סיפור על במבי אחד – פרק 15: זמן פציעות

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

עמית עזב את המעבדה בתשע וחצי בערב. בהחלט יוצא דופן בשבילו.
אך המפגש עם נוגה דרבן אותו עוד יותר לסיים את כתיבת המאמר ועל הדרך הוא הצליח להעמיד ניסוי נוסף לטובת המאמר הבא.
הוא בהחלט לא שמח על כך שפרופ' שרגאי נרצחה ועד שלא ימצא הרוצח לא ניתן לדעת האם אין סכנת מוות מרחפת גם מעל ראשו, אולם מותה היווה קטליזטור (זרז) להתפתחותו המקצועית. אם קודם לרצח, הוא היה עוד סטודנט מנומנם חסר אנרגיות שמתלונן על מר גורלו, שכר ותנאי העסקה מזעזעים, דירת שותפים קטנה ומסריחה, בוסית תובענית וטכנאי ממורמר שמציק לו, עכשיו הוא כבר היה במקום אחר, הוא יוכיח למחלקה ולאוניברסיטה שגם בלי פיקוח צמוד הוא מסוגל להוציא זהב תחת ידיו ומי יודע, אולי הקטסטרופה הזו עוד תוליד הזדמנויות מקצועיות מדהימות.
על כל הדברים הנפלאים הללו חשב עמית בדרכו לחניון הסגל. הוא חצה את הכביש במקום שהיה מוצל כדרך קבע על ידי עצים ושיחים גם במהלך היום, אך בלילה העצים הוסיפו לאפילה כיוון שהסתירו אור קלוש שיכול היה להגיע מן הכוכבים שבשמים.
ומכיוון שהיה עסוק בכל אותן מחשבות על עתידו המקצועי, עמית לא שם לב למכונית שהאיצה לקראתו. פנסי המכונית היו כבויים ולכן לא היה שום סימן אזהרה לפני.
רגע לפני שהמכונית פגעה בו בשיא העוצמה, נזכר עמית ששכח את הטלפון הנייד ולכן שינה כיוון בפתאומיות.
אפשר לומר שמדובר בנס, שכן עמית אמנם נפגע מהמכונית אולם הפגיעה הייתה רק בגפיים התחתונות והעיפה אותו למרחק קצר מאוד ובזווית כזאת שהמכונית המסתורית לא יכלה לעשות ווידוא הריגה.
מזל נוסף שהיה לעמית, למרות שהנייד לא היה מצוי באמתחתו, היה שבאותו ערב אנדרי הטכנאי הממורמר נשאר לשיחה על בקבוק וודקה עם חברו משכבר הימים ד"ר יבגני ברטוב, האחראי על בית החיות (המקום שבו מגדלים את בעלי החיים לטובת הניסויים המדעיים שהחוקרים מבצעים) באוניברסיטה. הקיבולת של אנדרי לאלכוהול גבוהה מאוד ולכן גם אחרי שרוקן לתוכו כמה כוסיות, עדיין היה ביכולתו לזהות את הפצוע בצד הדרך לחניון, לרוץ אליו בקו ישר, לבדוק סימנים חיוניים ולהתקשר למד"א.
עמית ניצל. אמנם הוא ייאלץ לטפל בהתקפי חרדה שיופיעו בתדירות גבוהה כתוצאה מפוסט טראומה, אבל הוא בחיים.
"עמית, עמית, תישאר איתי, זה אנדרי" ניסה אנדרי להשאיר את עמית בהכרה, אך הכאבים היו חזקים וגברו עליו מדי פעם.
כמה דקות אחרי, עמית נישא על אלונקה היישר אל בית החולים ולחדר הניתוח.
הוגשה תלונה למשטרת ישראל על ניסיון חיסול נוסף בשטח האוניברסיטה.
פרט נוסף שנמסר למשטרה היה שבאותו יום בדיוק, ביקרתי אני את הניצול, ושוחחנו על נושאים שמתכתבים עם חקירת הרצח של פרופ' שרגאי.
נחשו מי דפק על דלתי בבוקר שלמחרת טרם צאתי לפיזור הילדים במסגרות ונסיעה לעבודה?