סיפור על מלאכים: פרק שני

"אני שמח שבחרת להיות לצידנו."
השד אמר בחלקלקות,
אבל היה משהו אמיתי מאחורי מיליותיו.
הוא היה שמח שבחרתי לצדד בו ובבני מינו.
אבל לא רק משום שאני מביא להם יתרון,
אלא מעוד סיבה שלא הצלחתי לפענח.
"כול דבר שיגרום למלחמה להיות מעניינת יותר."
אני עונה.
זה מוזר, בגלל שביום רגיל, כנראה הייתי מפחדת מידי אפילו לפתוח את הפה.
"את עושה טעות." מלחשש לעברי המלאך.
"אם כך, היא לא הראשונה." אני עונה, וחיוך על פניי.
אני לא בטוחה אם אני מתנהגת כך בגלל שאני מרגישה שכך אני אמורה להיתנהג,
או שהבחירה ההיא באמת שינתה משהו בי, כפי שהמלאך הזהיר.
"את חרצת לאובדן את מינך במלחמה זו."
הוא אמר בליחשוש ועיניו שלחו גיצים אל עברי.
ככה מלאכים מתנהגים?
מה קרה לנימוסים המושלמים ולג'נטלמניות?
"אובדנם היה נחרץ כבר מזמן." אני אומרת ומשתמשת במילותיו של המלאך עצמו.
השד לא אמר דבר, רק עמד שם וחייך.
הוא נראה גאה בי.
ולמרות שאני לא אמורה להתרברב בזה,
באותו הרגע, הרגשתי מדהים.
"את לא מבינה דבר." אמר המלאך בבוז.
"אם כך, זאת אשמתך שאינך יודע להסביר" אני עונה לו בבוז דומה.
אני לא בטוחה למה, אבל הוא עולה לי על העצבים.
משהו בעובדה שהוא לא כמו שחשבתי שהוא אמור להיות והוא אינו עומד בציפיותי.
הוא הסביר לי זאת בפגישתנו הראשונה.
באותה פגישה בה הוא הסביר לי לגבי המלחמה.
אתם מבינים, המלחמה הזו התחילה בשחרית העולם,
אך נמשכת גם בימינו.
עד עכשיו השדים והמלאכים, היו בהפסקת אש, אך לאחרונה,
קו כלשהו נחצה, קו שאיש לא מוכן לספר לי עליו, והמלחמה החלה שוב.
ולמרות שהמלאכים אמורים להיות בעוד חוקים וכול זה, הפעם הם לא כול-כך בעדם.
כמו שאתם יכולים להבין, הסיכויים שלהם לא טובים במיוחד,
יש לפחות חמישה שדים על כול מלאך אחד שלהם,
ולכן, הם צריכים להישתמש בכול התכסיסים המלוכלכים, שהם יכולים להשים עליהם את ידיהם.
ואיך אני נכנסת לכול הסיפור הזה?
האמת, שאין לי מושג.