סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 55

-נקודת מבט של אס-
הבוקר הגיע.
התעוררתי בזכות הרגשת בחילה איומה.
"הארי, הארי תתעורר" ניסיתי להעיר את הארי.
"מה קרה?" הוא התעורר מבוהל.
"ישלי בחילה איומה, בבקשה תכין לי תה" התאמצתי להגיד מבין כל הכאב.
"לא! עכשיו אנחנו הולכים לרופא, תתלבשי" האיר צייוה עליי ומהר לבש חולצה ומכנס שהיו מונחים על השידה.
"לא הארי, באמת שזה כלום" אמרתי מנסה להרגיע אותו, ללא הצלחה. הכאב תקף אותי שוב.
"תתלבשי! עכשיו" הוא זרק לי חולצה ומכנס שגם הם היו מונחים על השידה הגדולה שלצד המיטה.
התלבשתי מהר ושמתי כפכפים.
ירדנו למטה, הארי לקח את מפתחות המכונית ונסענו לבית החולים.
הארי נסע ממש מהר.
"תירגע הארי, אתה יכול לסוע לאט יותר, אני לא מתה!!" צעקתי על הארי.
"לא, את חולה עוד מאתמול בערב, אני יכול לראות על הפנים שלך שאת הרבה מעבר ל'סתם חולה'" הארי צעק לי חזרה.
לא מרגישה טוב זה עוד בריא לידי, אני קודחת מחום! ישלי בחילות,כאבי ראש ואני מרגישה שאני עוד שניה מתעלפת! הוא יודע לקרוא אותי, אין מה להגיד.
"בסדר הארי, אבל תירגע, לא ייקרה לי כלום עד שנגיע לבית החולים" אמרתי בקול רגוע.
"בסדר, אני מצטער שצעקתי עלייך" הארי אמר גם הוא בקול רגוע.
"זה בסדר הארי, עכשיו תאט טיפה" חייכתי אליו בקושי.
אחרי כמה דקות הגענו לבית חולים.
"היי, אני צריך דחוף רופא היא לא מרגישה טוב מאתמול ישלה חום גב-" הארי התחיל להסביר לאישה בקבלה, וזהו, זה הדבר האחרון שאני זוכרת.

-נקודת מבט של נועה-
"אני..אני בהריון" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"את.. את מה?" לואי שאל מופתע.
"ידעתי" מלמלתי לעצמי "ידעתי שככה תגיב" הוספתי וניגבתי את הדמעות.
"מה? כמה זמן?" הוא שאל שוב.
"לא הרבה, שבועיים בערך" אמרתי מרימה את הראש לראות סופסוף את מבטו.
"למה לא סיפרת לי מיד?" הוא שאל שוב והביט בי.
"כי אני גיליתי רק לפני יומיים ואתמול רק סיפרתי לטיי כי לא ידעתי מה לעשות, פחדתי שתגיב בצורה רעה ותבקש ממני לעשות הפלה או משהו ואני.." עצרתי את עצמי.
"את מה?" הוא שאל .
"אני לא רוצה להפיל את התינוק" אמרתי ושוב השפלתי את מבטי.
"ומי אמר שאני כן רוצה?" הוא שאל, הרמתי מיד את מבטי והבטתי בעיניו.
"מה?" שאלתי שוב לוודא שהוא באמת אמר את זה.
"אני לא רוצה שתעשי הפלה, אני רוצה שנשמור את התינוק, או התינוקת" לואי אמר.
"אני אוהבת אותך" לחשתי וחיבקתי אותו.
"גם אני אוהב אותך" הוא לחש לי בחזרה ונישק אותי.
"טוב בואי נרד, נספר לכולם" לואי אמר וחיוך דפוק עלה על פרצופו.
"אתה בטוח?" שאלתי שוב.
"כן, במאתיים אחוז" הוא נישק אותי נשיקה קטנה.
ירדנו לסלון בידיים שלובות.
"ישלנו הודעה" לואי אמר מאושר.
"ומה ההודעה?" ליאם שאל בזמןן שכולם התיישבנו על הספה.
"או היי ליאם, לא שמתי לב שכבר חזרת מענבר, איך היה?" שאלתי.
"כיף ! אבל עזבו עכשיו, מה ההודעה?" הוא שאל שוב.
