סיפור ראשון שלי-2
הושטתי יד לראש, היא החלה לנטוף דם, ניסיתי לא להיכנס לפאניקה יותר מדי, אבל הלב שלי כבר התחיל לדפוק פי 4 יותר מהר.
ראסל כנראה ראה שאני מתחיל להילחץ, הוא לקח את המטפחת, כיווץ אותה לכדור ולחץ על החתך, זה כאב בצורה לא נורמלית, יכולתי לשמוע את הדופק בראשי.
אמילי עמדה לידי, מחזיקה ביד אחת את בקבוק הקרח שנצבע באדום וביד השנייה פלאפון,
האצבעות שלה ריחפו על המקשים הלוך ושוב בעצבנות . מבטה התמקד בידו של ראסל, הוא המשיך ללחוץ את המטפחת לראשי.
" ראסל, אני לא חושבת שזה עוצר לו את הדם " אמרה בנימה מודאגת,
"אנחנו נוסעים עכשיו לבית חולים " הוסיפה כעבור רגע. לא רציתי ללכת לבית חולים,
"אבל-" התחלתי בלי לסיים את המשפט.
"בלי אבל, זה לא נתון לוויכוח" היא ניגשה לקחת את המפתחות לרכב .
קמתי, ראסל עזב את המטפחת לאט, כדי שאוכל להחזיק וללחוץ אותה בעצמי.
צעדתי צעד אחד קדימה, הכל החל להסתחרר וכמעט נפלתי שוב,
ראסל תפס אותי ותמך בי שלא אפול.
התקדמנו לעבר הדלת. אני די בטוח שאם מישהו היה נכנס ברגע זה לבית הוא היה מתחיל לצחוק למראה ההליכה שלנו- אני מתנדנד והוא צולע.
אמילי עמדה ליד הדלת, מוכנה לסגור אותה ברגע שנצא.
יצאנו מהבית והתחלנו לרדת במדרגות, ראסל עדיין תמך בי, הוא צלע ממדרגה למדרגה, שפתיו היו
בחוזקה, כאילו הוא מנסה להחניק צרחת כאב, הורדתי את ידו מעליי בעדינות,
הוא הרים אליי את ראשו " מה קרה ? "
"כלום" עניתי "אני בסדר בסך הכל, אני פשוט לא רוצה שתתאמץ יותר מדי בשבילי,
גם ככה אתה צריך לדאוג לעצמך עם הרגל " הוא פתח את פיו לענות לי,
אבל כנראה ויתר. המשכתי לרדת, נתמך במעקה המדרגות, הגעתי לרכב ונשענתי עליו, אמילי נעלה את הדלת ועזרה לראסל לרדת במדרגות. הם הגיעו לרכב ונעמדו, אמילי מיששה את כיסיי מכנסיה
"שיט,שכחתי את המפתחות בתוך הבית" היא רצה בחזרה לבית ונכנסה בפנים, כעבור כמה שניות היא כבר הייתה בחוץ נועלת את דלת הבית –שוב.
היא ירדה במדרגות בקלילות, לעומתנו היא נראתה מרחפת על פניהם. היא פתחה את הרכב.
נכנסתי ראשון והתיישבתי ליד החלון במושב האחורי.
ראסל נכנס אחריי והתיישב ליד החלון בצד השני, אמילי התניעה את הרכב.
ראסל נחגר, ניסיתי להיחגר גם אבל עם יד אחת וראש מסוחרר זה הופך את המשימה לקשה ביותר וכמעט לבלתי אפשרית. ראסל השתחרר וחגר אותי.
פתחתי את החלון,מאפשר לאוויר להיכנס . מזל שלפחות החלפנו רכב, ככה שהחלונות הם אוטומטיים.
התחלתי לתכנן את תנועותיי בראשי למקרה שהרכב היה עם ידיות מתגלגלות לחלונות, בתקווה שאולי זה יסיח את דעתי מהראש המתפוצץ ומהבחילה שהחלה מזדחלת במעלה גרוני.
תגובות (12)
וואו ! את כותבת ממש מוכשרת !
את חייבת להמשיך ~!
שרלוט!
סוף סוף העלת!
הפרק מדהים!!!
כישרון!
מחכה להמשך =]
ואוי ואבוי לך אם את מייבשת אותי עוד פעם!
מדהים!
מחכה להמשך, וחסר לך שלא!
=]
יש לך את הכישרון לזה – זה ממש ממש בטוח!!
את רק צריכה רעיונות, זה הכל!
ואם את שואלת איך את יכולה להמשיך אני אתן לך טיפים משלי:
1)תחשבי על ההמשך בראש, תתפראי, תעשי מה שבא לך. ואז, מכל ה"פראות" הזאת, יוצאת עלילה רעיונית, טובה, והכי חשוב – מקורית.
