
" מה ? איך ? איפ… " היא אמרה ומייד קטעתי אותה
" הכרתי ידיד חדש, ת'אמת.. כמה " אמרתי
" ומה זה עוזר ? "
" פיראטים " אמרתי ועייניה חשכו
" לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. ג'יני, זה מסוכן מידיי " היא אמרה
" כן. כן. כן. כן. כן. הם הציעו לנו להצתרף. לי, ולך ! את תוכלי לעוף מהפנימייה שאת טקוע בה כבר שנה, ואני אוכל סוףסוף לרדת מהרפסודה המסכנה הזאתי, לצאת מהמרינה העלובה הזאתי ! לחיות דני ! זה כל מה שאני רוצה " אמרתי לה
" את לא יכולה להצתרף לנוכלים ! " היא אמרה וקמה
" הם לא נוכלים, הם הרבה יותר מיזה, לכל אחד שם יש אישיות ולב בדיוק כמו שלך " אמרתי והגנתי על חבריי החדשים, שהיו גם התקווה היחידה שלי. ושל דני
" הם גנבים, רוצחים. עוד מעט תגידי לי שהתחברת עם טרביס וחבורתו " היא המשיכה
" מה ? תחזרי שוב… מי ? " שאלתי, ששמעתי את שמו
" את ודעת, הפיראטים האלה שעגנו כאן לפני חודש בערך. נו את יודעת על מי אני מדברת ג'ין " השתורר שקט של כמה שניות ואז התעוררתי
" אוקי… אולי זה הם " אמרתי ופי נשאר פעור, איך לא זיהיתי אותם ?!
" לא. לא. ממש לא. תפסיקי, זה פשוט טירוף " היא אמרה והרימה את קולה
" תקשיבי. אני הולכת. מה יכול להיות יותר גרוע מהחיים האלה ? אוליי חיים של שודדי ים יעירו לנו את ההמשך ! "
" לא. אני לא נותת לך להרוס את מה שיש לנו. כאן " היא אמרה
" ומה בדיוק יש לנו ?! דג וחצי כיכר לחם בקושי. לא מתאים לי. " אמרתי מסתכלת על הצלחת שמונחת על השולחן מתחתי
" טוב, בשבילי זה בסדר גמור. ועוד מעט נחזור לפנימייה והכל יהיה בסדר " איך היא יכולה להמשיך לנסות לשכנע אותי. לא זה לא.
" טוב. אז אני אלך לבד. " אמרתי והלכתי אל הסלון המאולתר שאנחנו חיות בו
" איך את יכולה לעשות לי את זה ?! " הוא הלכה אחריי
" מתיי פעם אחרונה עשית משהו משוגע ? השתחררת ? ניהנת ? יצאת לעולם אמיתי ? הכרת אנשים חדשים ? " אמרתי והיא שתקה ופשוט עמדה מולי " ככה חשבתי " אמרתי.
" ומה עם הבית שלנו כאן ? החברים שלנו כאן ? " היא שאלה
" איזה בדיוק ? הרפסודה הזאת. כל המרינה הזאתי מזכירה לי רק מוות רעב ועוני. "
" בחייך. היו פה רגעים יפים " היא אמרה
" איזה ? " שאלתי והסתכלתי עלייה " לא אה. " אמרתי לאחר שנייה של שקט " החיים שלנו יכולים רק להשתפר. ובשבילי, זה כל מהשאני צריכה " אמרתי
" את בכלל שמעת עליהם משהו? על החברים החדשים האלו שלך ?! " קטעתי אותה
" לא אמרתי שהם החברים החדשים שלי. אמרתי שהם עדיפים על כלום זה הכל "
" לא ממש לא. " היא אמרה שוב
" מה לא מה ?! למה שלא תתני לתחושת בטן שלי הזדמנות ?! " הרמתי את קולי
" את לא מכירה את החברה האלו " היא אמרה והתיישבה ליידי
" גם את לא. " אמרתי לה
