חסרת מעצורים

כבר קראתי במשתמש השני שלך, אני במתח. תמשיכי כבר!

שאלוהים ישמור איזה מתח
תמשיכי בדחיפות

חחח תודה השתדלתי שזה יהיה מותח XD

שלום לכותבת,
ביקשת ממני להגיב – והנה אני מגיבה. אני מאוד שמחה ומוחמאת מכך שאת מוצאת את ההערות שלי עוזרות ואדיבות, אני מאוד משתדלת להיות פיירית אבל כנה מכל הלב – וכך אעשה גם עם הסיפור שלך.
אחת הבעיות הראשונות שהיו לי עם הסיפור, שהוא התחיל במכה. עכשיו, אני לא אומרת שזה דבר רע. אפשר בהחלט להתחיל סיפור במכה – אבל צריך לדעת לעשות את זה. אין נוסחה כמובן, לדרך ה״מתאימה״, אבל אני חוששת שזה לא עבד. מרוב שזה התחיל מהר, לא היה לי זמן להבין מה קורה ואיך קורה.
בנוסף, ישנם כמה ביטויים או משפטים בסיפור שנראים לא מתאימים, או כמו מקום שבו רצית לתאר משהו – ולא ידעת בדיוק איך. ניסוחים הם דבר קשה מאוד, את זה אני יודעת. לפעמים אני כותבת סיפור, ואני לא במיוחד בטוחה איך הייתי רוצה שהוא יישמע, או איך הייתי רוצה שירגיש הקורא. למשל, בביטוי ״אחיזה שוביניסטית״, את שולפת את הקורא מהסיפור באופן מוחלט, וגורמת לו להרים גבה בבלבול. הביטוי נראה לחלוטין לא קשור. או למשל, ״הראייה שלי התבררה״ – גם, ביטוי מוזר. כנראה התכוונת ל״ראייתי הפכה ברורה״. התבררה פירושה ברור מבחינת, הסבר או לברר – את התכוון לחידוד הראייה… הביטוי נראה לא במקום למרות שהוא מסוגל להיות נכון מבחינה דקדוקית.
נכון – למה שתכתבי לקורא, כאשר את יכולה לכתוב לעצמך! אבל, בכל זאת, כשאנחנו מנסחים תיאורים, וביטויים שמספקים לקרוא הרבה חומר לדימיון כדי שהוא יוכל לדמיין את הסיפור, העלילה והדמויות יותר טוב (שזה מצויין שאת עושה!), צריך לדעת לנסח דברים בצורה קצת פחות דיבורית. בכל זאת, חומר קריא הוא שונה לחלוטין מהשפה שבה אנו מדברים. כאשר אנחנו קוראים, אנחנו ״שומעים״ את הדברים אחרת.

בסיפור נדמה שניסית ליצור אווירה מסתורית – הגיבורה לא יודעת מה קורה לה, מי תופס אותה, מי מנסה לפגוע בה… אבל מלבד בעיות הניסוח שיש לך, שמייד אציין אותן ואיך לטפל בהן, אגיד שמרוב מיסתוריות, יצא שלדעתי גם לקורא קצת קשה להבין מה קורה. הכל קורה באופן מהיר ומבולבול – היא רצה, נופלת, קמה, תופסים אותה, אומרים לה – קורה וקורה וקורה – ויוצא שבסופו של דבר הקורא לא בטוח מה קרה. למרות שיצרת אווירה מרוגשת, עלייך לשמור שהכל יהיה ״ברור״ לקורא. את כמובן לא חייבת להאכיל אותו בכפית ולספר לו ה-כ-ל, אבל כן מאוד חשוב שהקורא לא ייצטרך להתאמץ.

אז מה אני ממליצה לעשות?
לגבי בעיות הניסוח – שמפוזרות בכל הסיפור – אמליץ שני דברים. אחת, להקריא לעצמך את הסיפור בקול רם לפחות פעמיים. שמתי לב שכשאני עורכת את הסיפורים שלי, קל לי יותר להבין איך הדברים נשמעים בראש של הקורא – כשאני מקריאה אותם בקול רם.
שתיים, קראי הרבה ספרים שהם יותר נושנים, בשפה עברית קצת יותר גבוהה. למרות שקצת קשה לקרוא אותם בגלל שהם מרוחקים בשפה מהמציאות של הספרים היום, אפשר ללמוד מהם הרבה מאוד על ניסוח. אני לא יודעת בת כמה את, אבל אני מנחשת ש״רובינזון קרוזו״ יהיה לך טיפה קשה… (אפילו אני קצת הסתבכתי איתו). נסי לקרוא ״המצפן הזהוב״, אם עדיין לא קראת. השפה שם חביבה ביותר, ואת נראית כמו מי שתאהב ספרי פסיאודו פנטזיה.

ודבר אחרון וקצת יותר שולי – תמיד כיף לקרוא סיפור מסודר מבחינת סימני פיסוק. מרכאות, נקודות, פסיקים ורווחים יפים. אעשה לך שיעור קצר – אחרי פסיק ונקודה יבוא רווח. כאשר את רוצה לשים מרכאות, שימי רווח לפני ואחרי המרכאות, אבל לא בתוכן: ״למשל ככה.״ הניקוד (פסיק או נקודה) יבואו בתוך המרכאות, כמו שהראיתי לך כאן.

וכמו שהבטחתי, אצרף פה למטה כמה ניסוחים שלדעתי יש בהם בעיות, או שיש בהם עברית לא תקינה. כמו שאמרתי, את יודעת יפה מאוד לבנות עלילה מצויינת ומרגשת, אבל קצת מבלבלת. אל דאגה, העבודה היחידה שלך היא לקרוא הרבה ספרים, שיספקו לך מילים חדשות והרבה ניסוחים מהנים, ולהמשיך לכתוב – ולא לפחד לערוך – כמו שהמלצתי את יכולה להקריא בקול רם, או למצוא שיטה אחרת שתעזור לך. לא לפחד לשכתב. הרבה בהצלחה, והמשיכי לכתוב!

ניסוחים בעייתיים:

* ״נהנתה מהבהלות שלי״ – בהלות אינה מילה. אולי התכוונת לבהלה?
* ״שיעולים עלו ממני״ – נשמע קצת מוזר… אולי עדיף להגיד שהיא התפרצה בשיעולים? עניין שלך.
*הכיסוי ששמו בעיניי״ – כיסוי שמים *על* העיניים, לא בתוך העיניים!
*מהפחד שלא אדע מה כבר יעבור עליי״ – נשמע קצת מוזר גם כן. אולי רצית פשוט להגיד, שהיא פחדה מהלא נודע?
*האיש החסון אמר לאיש החסון השני״ – נסי למצוא ניסוח שונה, לא יודעת איך להסביר לך.

ישנם עוד מקומות דומים לאלו – אל יאוש, עברית רהוטה וסטייל של כתיבה הם דבר שלוקח הרבה זמן ואימון לפתח, ואת כבר מתחילה יפה. המשיכי לכתוב! המשיכי להנות! חזק ואמץ יקירה.

Veno

ייתר מידי אחיזה!!!

המשך!!!
דרך אגב אחלה שם ;)