אני יודעת שזה ממש ממש קצר, אבל אם אני אמשיך את הפרק הזה עוד לא יהיה קטע לסיפור.
כך שמידי פעם יהיה פרק קצר...

אני בטוחה שתתגברו ^_^

סכין בלב

01/11/2011 727 צפיות 6 תגובות
אני יודעת שזה ממש ממש קצר, אבל אם אני אמשיך את הפרק הזה עוד לא יהיה קטע לסיפור.
כך שמידי פעם יהיה פרק קצר...

אני בטוחה שתתגברו ^_^

עמדתי שם, עם הסכין בבטן בוהה בו באי אמון. למה שיעשה דבר כזה?
הוא רק הניד בראשו ונשך את שפתיו כשמעדתי על ברכיי בנשימותיי האחרונות.
הרמתי את ראשי אליו "בבקשה" לחשתי בתחינה. דמעה בצבצה בעינו.
הוא עזב את החדר, משאיר אותי לגסוס שם, לבד. החזקתי את בטני וידיי התמלאו דם. "למה?" נאנקתי, פניי קפאו וקרסתי סופית על הרצפה, שלולית הדם שמסביבי גדלה וגדלה.

* * *
התעוררתי שטופת זיעה מזדקפת במהירות. ידיי כבר לא היו קשורות. הבטתי בקצה החדר המרוחק. הוא עדיין ישן. שלפתי אניצי קש משערי ואז ראיתי את זה, הייתי חושבת שרק חלמתי אלמלא שלולית הדם שעל הרצפה וסכין בתוכה. צמרמורת עברה בי. מתוך אינסטינקט הושטתי יד לבטני, היא הייתה שלמה.
'אם הדם הזה לא שלי, של מי הוא?' שאלתי את עצמי.
"מי אמר שזה לא הדם שלך?"
קפאתי. הוא עמד בתוך השלולית, הסכין בידו. ליבי האיץ ואפילו לא הקדשתי מחשבה לכך שקרא את מחשבותיי.
"א… אנ- אני רק…" ניסיתי להגיד "בבקשה אל תהרוג אותי" דמעות פחד הציפו את עייני.
הוא צחק, והצחוק שלו רק גרם לעורי לסמור.
"למה לי להרוג אותך?" הוא הרים גבה, "עדיין לא גמרתי להתענג על זה" הוא חייך וחשף שיניים צחורות ומושלמות. כל בת אחרת הייתה נמסה מהחיוך הזה ומעיניו הירוקות הבורקות. אבל אני רק התכווצתי.
הוא התרחק מחלקת הקש שלי וניגב את הסכין בחולצתו.
"אהה ודרך אגב" הוא הסתובב אליי "מחר את הולכת לפגוש כמה חברים שלי" ושוב חייך.


תגובות (6)

מאוד מאוד מסקרן!
יש לך כתיבה מאוד עשירה, מאוד מיוחדת. את מצליחה לתאר רגע אחד, ממש, כמה שניות מהירות, כאילו שהן נמשכות נצח. זו יכולת שעלייך לשמור ולטפח.
המשיכי לתאר, לרתק ולסקרן. אני לא יכולה לחכות לפרק הבא!

ממני: ליסה.

02/11/2011 09:47

ממש ממש תודה =)

02/11/2011 11:06

אני במתתח :O
תמשייככי מההר D:

02/11/2011 11:28

ג מ א נ י במטח!!!!1
תמשיכי בימהרה!

02/11/2011 12:15

אהבתי!
מעניין מאוד =]

08/03/2012 09:01

ממש מרתק! כל הכבוד =)

03/08/2012 06:08
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך