סכיזופרניה- פרק 6
נכנסתי הבייתה בשקט מנסה לרסן את נשימתי והצצתי לכיוון המטבח.
ראיתי שהשוקו עוד בתהליכי הכנה. לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי להיות צינית "אני אחכה עוד הרבה זמן לשוקו שלי?" שאלתי בעוקצנות וחייכתי, הוא הסתובב אליי וחיוך גדול היה מרוח על פניו" ניסיתי משהו חדש, מקווה שיצא טוב" הוא אמר בהתלהבות.
בחנתי את השוקו. הוא היה נראה טוב, בדיוק בצבע המתאים והקצפת נראתה טוב. לקחתי לגימה גדולה ואז קפצתי במקומי בבהלה. "אוח! זה חם!" הוא התחיל לצחוק בקל רם "בטח שזה חם טיפשונת!" גילגתי עיניים, מלאתי כוס במים קרים ושתיתי בלגימות גדולות.
כשסיימנו את השוקו נשקתי במצחו ואיחלתי לילה טוב. "לילה טוב דובשנית שלי. אני אוהב אותך" הוא אמר ברוך. "גם אני אוהבת אותך אבא. הכי בעולם".
דילגתי במעלה המדרגות ונכנסתי למקלחת. המים החמים על גופי הרגיעו אותי אך בשלב מסוים הם נגמרו ואילצו אותי לצאת. עטפתי את עצמי במגבת שתשמור על חום גופי, צחצחתי שיניים ביסודיות והלכתי לחדרי.
במהירות הסתרקתי ולבשתי את הפיג'מה הישנה שלי. קפצתי אל המיטה ונרדמתי בשניות.
בבוקר התעוררתי מאור השמש. השעה הייתה שבע בדיוק.
בערפול חושים צחצחתי שיניים והתלבשתי. כשירדתי למטה ראיתי את אבא יושב על כיסא המטבח, כוס קפה ביד אחת ועיתון ביד השניה. הוא היה כל כך שקוע בעיתון עד שלא שם לב כי נכנסתי למטבח. "בוקר טוב אבא" אמרתי תוך כדיי הכנת קערת קורנפלקס "בוקר טוב מתוקה" ענה לי בהיסח דעת.
הוא התחיל לצקצק לעצמו. "אני לא מבינה בשביל מה אתה קורא את העיתון אם זה מעצבן אותך כל כך" זרקתי לכיוונו, בכלל לא בטוחה שהוא יענה. הוא היה שקוע מאוד. "אל, זה חשוב מאוד לדעת מה קורה סביבנו. כשתגדלי תביני" גלגלתי עיניים ולעסתי את ארוחת הבוקר שלי בשקט.
כשסיימתי לקחתי את מפתחות הרכב שלי מהמקום הקבוע שלהן ויצאתי. התנעתי והתחלתי בנסיעה לכיוון בית הספר. ואז התחלתי לחשוב לעצמי. אוקיי אלכס אז משלושה דברים את לא יכולה להתעלם; ראשית- בן נמצא בבעיה כרגע. שנית- אם אני לא אתרחק מהבעיות שלו, הן יהפכו להיות הבעיות שלי. ושלישית- אהבתי אותו.
החניתי את הרכב בזריזות והלכתי לכיוון הכיתה שלי.
רווח לי שמר בנקס לא הגיע עדיין. יש לי נטייה לאחר לשיעורים שלו באופן קבוע.
הוא נכנס עם מסך טלויזיה גדול ושמן, מתנשם בכבדות וזיעה מבצבצת מקרחתו. הוא היה נראה מאוד גאה בעצמו כשהכריז שנראה היום אתה מחזה המפורסם "רומאו ויוליה".
כולם בתגובה מחאו כפיים בהתלהבות. אף אחד לא אהב את השיעורים שלו.
כל השיעור הייתי עסוקה במחשבות ולא שמתי לב לסרט כלל.
אחרי השיעור עם מר בנקס היה לנו שיעור ספורט נוראי שבו בטעות הנחתתי את הכדור על אלה ואז לא שיחקתי כל שאר המשחק.