" אני שמעתי עליהם מפיק דברים. אני יכולה להוציא לך דוקטורת על כל אחד ואחד מהם"
" דוקטורת של רכילות ושקרים, זה פשוט כ'כ אמין. " אמרתי ומיד הוספתי
" את יודעת כמה דוקטורתים כאלה אנשים יכולים להוציא עלינו ? על מה שאנחנו עושות ואיך שאנחנו נראות, עם מי אנחנו מדברות, איפה שאנחנו גרות. על הפאקינג עבר שלנו. תפסיקי להאמין לשיט, כי לא את זאתי שבחוץ כל פאקינג יום יוצאת ומנסה להשיג לנו משהו לחיות ממנו, לא את שומעת את הרכילות עלינו, ולא את סובלת את הליחשושים. לא את זאתי שיושבת לבד בבר. ולא את זאת שצריכה לשקר ולדפוק מבט לכל מוכר דוחה בשוק, שאח'כ יורק לך בפנים. " אמרתי. יכולתי להוסיף עוד כ'כ הרבה על מעשיי היומיום שלי, שהיא לא עוברת, כי אני לא רוצה להעביר אותה בכל זה, ואני פשוט רואה את הדמעות בעינייה. לא יכולתי להמשיך
" בואי איתי. מישהו נותן לנו הזדמנות, אנחנו צריכות אותה . " אמרתי בתקווה, והתמלאתי שמחה ברגע שהנהנה בראשה והסכימה, צרחתי וחיבקתי אותה
" יהיה לנו טוב, את תראי " אמרתי לה ורצתי לארוז תיק, לשתינו. מהקצת שיש לנו, שמתי לנו בגדים, לא היו יותר מידיי, נעליים, מגבות, קצת איפור וכו'
בבוקר קמנו לצליל הציפורים, נכנסתי להתקלח ריאשונה, שמתי את המגפיים האדומות שלי, ג'ינס צמוד נמוך מהמותן ומחוח בצבע בז' עד הטבור, ראיתי את דני במחוח חום ומכנס שנופל בצבע ג'ינס דהויי ומגפיים בצבע המחוח
" היום הריאשון " אמרתי – " של המשך חיינו " דני השלימה אותי, לקחנו את התיקים שהיו ריקים יחסית על הגב, ויצאנו מהרפסודה קפצנו אחת אחריי השנייה אל המרינה והלכנו מהר אל עבר השוק, עברנו את השוק וראינו את הספינה העוגנת במזח, קיליאן עמד שם והעמיס כמה וכמה דברים אל הספינה הגדולה, עם המפרשים השחורים והפיראטים השמחים שמתרוצצים עלייה לכל מקום
" עצרי " דני משכה בידי ועצרה אותי
"מה יש דן ? " שאלתי והסתכלתי עלייה
" את בטוחה ? " היא שאלה
" את איתי, לא יקרה לך כלום. כל החיים שלך היית בים, למה את כ'כ מפחדת ? " שאלתי
" עברה תקופה מאז ג'ין " היא אמרהוהמשיכה ללחוץ את ידי
" היום בבוקר, קמנו לתקופה חדשה. " אמרתי לה והמשכתי לצעוד קדימה
" קיליאן ! ג'ון ! " צעקתי אליהם ונופפתי בידי הפנויה
" ת'אמת, שלא הייתי בטוח שתגיעי, כבר בדקתי איפה את גרה לבוא לשכנע אותך " ג'ון התקדם עלי בריצה קלה וחיבק אותי
" דני נכון ? " הוא שאל וחיבק אותה גם
" ג'יני " קיליאן חיבק אותי " ברוכה הבאה לסיפון, באמת היינו צריכים עוד שתי חרוצות כאן " הוא הוסיף כשהסתכל על דני
" זאת דני " הצגתי אותה
" כן, דיברת עלייה די הרבה אתמול " טרביס ירד מהספינה ונעמד לצד קיליאן, אני לא יכולה להגיד שלא היה משהו קצת מאיים במצב הזה, אבל פשוט חייכתי וזה עבר.
