סיפור שאין לו עדיין שם וזה פרק 2
החלתי שולפת את הפגיון "מי אתה?" שאלתי אותו אבל הוא רק עמד שם וחייך.
הסתערתי עליו עם הפגיון אבל הוא עשתה תנועה מהירה ואיכשהו הגעתי למצב שהוא מחזיק את פגיוני על צווארי "תשמעי לא באתי להלחם איתך" אמר "בטח והפגיון שעכשיו על הגרון שלי זה לא אומר כלום?" סיננתי אליו "קודם את תקפת אותי ואני אשחרר אותך אם תבטיחי לא לנסות להרוג אותי שוב" נאנחתי "טוב בסדר אני מבטיחה" אמרתי בכעס הוא שחרר אותי ואני הושטתי יד לקבל בחזרה את פגיוני "אני מצטער אבל אני לא נותן לך אותו" אמר וחיוך גדול על פניו הוא היה מעצבן נורא "למה?!" צעקתי לעברו "כי אני לא רוצה שמישהי תבוא אלי בלילה עם אותו פגיון ותהרוג אותי את לא חושבת?" התחלתי לומר משהו אבל הוא השתיק אותי "טוב אז אני מכיר את אביך וזה סיפור לפעם אחרת ועכשיו אני צריך לקחת אותך למקום כלשהו אז את מוזמנת לבוא איתי בשקט או שאני אקח אותך בכוח" הוא הביט בי מחכה לתשובה אבל אני שילבתי את ידי "אני לא בא איתך עד שאתה אומר לי איך אתה מכיר את אבי" נשמעתי כמו ילדה קטנה אבל מה אכפת לי מה הוא חושב עלי?! "אני מבין שאני ציך בכוח?" אמר משלב גם הוא את ידיו "אני אפילו לא יודעת את שמך" אמרתי מתעלמת מהשאלה שלו "גם השם שלי זה סיפור לפעם אחרת אז את באה או לא?" אני חייכתי אליו חיוך מתוק "לא" הוא נאנח "נו אל תעשי לי את החיים קשים יותר ממה שהם" ביקש ממני אבל אני עמדתי על שלי "לא" "טוב את בחרת בזה" אמרתי והתקדם לכיווני ואני התחלתי לרוץ.
אני רצה מהר אבל מסתבר שגם הוא ואפילו יותר מהר כי לא עבר הרבה זמן עד שהוא טפס אותי סוחב אותי על כתפו ואני נאבקת באחיזתו המראה בטוח מצחיק ואני התחלתי לצחוק עצם המחשבה על איך שזה נראה. שנים כבר לא צחקתי ההרגשה הייתה נפלאה.
'הלא רוצה להגיד לי שמו' הוריד אותי מכתפו והסתכל עלי ואחרי זמן מה התחיל גם הוא לצחוק.
הסתכלתי מסביב כשאני צוחקת הכל היה ירוק והיה דשא מתחתי.
נשכבתי על הדשא והבטתי לשמים השמש כבר התחילה לשקוע ואני הפסקתי לצחוק "היה לך פעם מישהו שאבדת?" שאלתי אותו הוא התיישב לידי מביט בי בעצב "כן יותר מדי אבדתי" התיישבתי "יותר מאחד?" שאלתי בפליאה הוא צחק צחוק מריר "יותר מאחד…" ואני התחלתי להבין שאני כנראה לא הבנאדם המסכן ביותר יש אנשים שאיבדו אנשים שקרובים להם והמשיכו בחיים לא כמו אני…
"מה שמך?" שאלתי אותו שוב אבל הפעם בלחישה.
"יש לי שמות רבים" אמר "הזה שאמך נתנה לך" ביקשתי ממנו אבל הוא הניד בראשו "איני מגלה את שמי האמתי שמות זה דבר מסוכן מדי אבל את יכולה לקרוא לי לואי או ג'יימס או איך שבא לך" סיכם את דבריו "אני יכולה לקרוא לך דניאל?" שאלתי "כן,אבל למה שם זה?" דמעות עלו בעיניי "כי זה שמו של אדם שאתה מזכיר לי מאוד" לחשתי "ומי הוא אותו אדם?" שאל "אותו אדם זה אדם שאיבדתי או אדם זה אבי"
תגובות (3)
סיפור מהמם
את חייבת להמשיך מהר….
אממ ושם לסיפור אין לי מושג תלוי איך את מתכוונת להמשיך ומה העלילה..
אם את מתכוונת להמשיך משו עם אבא שלה אולי תקראי לסיפור משו עם אבא….
אם היא נלחמת במשו או קשה ל עם משו זה יכול להיות לוחמת
לא יודעת תנסי לחשוב לפי המשך שאת מתכננת
בהצלחה:)
תודה :)
תמשיכי (: ורעיון לשם? הממ..לא יודעת סורי.