סיפור שאין לו שם – פרק 1

"במה נתקלתי? אני לא רואה כאן כלום" שאל דרווין, לאחר שנתקל בג'סטין.
ג'סטין לא היה בן.
זו למעשה הייתה בת שהוריה רצו בן- והחליטו לקרוא לה ג'סטין.
שערה היה קצר ומסודר כשל בן, וגם חזותה לא הייתה מאפשרת להבחין שהיא בת.
אם לאמר את האמת, איש לא ידע שהיא בת מלבדה ומלבד חברתה הטובה ביותר, אוקסנה.
העלבון עורר בג'סטין רצון עז להחטיף לדרווין, אבל רגשותיה כלפיו מנעו ממנה להפיל אותו באחד מתרגילי הג'ודו שידעה.
"שתוק" סיננה לעברו, מקפצת את אגרופיה ליתר ביטחון.
"מה אמרת, ג'סטין?"
"אמרתי שתשתוק"
קולה של ג'סטין רעם, ולראשונה מזה שנים הבינו שהיא בת, כנראה.
"ג'סטין… יש לך קול של בת! בחיי!" קרא דרווין, מצחקק.
ג'סטין התעצבנה. היא נתנה לו אגרוף.

"הגיע הזמן שמישהו יתקומם נגדו!" קבעה אוקסנה.
ג'סטין ישבה באחד התאים בשירותים, משחקת במספריים.
"לא, את לא עומדת להשתמש בהם!" קראה אוקנה, שהבחינה במספריים.
היא חטפה אותן מידיה של ג'סטין, וזרקה אותן מהחלון.
ג'סטין נראתה שבורה. היא שנאה את זה שנראתה כמו בן, בחולצות הרחבות ובטרנינג.
היא הייתה בת 8, ולכן לא הייתה כל סיבה שלא יבחינו בהיותה בת.
"נמאס לי להיות כמו בן" התלוננה. "למה זה מגיע לי?"

ג'סטין ניגשה להוריה.
"אמא, נמאס לי להראות כמו בן! אני לא יכולה לקבל פעם אחת הזדמנות להיות מה שאני?"
"אויש, חומד. ילד קטן שלי. אתה נשאר כמו שאתה"
ההורים של ג'סטין לא היו בדיוק חברותיים.
לא פעם, שג'סטין עמדה על זכויותיה, היא קיבלה מכות הגונות.
מה יש לעשות? חשבה. עוד באותו יום היא ברחה. היא ארזה את בגדיה ואת כספה,
וברחה לביתה של אוקסנה.