" היי, לא חשבנו שתגיעי כבר " ראיתי את מיילו ואיימי באים לעברינו ויורדים מהסיפון
" אל תשתקי " לחשבתי לדני כשדחפתי לה מרפק קטן
" אז, לאן מפליגים ? " דני מייד התעוררה ושאלה
" לארץ חדשה כמובן " טרבס ענה ואז חייך " עלמתי " הוא אמר ואז הציג את הדרך לעלייה על הסיפון בידיו ושילב רגליים, חייכתי ועליתי את הסיפון
" זה מדהים אה " טרביס נעמד ליידי על על חרטום הספינה
" אני חיי את זה " הוא ענה לי וחייך
" זה היה החלום שלי, ואני יודעת שדני מתה כבר לצאת " אמרתי בהתרגשות מהאופק
" לגביי זה " הוא אמר והסתובב אליי
" מה איתה ? " שאלתי והסתובבתי אליו
" את בטוחה שהיא בנוייה לזה ? " הוא שאל ועיקם פנים
" כן. אני בטוחה. תן לה קצת זמן להתאקלם. היא פשוט שמעה עליכם המון שטויות " עניתי לו ברצינות ונשפתי אוויר
" חלקם נכון, חלקם לא, אני לא מבטיח לך כלום " הוא מנסה לחזור לאנשהו
" לא ביקשתי " אמרתי והרמתי גבה
" לאן אתה רוצה להגיע ? זאת סתם שיחת חולין. דבר " אמרתי לפניי שהמשיך את השיחה המיותרת, הוא חייך חצי חיוך הסתכל על השמיים, ואז עליי שוב
" כלום, רק רציתי להגיד לך, שהרבה דברים מוזרים יכולים לקרות, ואנחנו יכולים להיות בסכנה, רק שתיהיה מוכנה לזה " הוא אמר
" אני צוחקת בפניי הסכנה . " אמרתי, הוא לא יודע לאיזה סכנות כבר הכנסתי את עצמי בעבר. כאילו שספינה תשבור אותי
" זאת בטוח לא אותה ה'סכנה' " הוא אמר
" אתה צודק, שלי בטח הרבה יותר גרוע מדיונון שמנסה לחנוק, או מישהו שחושב שיוכל להלחם יותר טוב ממני " אמרתי בחיוך לרעיון הדיונון
" לא, לא, לא, את לא מבינה " הוא התחיל להגיד
" אם אתה רוצה שאני ארד מהסיפון שלך פשוט תגיד " אמרתי וקטעתי אותו
" לא, ממש לא. " הוא אמר לאחר שנייה של שקט " להפך, אני רוצה להזהיר אותך, שתיהיה מוכנה, ושבשום סיכויי, לא תעזבי בגלל שום שטות " הוא אמר
" אני יכולה לשאול אותך משהו ? " התיישבתי על החרטום שניצב מולי
" כן בטח " הוא אמר וחייך לשאלתי שנראתה מוזרה לפי הבעת פניו
" אם אתה לא רוצה שאלך, למה שכ'כ תרצה שאשאר ? " שאלתי ושחקתי בענק על צווארי, הענק שעמיה השאירה לי, ראיתי את החיוך עולה על פניו של טרביס
" אני הכרתי את האישה שנתנה לך את זה, " הוא אמר ועצר את ידי ששחה בתליון שעל צווארי, כשהו אמר את זה חשבתי שהוא משקר, אבל פניו נראו רציניות בהחלט.
" למה… מה, מזתומ…. אתה מה ? " שאלתי מגמגמת בעצבנות מרגישה את חום ידו שמחזיק את ידי, שמחזיקה את התליון, ולפתע בלי ששמנו לב קיליאן שעמד בעמדת ההגה צעק "היי הוו " ו הספינה הגדולה זזה, כמעת מעדתי לאחור, טרביס מעד קצת עלי אך הספיק לתפוס אותי בגבי ולהחזיק אותי, לאחר מספר שניות הזזתי את ראשי הצידה, היינו יותר מידיי קרובים, והוא גיחח בגרונו, כל מה שראיתי זה כמה אמהות מנופפות לשלום ועוד ספינות שעוגנות במקום שיצאנו ממנו במהרה עם הרוח, טרביס לקח צעד אחורה וייצב אותי, שנייה לאחר מכן קמתי
" עמליה " הוא המשיך כאילו כלום לא קרה, ואני עוד התנדנדתי טיפה מהשוק, מהכל
" הכרת את עמליה ? " גבותיי התכווצו באי הבנה ולא התביישתי להסתכל על פניו, להסתכל בעיניו לאחר שאמר את השם שלה
" היא הייתה אישה מדהימה ג'יני " הוא אמר וחייך
" היא הייתה כמו אמא בשבילי " אמרתי בקול חלוש
" היה לך הרבה מזל ג'יני " הוא אמר לי, ולא הייתה לו טיפת מושג על חיי האומללים וחסרי המזל.
" זה לא היה מזל, זה היה גורל " אמרתי והלכתי לקיליאן