סיפור על במבי אחד – פרק 9: ישיבות וכיבודים

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

פרופ' שמר פתח את הישיבה הרשמית הראשונה של צוות המעבדה.
נוכחים: פרופ' שמר בכבודו ובעצמו, מנאל הדוקטורנטית הנמרצת, שמואל הדוקטורנט המתחזק, אנה הדוקטורנטית הרוסיה ואנוכי מנהלת המעבדה נוגה. ממש פסיפס של החברה הישראלית במיטבה.
לישיבה הצטרפו גם פרופ' מתי בן סימון מהמחלקה למחלות אוטואימוניות ולד"ר אסף ברון, שלמעשה הובאו כקונטרה אליי. מי שאמר שבמסדרונות האקדמיה הפוליטיקה מתערבבת עם הכול, לא יודע על מה הוא מדבר. היא שולטת ביד רמה ומנווטת כל עשייה פורייה.
פרופ' מתי בן סימון היה דמות מכובדת למדי בקהילה הרפואית הן בישראל והן בעולם. שם דבר בכל מה שקשור באוטו אימונולוגיה ובזאבת בפרט, לכן על פניו היה הגיוני ביותר לצרף אותו כחיזוק לקבוצה. מצד שני, פרופ' בן סימון היה גם סוג של דון ז'ואן דה לה שמטה, ידוע כרודף שמלות שאינו בוחל באמצעים כדי להגשיג את מבוקשו בין אם בקרירה שלו או ביחסיו עם נשים. מכיוון שכבר היה בשנות השישים לחייו ספק אם שמע או התעניין בתנועת ה- metoo ובאג'נדות שהיא מקדמת. ד"ר אסף ברון היה חברו הצעיר של יצחק, בחור מבריק שסיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, התמחה ברפואת חירום והשלים על הדרך גם דוקטורט באימונולוגיה. למרות שבמצב אחר הייתי יכולה להיעזר ולהתחבר לד"ר ברון, העובדה שפרופ' שמר השתמש בו כדי להתנגח איתי, בעוד מספר רגעים, טרפדה את האפשרות שזה יקרה.
"אני מתכבד לפתוח את ישיבת הקבוצה שלנו" פרופ' שמר דיבר בחשיבות רבה כאילו היה מדובר בכנס מדעי רב משתתפים במדינה אחרת.
מנאל העבירה לי פיסת נייר ועליה נכתב: זו הישיבה הראשונה שלנו מזה חצי שנה, הוא טוב בהצגות, אל תתפתי ליפול ברשת הזאת.
הפניתי את מבטי, מוקיר התודה, למנאל לשבריר שנייה והמשכתי לעקוב אחר נאומו של הפרופ'.
"אני רוצה לקדם בברכה את ד"ר נוגה שהצטרפה אלינו רק לפני שבוע וכבר סיבכה אותנו קצת" הוא גיחך "אבל אל דאגה אני סומך עליה שכבר בניסוי הקרוב תבהיר את התוצאות באופן שאינו משתמע לשתי פנים."
פניי האדימו. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.
מנאל, שמואל הידוע בכינויו סם ואנה הביטו בי ספק משועממים ספק משועשעים.
"נוגה רוצה להוסיף כמה מילים על הניסוי שעשית?"
"אשמח להתייחס לניסוי המדובר" אספתי את עצמי מיד.
פרופ' שמר שקודם לכן עמד במקומו, התיישב וסימן לי להתקדם בדבריי.
"אז כמו שאתם בוודאי יודעים BAM-B1 הוא החלבון המדובר. אנחנו מקבלים אותו ממעבדה בצרפת ועל כך אני מודה כיוון שהאלטרנטיבה היא להפיק אותו עצמאית כאן במעבדה שלנו, וזאת פרוצדורה ארוכה ומפרכת. בניסוי שעשיתי בשבוע שעבר, הראשון והיחיד שלי בינתיים, למעט בדיקות ביוכימיות של החלבון נמצא שהוא בהחלט יכול להפחית ריכוזים של מולקולות אופייניות לתהליכים דלקתיים, יחד עם זאת לא סתרנו בניסוי את העובדה שהבמבי עלול לגרום לסוגי סרטן שונים."
