סיפור קצר

היה לו את כל מה שרצה, אולי כל מה שכל אחד אחר היה רוצה, אבל שמואל נכנע לתאוותיו והפסיד את כל כספו ורכושו על הימורים ואלכוהול,מעמדו כאיש עסקים מצליח הדרדר והגיע לשפל ברגע שהפסיד גם את ביתו,היום הוא שוכב על פיסת קרטון באמצע רחוב צמוד לקיר,יום יום מאות אנשים עוברים לידו ולעולם לא קרה שמישהו מהעוברים עצר ושם לב שיש אדם ששוכב לו על הרצפה,כך היה מעביר את שארית חייו,מידי פעם היה קם למרכז חנויות שהיה ממש לידו והמוכרים שם הכירו אותו והיו נותנים לו כמה פיסות לחם אך לעולם לא היו אומרים לו שום דבר חוץ משלום.

יום אחד נער שרכב על אופניו ברחוב בו שמואל זרוק,עלה על שלולית שהייתה לא הרחק משמואל ונוצרה לילה לפני מגשמי החורף,הרטיבה את כל גופו של שמואל,אך הוא לא היה אכפת לו ואפילו לא הזיז את ראשו כדי לבדוק מי עולל לו מעשה זה.

אותו נער שרכב והרטיב את שמואל קלט מה עשה לאחר שעבר את מקומו של שמואל,נעצר ונעמד על מקומו,הסתובב וראה אדם בשנות ה70 המאוחרות לחייו זרוק צמוד לקיר שכמעט ולא שמים לב אליו,לבוש מכנס טרנינג קרוע וחולצה מכופתרת משובצת קרועה ובלויה,שיערו המאפיר פרוע,פתאום חש מצפון שהכאיב לליבו,ירד מאופניו הסתובב והלך לכיוונו של שמואל.

התיישב הנער לצידו של שמואל ולא ידע מה להגיד לאדם הזרוק השוכב לידו,שמואל מבחינתו לא שם לב בכלל שהנער התיישב לידו,אך הרגיש נגיעה על כתפו ושמע את המילה "אדוני" מספר פעמים חוזרת על עצמה וזה נשמע קרוב אליו,אך היה בטוח שהוא חולם את המגע על כתפו ומישהו קורא לאדון שלו,הנער לא הבין מדוע שמואל לא זז,התחיל לחשוב כי הוא מת,אך לפתע ראשו של שמואל התרומם ועיניהם נפגשו לראשונה,הנער לא התמהמה והתנצל על כך שהרטיב אותו,שמואל שנדהם לראות שלאחר שנים סוף סוף מישהו פונה אליו,מתחיל להזיל דמעה ומודה לנער,הנער שלא מבין מדוע שמואל מודה לו על כך שהרטיב אותו ועוד בוכה,לא בכי של עצב אלא אלו היו דמעות של שמחה!

שמואל התעשת על עצמו והתיישב לצידו של הנער,השניים הכירו אחד את השני,שמואל סיפר לנער את מצבו ואיך הגיע לאן שהגיע והנער סיפר לו שהיה בדרכו לביתו מבית הספר וזה הרחוב שהוא רוכב עליו כל יום במהלך ה5 שנים האחרונות לפחות ולא שם לב אליו,התנצל שוב על כך,הבחין שקר לשמואל,חורף והוא לבוש אך ורק בחולצה קרועה,הוריד את מעילו ונתן לו.

השעה התחילה להיות מאוחרת,הנער הבטיח שיגיע שוב גם מחר לאחר לימודיו ויביא איתו כמה הפתעות,לחצו ידיים שמואל לא הפסיק לחייך והנער נפרד ממנו קם ורכב לביתו כשמרגיש בתוכו,בליבו שעשה מעשה טוב והכיר חבר חדש.

למחרת,הגיע הנער לאחר לימודים כמו שהבטיח אל שמואל עם תיק מלא בבגדים ואוכל והושיט לתת לשמואל את התיק,ישבו השניים ודיברו ביניהם,שמואל בעיקר סיפר על חייו לנער. כך נפגשו השניים כל יום,אותה מתכונת.

עד שלפתע יום אחד שמואל כבר לא היה במקום הקבוע שלו,אך הייתה מעטפה מודבקת לקרטון שעליו ישן שמואל,הנער לקח את המעטפה ונדהם שאף בנאדם שעבר ליד המקום לא הזיז,זרק,קרא או קרע את המעטפה,הנער פתח את המעטפה אך היא הייתה ריקה,התאכזב הנער וכעס על שמואל שעזב אותו כך,קם והלך לביתו ומאז שינה את מסלולו לביתו מלימודיו.

מה שלא ידע הנער ששמואל השאיר לו מעטפה אחרת מתחת לקרטון שעליו ישן ובה כן הייתה תכולה,אך הנער כנראה לעולם לא ידע זאת…