לארוחת הצהריים הלכתי עם קרוליין היא קנתה סלט ואני רק לימונדה. לא הייתי רעבה.
כמעט כל מקומות הישיבה היו מלאים. התקדמנו אל עבר השולחן הקבוע שלנו שבו ישבו כל החברים שלה, אך אז ראיתי את בן יושב בשולחן מרוחק יותר. הוא תפס את מבטי קרץ אליי והרים את ידו בתנועה שמסמנת לי להתקרב. קמתי מן השולחן, לקחתי את בקבוק הלימונדה ומלמלתי לעברם בהתרגשות שאני הולכת לשבת עם בן היום. קרוליין הסתכלה עליי במבט מבולבל. "עם מי?" היא שאלה מופתעת הסתכלתי עליה בבלבול "עם בן.. אני אשב לידך בטריגו. ביי לבינתיים" הסתובבתי בקוצר רוח והלכתי מחויכת אל עבר בן.
הוא הסתכל עליי מחוייך. החיוך שלו המיס אותי לגמרי. "שבי" הוא פקד עליי.
התיישבתי בצייתנות מתבוננת בו. "מה שלומך?" הוא שאל בתמימות לכאורה.
עיניו מהפנטות אותי לגמריי. לרגע ושכחתי מה הוא שאל "בסדר גמור. תודה. מה איתך?" גמגמתי, "טוב" עיניו עדיין היו נעוצות בי. הוא סחרר אותי לגמרי. "אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך" הוא התוודה מתבונן בי ואז המשיך "אני מרגיש כאילו במשך המון זמן הייתי חצוי. משהו בי היה חסר. לא הייתי שלם. עכשיו, אני יכול לומר למה. אני אוהב אותך אלכס. את כל העולם שלי." הוא לא חדל מלהסתכל עליי. מבטו חדר לתוכי. עיניו ממיסות אותי ומרוב בלבול פלטתי את האמת הפשוטה; "גם אני." זה כל מה שהייתי מסוגלת לומר כרגע. אבל לעומת המשפט הקצר שאמרתי ליבי הלם בחזי בטירוף. לרגע חשבתי שבית החזה שלי לא יעמוד בכך וייסדק. את כל ארוחת הצהריים העברנו ביחד. נהנתי איתו.
התגעגעתי לזמנים בהם היינו רק שנינו מול העולם.
איתו הרגשתי כאילו הזמן עוצר מלכת אך הצלצול לשיעור הבא פיצץ את בועת הזמן הקטנה והחמימה שלנו. בן ליווה אותי לטריגו. הגענו עד פתח הכיתה שם הוא תחב את שיערותיי אל מאחוריי אוזני ונשק למצחי בחמימות. "ביי מלאך שלי" הוא מלמל אליי.
עיניו הכחולות היו צלולות כל כך עד שכמעט וטבעתי בתוכן "ביי לבינתיים" מלמלתי בצער.
כשהתיישבתי ליד קרוליין היא התבוננה בי בעיניים גדולות וסקרניות "יש לנו שיחה ארוכה" היא זרקה לעברי. בתגובה רק הנהנתי ושקעתי בשירבוטים ומחשבות לאורך כל השיעור.
אחרי טריגו היה לנו שיעור אנגלית, ביולוגיה ואיטלקית. היום הרגיש לי ארוך מתמיד.
הגעתי הביתה מיד אחרי בית הספר והתכוונתי להתחיל בהכנת ארוחת הערב. רציתי להכין משהו מושקע שיעסיק אותי במשך היום אחרת לא אוכל לעצור את עצמי מלחשוב על בן.
אך לפתע קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה- "הוא אצלנו. אם את רוצה אותו בשלמותו תהיי באולם הספורט בשמונה בדיוק." הדופק שלי קפץ והנשימות שלי נעשו מהירות כל כך עד שכמעט ונחנקתי, סחרחורת גאתה בי והרגשתי חולשה בכל הגוף. נפלתי על הרצפה והצמדתי את לחיי אל הבלטה הקרה. הכרחתי את עצמי לנשום עמוק עד שהרגשתי השתפרה ורק אז, יכולתי לחשוב בהגיון.
תגובות (0)