סיפור על מלאכים: פרק ראשון

"אני סומך עליך שתחליט נכון"
אמרה הצללית.
היה קשה להאמין, אך מאחוריה הסתתר מלאך.
ראיתי אותו לפני מספר שניות.
חזותו לא הייתה מדהימה וכנפיים לא היו לו כלל.
הוא נראה רגיל לחלוטין.
חוץ מעיניו כמובן.
עיניו היו דבר מרתק, כול אחד מהן כמו בריכות של אור.
בניגוד לשד.
שלו הייתה חזות מרנינת חושים וכנפיים מדהימות.
אך עיניו של השד, היו רגילות להפליא.
אפילו אנושיות.
הצללית, הבטיחה מוות ויסורים רבים,
בעוד השד, הבטיח את הנצח.
לא לכולם אלא רק לי, ואני הייתי האנוכיות בהיתגלמותה.
אז האם אסכים לזה בכלל?
ואם כן, אז אל מי אצטרף?
"אני אבחר" אני אומרת, מסכימה לפחות על דבר אחד.
"האמת, שכבר בחרתי" אני עונה אחרי שנייה, וכך מסכימה גם על הדבר השני.
שנייה לפני שאני מסיימת את המשפט, מופיע השד.
אבל האמת, אני כמעט בטוחה שהוא היה פה כול הזמן.
"אני אצטרף אל השדים"