סיפור על במבי אחד – פרק 16: שלב ההסתגלות

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

אני רוצה לומר שלא הייתי מוטרדת מנוכחותם של הגבוה והנמוך אבל שוטרים במדים עושים לי פיק ברכיים גם כשאני לא אשמה בשום דבר, כך שהמראה שלהם על סף ביתי בשעה לא נוחה זו הטריד אותי רבות.
"בוקר טוב לכם, במה אוכל לעזור לכם, שוב?"
"את ביקרת את עמית ברעם אתמול?"
"כן אתמול בבוקר."
"הם החליפו מבטים ביניהם, כאילו ציפו לתשובה אחרת.
הגבוה כחכח בגרונו, מנסה למשוך זמן ולבסוף אמר "מציע שתסיעי את הילדים, לאן שהם צריכים להגיע, ואז תחזרי ונקיים שיחה צפופה."
"מקובל, שיחות צפופות זה בדיוק מה שחסר לי על הבוקר. איפה אתם רוצים להמתין?"
"נמתין לך בחוץ" הם היו מנומסים "אבל יש לנו בקשה כשאת מעדכנת את הבוס שלך שאת מאחרת אל תזכירי אותנו. תמציאי תירוץ שאחד הילדים חטף כאב אוזניים או משהו."
"אוקיי…" הם לא מעוניינים שאעדכן את פרופ' שמר, אולי הם חושבים שהוא זה שעומד מאחורי הרצח והפגיעה בעמית.
אספתי את הילדים שלי, שלושה במספר בגילאי חמש עד שמונה, אבל לא הייתי הרועה הטובה ביותר במצבי הלחוץ מכיוון שכל פעם איבדתי כבשה, כלומר ילד, לטובת שירותים או חזרה לחדר כדי לקחת את הקשת עם הפרפר לשיער. לבסוף לאחר כמה דקות של כאוס מוחלט הצלחתי לרכז את כולם מול דלת היציאה ולהוציא אותם אל הרכב.
השילוב בין ילדים, בוקר ופיזור למסגרות זו משימה לתוכנית ריאליטי סטייל הישרדות/המרוץ למיליון, כל מי שעבר את המשימה על בסיס יום יומי עם יותר משני ילדים יודע שאנשים ששורדים את התופת הזו כשירים לכל תוכנית ריאליטי באשר היא.
סיימתי את שלב הקשירה וההידוק של החבר'ה הצעירים למקומותיהם הבטוחים במושב האחורי של הרכב ויצאנו לדרך, משאירה מאחורי את השמן והרזה שלי – הגבוה והנמוך.
חצי שעה מאוחר יותר הייתי כבר בבית חזרה, לאחר שיחה קצרה עם יצחק על עיכוב בדרך בגלל שהילדה חטפה כאב בטן מסתורי. הוא הביע אי שביעות רצון בצורת אנחה קטנה וצורמת.
בינתיים בסלון ביתי התרווחו השוטרים על הספות מתחו רגליים, הוציאו פנקסים והמתינו למוצא פי.
"רוצים לשתות משהו?"
"רק מים" ביקש הגבוה
"קפה שחור עם עטרה יש לך?" שאל הנמוך.
"אמממ לא חושבת, אולי נס?" הצעתי.
"בסדר" הנמוך התפשר.
ובינתיים בעודי מכינה את המשקאות החבר'ה בסלון דיברו ביניהם בלחש, מסתודדים כך שלא אשמע אותם.
"אז איפה היית אתמול בלילה?" שאל הגבוה אחרי לגימת מים ארוכה.
"בבית עם בעלי והילדים, אתה יכול לשאול אותו" אמרתי כי באמת לא היה לי מה להסתיר.
"גם בשעה תשע וחצי?" הקשה הנמוך.