"זה מה שאמרתי לך" לחש פרופ' שמר לפרופ' בן סימון.
שמעתי זאת ממקום מושבי והוספתי עוד תוצאה אחת שפרופ' שמר טרם התוודע אליה "החלבון שלנו כמעט לא קיים בדגימות או בריכוזים מאוד נמוכים, כלומר הרבה יותר נמוך מהמוצהר בתעודת המשלוח, וזאת כבר בעיה גדולה יותר מבחינתי."
"נוגה יקרה, אנחנו מעבדה מכובדת לאימונולוגיה לא לביוכימיה או כימיה כללית ובנוסף אני סומך על המעבדה בצרפת שתדע להסביר את ההבדלים בין התוצאות שלך והדיווח שלהם."
"אשמח לקבל את ההסבר מהם" אמרתי בנימוס כיוון שהרגשתי שאני נכנסת מוקדם מדי לחיכוכים עם הבוס שלי. חיכוכים שאולי יתבררו כמיותרים כשתוצאות הניסוי הבא תצאנה לאור.
מצד שני מדוע היה זקוק לשני הרופאים המכובדים האלה בישיבה שלנו? האם מטרת הצטרפותם לדיון הייתה פשוט כדי להרתיע אותי.
"פרופ' שמר אני בטוח שאפשר למצוא הסבר לתפקיד הכפול של החלבון, אולי כפילות קולטנים או מסלולים המפקחים על הפעילות התאית, אני בטוח שד"ר נוגה המוכשרת תצליח לפצח את הבעייתיות שנוצרה" אמר פרופ' סן סימון וחטף לידיו רוגעלך מפתה.
הנייד של שמר צלצל. היה זה מספר בלתי מזוהה והוא החליט להתעלם ממנו.
אולם לאחר דקות ספורות של צלצולים בלתי פוסקים מהטלפון, הוא נכנע ולחץ על כפתור ה- Send.
מישהו דיבר מעברו השני של הקו ופרופ' שמר ענה ככל הנראה בתגובה "כן מדבר"
לגבי שאר חברי הקבוצה הבטנו בפרופ' שמר או זה בזו וניסינו להבין מהו נושא השיחה, כיוון שפניו של הפרופ' נפלו ואת שארית השיחה הוא עשה בדרכו לחדר.
נותרנו מנאל, שמואל, אנה, מתי, אסף ואנוכי מול צלחת הרוגלעך והתלבטנו האם שווה להפר את דיאטת ה-8/16 לטובת הפחמימה הריקה. מנאל הייתה הראשונה שענתה לעצמה על השאלה בעודה מסלקת לתוך פיה רוגלעך משוקולד ובידה עוד אחד עם אגוזים.
אנה הייתה פחות עסוקה בבצק המתוק ובהתה בד"ר אסף ברון, שבמבט נוסף בהחלט נראה לא רע, גבוה, כריזמתי וקצת שחצן. לו רק היה לו יותר שיער.
פרופ' שמר חזר לחדר הישיבות של המחלקה. הוא נראה חיוור למדי. מה קרה בשיחה?
הוא סימן לנו בידיו שנפסיק לדבר, התיישב במקומו ואז אמר את המשפט הלא ייאמן הבא: "פרופ' כרמית שרגאי נמצאה מתה במשרד שלה באוניברסיטה. על פי הממצאים בזירה חושדים שהיא נרצחה."
הנחתי את ידי על פי והחנקתי קריאת אנחה, כולם היו המומים, ד"ר אסף ברון ופרופ' מתי בן סימון ליוו את פרופ' שמר לחדרו.
כן, גם זאת דרך לסיים ישיבת צוות.