סיפור ראשון שלי | פרק 3 | חלק א'
"טוב," התחלתי, "קודם כל אתה יכול להירגע, הכל בסדר," הרגשתי שאני חייבת להרגיע אותו.
"או.קיי, אני רגוע. עכשיו, על מה רצית לדבר," הוא אמר לי בחיוך, ממריץ אותי להמשיך.
***
יצאתי מבניין המשרדים הגדול עם תחושת הקלה. ג'ורג' הסכים לרשום אותי לבית הספר שרציתי. האמת זה לא היה כל כך קשה לשכנע אותו. העיקר שאני אלמד מקצועות שיעזרו לי להתקדם בחיים ולהרוויח טוב…
"למה?" הוא שאל אותי בנימה עניינית אחרי שאמרתי לו שאני רוצה לעבור בית ספר.
"אממ… כי אין פה את המקצועות שאני רוצה ללמוד, וחוץ מזה שמעתי שבית הספר הזה ממש ברמה." מקווה שההסברים האלה יספקו אותו, אין לי טיעונים אחרים.
"המממ…" הוא השמיע קול מהורהר, כמו תמיד, כשחשב על משהו חשוב.
"אבל זה רחוק מפה, איפה תגורי?" שאל אותי פתאום לאחר דקה של הרהורים.
וואו, הוא התקיל אותי באמת לא חשבתי על זה. מה אני הולכת לענות לו עכשיו?
"אממ…" ניסיתי למצוא תשובה מתחמקת.
לפתע הטלפון שלו צלצל והציל אותי מלענות.
"הלו, כן, כן, תעבירי אותו," הוא אמר כנראה לויקה שהייתה בצד השני.
"תוכלי לחכות לי בחוץ?" הוא פנה אליי, מכסה את פיית הטלפון עם כף ידו.
"כן," עניתי לו ויצאתי מהחדר.
כעבור מספר דקות הוא קרא לי להיכנס.
"אז… באמצע מה היינו? אה, כן, יש לך כבר מקום לגור בו או שלא חשבת על זה בכלל?"
"לא, אין לי ולא, לא חשבתי על זה אבל אני ה-"
"זה בסדר, כבר מצאתי לך מקום."
הסתכלתי עליו במבט חשדני, "נו?" דחפתי אותו להמשיך.
"מכירה את ג'ים? הבן של מייקל, חבר שלי?"
"כן," עניתי, לא מבינה מה הקשר למייקל ולג'ים עכשיו.
"טוב, אז תוכלי לגור עם ג'ים, הוא שכר דירה באזור של בית הספר אליו את רוצה לעבור, דיברתי איתו על זה, אין לו בעיה."
הייתי המומה, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה: מה?!
ג'ורג' כנראה ראה את המבט המבולבל והמופתע על פניי והחל להסביר.
"מייקל התקשר עכשיו. דיברנו על כל מיני עניינים ואז נזכרתי שהבן שלו, ג'ים, שכר שם דירה. שאלתי אותו אם נראה לו שג'ים יסכים שתגורי אצלו והוא אמר לי להתקשר אליו ולשאול אותו-"
לא חיכיתי שהוא יסיים לדבר, "והוא הסכים?!" שאלתי, יותר נכון התפרצתי לדבריו, לא מאמינה למה שאוזניי שמעו ברגע זה.
"כן, למה קרה משהו? יש לך איזו שהיא בעיה עם זה? כי אם כן אני יכול לבטל."
"לא, לא, הכל בסדר," נשמתי נשימה עמוקה כדי להירגע. "תודה," הוספתי וקמתי לחבק אותו.
"אין על מה חמודה," הוא חיבק אותי בחזרה.
כשהגעתי לדלת נזכרתי שאני צריכה לדבר גם עם טרודי. אוח…
"אה, ותוכל לדבר עם טרודי בשבילי?" פניתי אליו בהבעה מתחננת.
הוא בתגובה רק חייך והנהן. גם זה מספיק לי.
תגובות (2)
יאייי!!! המשכת!! חולה על הסיפור הזה את פשוט חייבת להמשיך!!!!!!1
קלייר, מדהים!
אין עלייך! כישרון!
הסיפור שלך נפלא!
בבקשה תמשיכי כמה שיותר מהר!