"רגע, איפה הארי ואס?" לואי שאל.
"אהה, כן שכחנו לספר לכם, אס בבית חולים, עוד חצי שעה היא יוצאת מהבדיקות ואנחנו ניסע לבקר אותה" נייל אמר.
"אז נחכה עם ההודעה, נספר לכם כשנהיה שם" אמרתי.
"את בטוחה?" לואי שאל.
"כן, אס החברה הכי טובה שלי, חוץ מטיי כמובן, ואני לא רוצה שהיא תפספס את זה" אמרתי ללואי והוא הנהן בהבנה.
"טוב, אז בואו ניססע אליה" טיי אמרה.
נסענו לבית החולים. ראינו את הארי יושב במסדרון וראשו בין ידיו.
"הארי הכל בסדר? מה אם אס?" רצתי אליו מהר.
"היא עוד בבדיקות, אני לא יודע מה איתה" הוא אמר ומשך באפו, ראו שהוא בכה קודם.
כולם הגיעו שניה אחריי וחיבקו את הארי.
ישבנו וחיכינו שהרופא ייצא ויגיד לנו מה מצבה.
ישבנו בערך חצי שעה ואז הרופא יצא.
"נו מה מצבה?" הארי מיד ניגש אליו.
"ביומיים- שלושה האחרונים היא שתתה אלכוהול?" הרופא שאל.
"כן, לפניי יומיים שיצאנו לחגוג את הנישואים שלנו" הארי ענה.
"וכמה היא שתתה?" הרופא המשיך לשאול.
"תאמת שאני לא זוכר, שתיתי דיי הרבה" הארי שפשף את מצחו.
"היא שתתה הרבה, אני זוכרת, ניסיתי לעצור אותה, את שניכם למען האמת אבל היא לא רצתה, ואתה, איתך בכלל אי אפשר היה לדבר" טיי אמרה.
"אז הבחילות וההקאות באו בגלל כמויות האלכוהול הרבות שנצרכו בגופה, הכבד שלה לא היה רגיל לכמות כזאת גדולה, בפעם הבאה שתצאו, אל תתנו לה לשתות כל כך הרבה,אחרת הכבד שלה ייקרוס, ואני משער שאתם יודעים מה ייקרה.." הרופא אמר.
"כן" הארי מלמל "מתי היא משתחררת?" הארי שאל.
"מבחינתי כבר עכשיו, היא רק צריכה לנוח, הההקאות ימשיכו לה במהלך היום, עד הערב זה כבר יעבור" הרופא חייך.
"יופי, ממש תודה" הארי אמר.
הרופא הלך ואנחנו נכנסנו לחדר של אס.
"היי" היא אמרה מהמיטה.
"היי" רצנו אליה אני, טיי והארי וחיבקנו אותה ואחרינו גם נייל ליאם זאין ולואי.
"אז מתי אני משתחררת?" היא שאלה.
"עכשיו" הארי אמר מאושר.
"איזה כיף" היא אמרה והתיישבה.
"כן, אז את רק צריכה להתלבש ונצא מפה" הארי חייך.
אס נעמדה וניגשה לבגדיה.
הבטנו בה.
"אחמ אחמ" היא זייפה שיעול.
"מה?" לואי שאל.
"אולי תצאו שאני אתלבש???" היא צעקה עלינו.
"אהה סליחה"צחקנו ויצאנו מהחדר.
אחרי חמש דקות היא יצאה לבושה.
"בואו נלך" היא אמרה.
הארי שילב את ידו בידה ויצאנו מבית החולים.
הגענו הביתה.
"נו, אז מה ההודעה שלכם?" נייל שאל והתיישב על הספה וככולם אחריו.
"אוקיי, אז ההודעה שלנו היא ש.. " התחלתי להגיד.
"אני בהריון, זאת אומרת נועה" לואי התבלבל מרוב ההתרגשות וכולם צחקו.
"מה באמת?" אס שאלה.
"כן, באמת באמת" עניתי .
"מזל טוב אהובה" אס אמרה וחיבקה אותי ואת לואי.
אחריה כולם חיבקו אותנו ואמרו מזל טוב, טיי חיבקה אותי אחרונה.
"אמרתי לך שהוא יגיב טוב" טיי לחשה לי באוזן בזמן החיבוק.
"כן, תודה " אמרתי לה חזרה.