סיפור- פרק 1| חלק ב׳

"אז נתחיל מהתחלה" הוא מחייך "היי, אני איית'ן" הוא משיט לי את ידו.
אני לוחצת אותה בהיסוס. 
״הבנתי את זה״ אני אומרת והם צוחקים.
״כן, אני שמח שהבנת את זה״ הוא מחייך אליי ״זאת קייט״ הוא מסתכל לעבר הילדה עם החלקים המכניים ״וזה ברנדון, אבל כולם קוראים לו ברנד״ 
״אההה…״ אני מנסה לחשוב מה אני אמורה להגיד ״היי?״
״אז תגידי…אנני, כבר כמה זמן את ערה?״ קייט שואלת.
״שלוש ימים״ אני עונה במהירות.
״יפה לך״ היא אומרת.
״מה את עושה?״ אני שואלת כשהיא מתחילה לקחת כמה אפונים ולזרוק אותם.
״זה משחק כזה, את רואה את הפח שמה?״ היא מצביעה לעבר הפח הענק שנמצא כמה מטרים מאיתנו ״אני מנסה לקלוע אליו, הנה״ היא מושיטה לי אפון ״תנסי את״
אני לוקחת את האפון ומסתכלת על הפח. ביניהם יש שלושה חצאי שולחנות מה שאומר שיש 24 ילדים באמצע. אני בוחנת את יתר החדר. יש מאוורר ענק בכל אחת מהפינות. לפתע המבט שלי מתחדד על ילד שלא מצליח לשלוט בידיו. בינגו. 
אני זורקת את האפון ימינה.
קייט בולעת גיחוח יחד עם ברנדון. רק איית׳ן מחייך אליי ״לא נורא, אני בטוח שתשתפרי בהמשך״
אני מחייכת אליו ואז מחפשת במבטי את האפון. ואז אני קולטת אותי מתעופף בעזרת הרוח מהמאוורר יש אל היד של היד עם הבעיות, שמעיפה את האפון שמאלה במהירות עד שהוא נתקע ובקיר. ואז נופל היישר לתוך הפח.
״א-את…מ-מ-מה עשית כרגע?״ קייט הראשונה שיוצאת מההלם.
״הכנסתי את האפון לפח״ אני לא מבינה.
״א-א-אבל…״ היא מתקשה להסביר את עצמה.
״קייט היא היחידה שמצליחה לפעמים לקלוע לפח״ איית׳ן מסביר ״אף אחד לא הצליח לקלוע לפח חוץ ממנה…עד עכשיו״ 
״זה רק בגלל שיש לה יד רובוטית״ ברנדון אומר וזוכה למבט רצחני מקייט שזוכה להתעלמות מוחלטת מצידו ״מה יש לך?״
״מה זאת אומרת מה יש לי?״ אני שואלת בחשש ״זה בסך הכל חישוב תהליכי מקרים״ 
״זה לא סתם חישוב תהליכי מקרים,״ הוא מסביר ״אני רוצה לדעת איך חישבת את התהליכי מקרים״
״לא יודעת…״ אני עונה בהבכה מסוימת ״אני פשוט מחשבת הכל בראש״
״אההה…אז היית אומרת!״ קייט עונה בשמחה ״הם עשו לך משהו בראש!״ היא אומרת ומקישה לי על הראש תוך כדי.
״עשו לי משהו בראש?״ אם קודם הבנתי טיפה משהו עכשיו לגמרי לא.
״איפה את חושבת שאת?״ הילד ממולי אומר. יש לו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות ״אנחנו נמצאים במקום מחקר ו-״
״טום, ששש!״ איית׳ן משתיק אותו ״זה לא הזמן״
״אז מתי יהיה הזמן איית׳ן? מתי יגיע הזמן?! היא התעוררה היא צריכה לדעת כבר!״ טום מתחיל לצעוק.
״אני אמרתי שזה לא הזמן טום, עזוב את זה״ איית׳ן עונה לו בקול מאופק. כאילו הוא עוצר בעצמו מלהשתיק את טום בכוחות עצמו.
״אני גם חושבת שהיא כבר צריכה לדעת״ אומרת מישהי שיושבת ליד טום. היא נראית בדיוק כמוהו רק שהפנים שלה מצולקות.
״מליסה, אני אומר לך זה לא הזמן,״ האיפוק של איית׳ן גדל ״היא רק עכשיו התעוררה לא צריך להגיד לה הכל ישר לפרצוף היא גם ככה בהלם״
״להזכיר לכם, ׳היא׳ עדיין כאן ו׳היא׳ שומעת כל מילה שלכם וש׳זה׳ לא נחמד בכלל״ קייט מצילה אותי.
״את צודקת״ איית׳ן אומר ופונה אליי בחיוך שלו ״סליחה״
״אההה…זה בסדר״ אני מחייכת חזרה ״נראה לי״ אני מוסיפה, מבולבלת.