סיפור על מלאכים: פרק רביעי

אני פוקחת את עיניי,
ובמשך כדקה, אני לא מבינה היכן אני נמצאת.
אך ככול שהשניות עוברות,
כך אני נזכרת בפרטי היום הקודם.
אני נזכרת כי לפני שהגעתי הביתה,
השד הציע לי לבוא איתו.
הוא אמר כי המעט שיוכל לעשות הוא להנעים את זמני
עד המלחמה.
אז, כך הגעתי לכאן, אני מניחה.
אל החדר בעל הקירות הכחולים ואך המיטה הנוחה להפליא.
אני חושבת שהייתי חוזרת לישון,
אך אז שמעתי קול מימיני.
כאשר הבטתי אל המקום ממנו הגיע הקול,
ראיתי דמות יושבת על הכיסא.
היא הייתה קטנה, בעלת עיניים סגולות גדולות שהיו נעוצות בי
ושיער כחול כהה ארוך.
"נעים להכיר אותך, מיס" היא אמרה וחיוך הופיע על פניה.
"סליבן ביקש להודיע לו כאשר תתעוררי, אך אם תרצי,
אודיע לו מאוחר מיותר" היא אמרה, קולה היה שקט ומרגיע.
כאילו היא יודעת שהדבר הראשון שעולה במוחי, הוא לברוח.
"הארון נמצא מאחורי הדלת הלבנה, והאמבטיה שם"
היא אמרה והצביע על הדלת השחורה.
"תודה" אני מצייצת שנייה לפני שהיא יוצאת מן החדר.
"אם תצטרכי משהו, אני נמצאת מחוץ לדלת" היא אמרה בעודה מניחה לדלת להיסגר מעצמה.
לאחר כדקה קמתי והלכתי אל עבר המראה.
כאשר הבטתי בה, הייתי בטוחה שמישהי אחרת מביטה אליי מתוך המראה.
אך אז, ראיתי את הפתק שהוצמד אל המראה.
'מרגע שנכנסת אל ממלכתנו, הופעתך השתנתה, וכך גם שמך'
לא היה לי כוח לשאול את עצמימה כוונתו,
ידעתי שהוא יענה על כך בבוא הזמן.
כרגע, הייתי מסוקרנת ממראי.
עורי החיוור, היה עכשיו בגוון של דבש פראי, שיערי חסר החיים והעכברי,
היה עכשיו שחור ומרהיב.
ועיניי, הן היו משהו מיוחד.
הן היו גדולות וירוקות יותר מאי-פעם.
לרגע, חששתי שלא אוכל להתיק את מבטי.
אך אז נשמע קולה של הנערה סגולת העיניים "האם את בסדר, מיס?"
"כן, הכול מדהים" עניתי, משום שידעתי שאם אגיד זאת, היא תעזוב אותי במנוחה.
"אני מניחה שאני לא יכולה לעשות כלום כרגע חוץ מלמלא הוראות.
קיוויתי שבבוא הזמן הכול יוסבר לי,
העניין עם המראה והשם, וגם מה תפקידי במלחמה הזו.
אך עמוק בתוכי, ידעתי כי אקבל רק חלק מהתשובות ולא את כולן.