"כן. אתה יודע מה בשעה תשע ורבע צלצלה בדלת השכנה כדי להעביר לי כספי ועד, אני הועד כאמור, שוחחנו כעשר דקות ואז היא הלכה ואני חזרתי לקרוא מאמר שהייתי זקוקה לו לטובת העבודה, כך שאתה יכול לבדוק גם אתה. בכל מקרה גם אם השיחה הייתה נניח שמונה דקות, אתה לא חושב שבפרק הזמן הזה הספקתי להגיע לאוניברסיטה שנמצאת במרחק נסיעה של כארבעים דקות מביתי." בום טראח ניצחון.
"לא אני בהחלט לא חושב ואכן אני בהחלט מתכוון לבדוק עם כל האנשים שציינת כדי לאמת את הגרסה שלך." הנמוך נראה מובס.
"אבל עשית עוד משהו אתמול נכון? הלכת לבקר את עמית ברעם במעבדה של פרופ' שרגאי כדי…."
"כדי להבין מהם המהלכים הבאים שלו. להיות כנה חשבתי שהוא מתכוון להחליף מנחה ומעבדה אבל הוא הפתיע, הוא בחור חריף למדי ולכן מצא את הדרך לעקוף את 'הבעיה' של מנחה לדוקטורט מתה. המנחה הנוסף ידריך אותו, ובהיותו בחור מוכשר" חבל שפרופ' שמר ויתר עליו חשבתי לרגע ביני לבין עצמי "הוא ישלים את מחקריה של פרופ' כרמית שרגאי."
"וזהו?" המשיך הגבוה
"כן פחות או יותר."
"פחות או יותר כי…"שידל אותי הגבוה.
"עדכנתי את פרופ' שמר בהתפתחויות החדשות לגבי המחקר פורץ הדרך של פרופ' שרגאי."
"או בדיוק על זה אנחנו רוצים לדבר" ניכר שעכשיו הוא היה שבע רצון.
"על מה?"
"מה הייתה תגובתו של הפרופ'?"
מה בדיוק אני אמורה להגיד שהוא התחרפן? שהוא ניתק לי את הטלפון ולא ראיתי אותו כשהגעתי למעבדה. אני לא יכולה לירוק לבאר ממנה אני שותה עד כדי כך וחוץ מזה יש עוד נחקרים ועדים שישלימו את התמונה אם צריך.
"הוא לא שמח אם לזה אתה מכוון, אבל היו לו עוד עיסוקים אחרים כך שלא דיברנו על כך יותר."
"עיסוקים אחרים…." חזר על דבריי הנמוך "האם פגשת אותו אתמול במהלך היום?"
"אמממ לא חושבת, לא."
"אז לא ראית אותו יותר בעצם במהלך כל היום , ייתכן שכלל לא היה במעבדה."
"ייתכן, אבל מצד שני במרבית הימים אין לי כמעט אינטרקציה עם יצחק. הוא יושב בחדרו ואני עושה את עבודתי במעבדה, כך שאין לי מושג איפה הוא נמצא רוב הזמן."
"אין לכם פגישות עבודה, ישיבות צוות דברים כאלה?" שאלו שניהם יחדיו.
"ישיבת צוות מקיימים אחת לשבוע שבועיים ופגישות עבודה לפי צורך. בממוצע כשתי פגישות בשבוע, אז אין לי מושג איפה הוא נמצא בשאר הזמן או מה הוא עושה."
הנמוך רשם בתוך הפנקס שלו כל מיני רישומים, כשסיים, שניהם התרוממו מן הספה והודו לי על הזמן שהקדשתי להם ועל האירוח.
הם שבו והדגישו את בקשתם שלא אזכיר את השיחה שלנו הבוקר לפרופ' שמר, זה יהיה שיבוש חקירה אם אחליט לעשות כן.
פרופ' שמר אתה מסובך מעל הראש, חשבתי לעצמי, אני לא מכירה מספיק את העבר שלך אבל יהיו לא מעט אנשים שימצאו את השעה הזו כשעת כושר לחיסול חשבונות, בטח אם למשל לקחת חיים או החלטת לפגוע בסטודנט לשעבר שלך.