סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 36

-יום אחרי החתונה, יום התאונה, שעות הצהריים בבית של הבנים, נקודת מבטה של אלכס-
אחרי שדיברתי עם טיי עליתי לדבר עם ניק.
נכנסתי לחדר האמבטיה, סגרתי את הדלת והתיישבתי לידו על הרצפה.
"תראה, גרמת לאישתך ההריונית לשבת על הרצפה" ניסיתי ליצור אווירה טיפה פחות כועסת.
"סליחה" ניק ענה בקרירות.
"תפסיק לכעוס על טיי, היא בוכה בגללך עכשיו! " אמרתי לו.
"היא בסך הכל בת 18 וכבר בהריון ! " ניק ירה לכיווני.
"דבר ראשון אל תצעק, דבר שני אל תשכח את מה שקרה לפני 3 שנים, זוכר את זה?!" אמרתי לו והא רק הביט בי בעיניו המלאות דמעות.
-לפני 3 שנים, נקודת המבט של אלכס-
"אז אני יעשה הפלה! " אמרתי לניק
"איך יכולנו להיות כלכך חסרי אחריות?! " ניק אמר בין הדמעות השוטפות את פניו.
"אז אני יעשה הפלה, כבר אמרתי לך" עניתי לו גם בוכה.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? זה לא שאני לא רוצה ילדים ממך, פשוט, אני רק בן 18, את 17, אנחנו צעירים מדי בשביל זה, אחרי החתונה נביא כמה ילדים שתרצי,, אני מבטיח" ניק אומר ומנשק אותי.
"בסדר, אבל את האמת, אני מפחדת, אתה תחזיק לי את היד בזמן ההפלה, ברור לך?" אמרתי והחזרתי לו נשיקה.
-חזרה למציאות, עדין נקודת המבט של אלכס-
"בדיוק בגלל זה אני מפחד, היא בגיל שאני הייתי אז, אני לא רוצה שהיא תעבור את מה שאנחנו עברנו" ניק מגיב סופסוף לדבריי.
"אבל היא לא תעבור את זה! היא שומרת על ההריון וזאין דואג לה, הוא כבר בן 20, הוא מבין משהו מהחיים, הוא שומר עלייה, וגם אנחנו, אנחנו פה בשביל לתמוך בהם לא משנה מה ההחלטות שהם לוקחים" אמרתי לו וליטפתי את פניו מנגבת את דמעותיו.
"אני לא יודע, מה אם זאין ייברח לה אחרי הלידה? מה אם הוא לא יוכל לעמוד בזה?" ניק ירה לכיווני, שוב.
"הוא לא ייברח לה! הוא אוהב אותה, באמת באמת אוהב אותה!" אמרתי לו מנסה להרגיע אותו.
"אני חושב שכדאי שנזוז" ניק ניסה להתחמק מדבריי.
ניק נעמד והושיט לי את ידו. תפסתי בידו והוא עזר לי לקום.
ירדנו למטה, ניק לא אמר מילה.
קראתי להיילי והיא ביקשה להישאר, כולם הסכימו אז אם אין ברירה אז אין ברירה.
אני וניק יצאנו מהבית שלהם ונכנסנו למכונית. הגענו הביתה.
התיישבתי על הספה וניק התיישב בקצה השני שלה, נשכבתי ככה שראשי על ברכיו.
"תנסה להבין אותם, הם מאוהבים ובקרוב גם נשואים, אני יודעת שאתה דואג לה אבל יש דברים שהם מסוגלים להחליט בעצמם" אמרתי לו.
"בסדר" הוא ענה ושיחק בשיערי. אחרי לא הרבה זמן נרדמתי.
התעוררתי אחרי כמה שעות, בשבע בערב.
"מה אתה מבשל?" שאלתי את ניק שעמד במטבח ובישל.
"הכנתי לנו ספגטי ברוטב לארוחת ערב" הוא ענה ממשיך בבישוליו.
"מריח מעולה" אמרתי לו ונישקתי אותו בלחי.
התיישבתי על כיסא ליד השולחן. ניק סיים לבשל והגיש את האוכל לשולחן והתיישב מולי.
"את יודעת, חשבתי על זה, אנחנו פה בשבילם לא משנה מה הם יחליטו, אני טעיתי" ניק אמר והשפיל את מבטו.
"אני שמחה שהחלטת להבין את זה, טיי תהיה הרבה יותר משמחה לשמוע את זה, דעתך הכי חשובה לה בעולם!!" אמרתי לו ושמתי את ידי על ידו.
"אני יודע" הוא אמר והביט בי.
סיימנו לאכול. עליתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת. נכנסתי לחדר ולבשתי פיג'מה בנתיים ניק נכנס להתקלח.
היה כבר שמונה. פתחתי את הטלוויזיה, הייתה כתבה על זאין וטיי, על החתונה שהם מתכננים, ההריון עוד לא הגיע אליהם, למזלינו! אם ניק היה רואה שההריון הגיע כבר לטלוויזיה הוא היה מתפוצץ.
אחרי חמש דקות נרדמתי.
הרגשתי את ניק נשכב לידי במיטה.
בסביבות אחת בלילה שמענו דפיקות על הדלת.
"ניק, יש מישהו בדלת" הערתי את ניק.
"אני אלך לבדוק מיזה, תחכי לי פה" ניק אמר וקם מהמיטה.
הלכתי אחריו, חיכיתי בקצה המדרגות.
ניק פתח את הדלת, אלה היו היילי וטיי, הלכתי לדלת.
"היילי, טיי, מה אתן עושות פה?" ניק שאל ושיפשף את עיניו.
"ועוד בפיג'מות" הוספתי.
"היילי תמשיך את הלילה אצלכם, אני אדבר איתכם בבוקר, ביי" טיי אמרה ורצה למכונית.
"מה קרה?" ניק שאל את היילי בזמן שסגר את הדלת.
"לא יודעת, היא לא אמרה כלום" היילי אמרה ופיהקה.
"טוב, תעלי לישון מתוקה,לילה טוב" אמרתי לה והיא עלתה לחדרה.
"בואי, גם אנחנו צריכים קצת לישון" ניק אמר וחיבק אותי.
עלינו לחדר ונרדמנו.
בבוקר טיי התקשרה והסבירה לי מה קרה.
אנחנו צריכים להיות איתה עכשיו. חייבים. היא צריכה אותנו יותר מתמיד.