2)תכתבי על מחברת – את תמיד תוכלי לתקן כשתעבירי את הסיפור על המחשב, ותמיד תוכלי לכתוב ולא לחכות להיות על המחשב.
3) כתבי מחברת בה את כותבת כל התחלה לסיפור, רעיון לסיפור, אפילו הכי מטומטם שיש , זה תמיד עוזר.
מקווה שעזרתי לך או "הארתי את עינייך" או משהו דומה לזה… LoL, בהצלחה!
אני תמיד כותבת במחברות או על דפים….
אני ממש לא מתחברת למפלץ העונה לשם "מחשב"….
למרותשלאחרונה התחלתי לנסות ולפתוח קובץ חדש…XD
-והמבין יבין…-
הקיצר בגלל בעייתי הקשה עד אנושה להמשיך בכתיבת הסיפורים שלי אני מוצאת את עצמי עם ערימת מחברות שבהם לכל היותר כתוב עד 5 עמודים, של מחברת!!
[אהמ..אהמ…] זה נורא מייאש,מתסכל וכל השאר….
* יש לי עוד סיפור שהתחלתי….XD אבל האמת שאני חוששת להעלות אותו כי אני מפחדת שמישהו ייקח עליו בעלות.. בטעות…
הסיפור ממש יפה והייתי רוצה להמשיך לראות את ההתפתחות בעלילה, אולי זה שהוא קיבל מכה בראש, אבל אני ממש רוצה שתמשיכי מהר ותעלי לאתר בקרוב.
ואני גם הייתי מציעה לך שלא לכתוב הרבה, (מידי פעם זה לא מפריע, כן,) שנגיד ראסל חגר את עצמו ואז הוא השתחרר ועזר לו להחגר, זה קצת מלאה כזה למרות שזה רק שורה אחת וכשזה יותר מידי בקצת מקום זה לא נוח לקריאה…
מחכה להמשך… :)
a.d
לא ממש הבנתי מה אמרת…^^
וואו… תודה לכולם על התגובות…
אני אעשה מאמצים עיליים על מנת להתגבר על האובססיה הקשה שלי…XD
קצת על קוסמטיקה בפיסוק, לפני סימן פיסוק לא עושים רווח. אחריו עושים.
יש בעיה בסיפורים בהמשכים, והיא שהם לא ממשיכים בדרך כלל. אל תתני לזה לתקוע את הכתיבה שלך. תשמרי את זה כפרוייקט צד ותמשיכי לכתוב מה שעולה לך בראש.
גם לי יש כמה סיפורים שתקועים כ"סיפור הממתינים להמשך" גם סיפורים קצרים שלא סויימו. זה די מבאס אבל אין מה לעשות.
הסיפור כשלעצמו נחמד, אבל הוא לא מעביר כלום, ולא מתקדם מעבר לסיפור הקודם. הוא כמו פיסקה שדורשת קצת יותר משמעות, בסיפור הראשון נתת רמזים וחששות ודברים שמרחיבים את הסצנה של הסיפור ובונים את העתיד שלו. למה לא המשכת בקו הזה?
smoke !
כל מילה אמת ואין לי מה להוסיף…
תודה על ההארות.
לכל המגיבים והמגיבות-
צר לי עד מאוד אבל ככל הנראה אני לא ממשיכה לכתוב.
וכנראה שגם לא להעלות סיפורים נוספים….
היה מאוד מעודד לשמוע את תגובותכם!
תודה רבה לכולם :]
אני אמשיך (בלי נדר ) להגיב לסיפורים, אך עד להודעה חדשה אני פורשת מלהמשיך…
סליחה כנה לכל המאוכזבים (שגם אני ביניהם, כי לא הצלחתי להתמודד בכבוד עם בעייתי… :\
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את משוגעת?!
אל תפסיקי XD
תכתבי בשביל עצמך, ותראי שזה יתפתח! את לא צריכה להעלות, אבל לפחות תכתבי! את תראי שעם הזמן את עוד תרצי להעלות סיפור שבלי לשים לב – סיימת (ניסיון אישי – אשמייק P:)!!!
אני לא נותנת לך להפסיק! אין הרבה אנשים שיודעים לכתוב ככה, בצורה בוגרת ואחידה… חבל :D
אני נגד שתפסיקי! נגד נגד נגד!
אם את צריכה עזרה תפני אלי אני אשמח לעזור!
~אני
למה להפסיק?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!
זה מושלם!!!!
אני לא סובלת(בלי להעליב) אנשים עם כישרון שלא ממשים אותו!!!!!!!!!!!!!!(ואני אומרת את זה למרות שזה נשמע כמו המורה שלי מכיתה ב'…שתביני!)
פפפפפפפפפפפלללללללללללייייייייזזזזזזזזזזזזז
תמשיכי!!!!!