סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 39

בגלל שאני ממש חמודה וכי אני בבית ואני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהיות במחשב החלטתי להעלות עוד פרק D:
__________________________________________
סיימנו לאכול ועלינו לבית חולים.
נכנסנו לחדר של זאין וראינו..
יותר נכון *לא* ראינו שם את זאין.
רצנו לקבלה.
"איפה זאין מאליק?" שאלתי מנסה לעצור את הדמעות.
"סליחה, מי אתם?" האישה שאלה אותנו.
"אני ארוסתו, איפה הוא?" אמרתי בלחץ.
"אני מבקשת שכולם יתרחקו, רק לך אני יכולה להגיד" האישה אמרה וכולם הלכו לשבת על הספסלים המוצבים במסדרונות.
"מה איתו? איפה הוא?" שאלתי.
"זאין התעורר לפני כ10 דקות, לקחו אותו לבדיקות, עוד חצי שעה תוכלו לראות אותו" האישה אמרה לי.
"אוקיי, תודה" אמרתי והלכתי לכולם.
"נו איפה הוא?" ליאם שאל
"הוא, הוא התעורר" גמגמתי בעודי מנסה להבין מה קרה פה עכשיו.
"מה? אני לא מאמין !! אז איפה הוא עכשיו?" הארי אמר.
"לקחו אותו לבדיקות, לראות שלא נפגע לו כלום" אמרתי קופצת על הארי בחיבוק.
"אני כל כך שמחה שהוא התעורר" אס אמרה והצטרפה לחיבוק שלנו.
"איזה כיף לשמוע !!" נועה אמרה וחיבקה את לואי.
ליאם ונייל גם התחבקו מרב אושר.
ישבנו שם וחיכינו. עברו 10 דקות, אחריהם עוד 10.. ואחרי 5 דקות שמענו מישהו אומר:
"למי אנחנו מחכים?" זה היה זאין.
רצית אליו וקפצתי עליו בחיבוקים.
"אני לא מאמינה!! זאין !!" אמרתי בוכה מאושר.
"כן, זה אני " הוא אמר וצחקנו.
נישקתי אותו.
"אל תלך לי ככה עוד פעם ! ברור לך?! " שאלתי אותו כשאני עדיין בין זרועותיו.
"אני אשתדל" הוא אמר וחייך אליי.
"זאין אחי ! אני לא מאמין! איזה כיף לראות שאחרי שבוע שלם אתה שוכב פתאום אתה עומד.. בערך" לואי אמר והצביע על הקביים של זאין.
(זאין שבר את הרגל אם מישהי לא זוכרת).
כולם חיבקו את זאין ואמרו שכיף לראות אותו והוא אמר שגם לו כיף לראות אותנו.
"אז מתי אפשר להחזיר אותך הביתה?" שאלתי.
"היום"הוא ענה.
"איזה כיף !! " התגעגעתי ללישון איתך במיטה שלנו" לחשתי לו.
"למה איפה ישנת עד עכשיו ?" הוא שאל אותי.
"לידך, במיטה של הבית חולים" עניתי לו.
"נסיכה שלי!! " הוא אמר ונישק אותי בלחי.
הלכנו לחדר שלו, לקחנו את כל הדברים, חתמנו על כל הטפסים בקבלה ונסענו הביתה.
כשנכנסנו הביתה נייל אמר:" בואו לבריכה!!"
כולם עלו ללבוש בגדי ים ואני וזאין עלינו לחדר שלנו. היינו צריכים רגע לעצמינו, אחרי שבוע שלם שלא יכולנו לדבר, או להתנשק או לעשות משהו ביחד, היינו חייבים להשלים פערים.
נכנסנו לחדר וסגרתי את הדלת.
זאין נשכב במיטה ואני נשכבתי עליו עם ראשי על החזה שלו.
"אז, את ישנת איתי שם שבוע שלם?" הוא שאל
"כן, וגם דיברתי איתך" עניתי לו.
"ועניתי לך?" הוא שאל בציניות ושנינו צחקנו.
"מה עם ההריון?" זאין שאל.
"לא יודעת, מה איתו?" שאלתי חזרה.
"את שומרת על עצמך? אכלת מספיק?" הוא שאל ויכולתי להרגיש את הדאגה בקולו.
"אל תדאג, הכל בסדר" אמרתי ונישקתי אותו קלות על השפתיים.
" אתם באים לבריכה?" אס נכנסה לחדר.
"אני לא אכנס אבל אני אשב איתכם בחוץ, את באה טיי?" זאין אמר
"כן, אני רק אשים בגד ים, אני כבר אבוא" אמרתי.
"טוב, בואי אס נחכה לה למטה" זאין אמר והם יצאו מהחדר.

-נקודת המבט של זאין-
אס עזרה לי לרדת במדרגות.
ישבתי בחוץ על הכיסאות שיזוף בזמן שכולם היו בבריכה.
עברו כבר יותר מ-10 דקות וטיי עדיין לא ירדה.
"היי, איפה טיי?" ליאם שאל אותי
"לא יודע" אמרתי ו'רצתי' עם הקביים לחדר שלנו.
נכנסתי וראיתי …