סיפור על במבי אחד – פרק 10: ניחום אבלים

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

ישבתי על ספסל העץ המתקלף מחוץ לבניין המחלקה וניסיתי להסדיר את מחשבותיי ואולי גם נשימה.
בתוך כשבוע, הצלחתי להסתכסך עם הבוס שלי, הבנתי בין השורות שהפרופ' אינו רק חוקר בעל מוניטין אלא גם מן פוליטיקאי ושד ערמומי, הכרתי את חברי הקבוצה שבה עבדתי שלא נראו שמחים מדי מנוכחותי ובאופן כללי הרגשתי התדרדרה למשבר קיומי עמוק.
מצד שני נזכרתי שגם במהלך העבודה על התזה לתואר שני ושלישי חוויתי רכבת הרים רגשית, כל כך עליות ומורדות, כך שזה בהחלט אמור להיות נורמלי.
למעט, הפרט הקטן הזה של מוות טרם עת, בואכה רצח.
בהיתי במדרכה מול רגליי ולא שמתי לב שמישהו התיישב לצידי.
"את נראית לי קצת מעורערת" יפתח משך את תשומת ליבי.
"כן, אתה חושב?" המשכתי לבהות במדרכה "פשוט שמוות במעבדה לא היה בתכנונים שלי, נראה לי שאני צריכה לקבל תוספת סיכון."
"מאיפה את יודעת מה קרה? אולי כרמית בסה"כ קיבלה התקף לב?"
וואו חשבתי לעצמי כמה מהר הידיעות עוברות כאן במחלקה.
"לפי מה שיצחק אמר, המשטרה חושדת שהיא נרצחה."
"אה, הבנתי. טוב אם כך מציע לך לשכור שומר ראש" הוא גיחך.
"אתה פה כדי להציע את שירותך?" פלטתי לפני שחשבתי עד הסוף על המשפט.
"אני אמנם רק סטודנט לתואר שלישי, אבל כדאי שתדעי שבצבא הייתי לוחם אז אני בהחלט מסוגל לקבל על עצמי את האתגר" הוא ניסה לשעשע אותי.
"אני קצת חוששת, שיש פה יצרים וזרמים מאוד עמוקים שאני לפחות לא מודעת אליהם, אז זה יקשה על היכולת שלך להגן עליי."
יפתח גלש על הספסל כדי להתקרב אליי ולחש לי באוזני "אז בואי אגלה לך כמה סודות ידועים לכולם, על פרופ' שמר והמעבדה שלו."
הסתקרנתי מדבריו ונרעדתי קלות מהקרבה הפיזית בינינו, שסיפור שיסופר כעת ייאלץ להשאיר אותנו צמודים כך עוד דקות ארוכות.
"אוקיי, ספר נא בבקשה" הוריתי לו וסובבתי את פלג גופי העליון אליו כדי לסמן שמידת הקשב שלי גבוהה במיוחד.
"אז ככה" פתח יפתח "פרופ' שמר הוא החוקר המבוגר ביותר והוותיק ביותר במעבדה וכפי שאת בטח יודעת וחקרת טרם בואך, באמתחתו פרסומים רבים, פרסים ויוקרה רבה. עד לפני שלוש שנים הוא היה ראש המחלקה והודח מפאת גילו, מכה כואבת מתחת לחגורה שהגיעה דווקא מחבריו הקרובים ביותר למחלקה פרופ' אילן בן שימול וד"ר אלעד בכר."
"חשבתי שהם חברים טובים מאוד" הייתי קצת מבולבלת.
"חברים טובים, אבל בגלל כל מיני אי סדרים כספיים שהתגלו במחלקה בשנתו האחרונה כמנהל המחלקה, הם עשו יד אחת עם החוקרים האחרים והזיזו אותו מתפקידו." הוא עצר לרגע בוחן את תגובותיי והמשיך בסיפור.
"זו הייתה פגיעה מוניטין קשה מבחינתו של פרופ' שמר ומאז הוא עובד קשה שבעתיים כדי להוכיח שהוא החוקר הטוב ביותר במחלקה וההדחה שלו מניהול המחלקה, הייתה החלטה שגויה. מבחינת פרסומים, אין ספק שבגילו המתקדם של יצחק הוא בהחלט הצליח להוכיח שלא איבד את כישוריו והאנרגיה אולם המחלקה בהחלט הצליחה להתנהל, ויש האומרים שיותר טוב מתמיד תחת ניהולו של המנחה שלי פרופ' מוטי עירון. תגידי בא לך לקנות קפה, הייתי גם כך בדרכי לקפיטריה" הוא קם ממקומו ולא הותיר לי ברירה אלא להצטרף אם אני מעוניינת להמשיך לשמוע את הרכילות על פרופ' שמר.
הנהנתי, קמתי ממקומי ויפתח המשיך לדבר תוך כדי הליכה.
"יש פרט אחד שמעכיר את כל הרזומה של פרופ' שמר" יפתח עצר את שטף דיבורו כשנכנסנו לתוך הקפיטריה.
"נו תמשיך" ניסיתי לזרז אותו.
"לאט לאט, את לא יודעת שהחיפזון מן השטן" הוא נעץ בי מבט זאבי.
צמצמתי את עיניי אליו ובדיוק הגעתי למוכר, כך שלא נותר לי אלא לבקש שני קפה הפוך.
"עליי" התעקשתי "בתמורה לסיפור."
עמדנו בצד ממתינים למשקאות שלנו והרגשתי איך מידי פעם יפתח מגניב מבטים כדי להעריך טוב יותר את דעתו עליי חיצונית, כלומר את קימוריי.
"נמשיך" הקניט אותי יפתח.
"נמשיך" גיחכתי אליו.
"אז עד לפני שנתיים הייתה לפרופ' שמר, עדיין, קבוצת מחקר מאוד גדולה. עמית ברעם היה סטודנט לתואר שלישי, די ממוצע ולא מהחרוצים ביותר אך די מבריק. הוא עלה על כך שמשהו בחלבון שאתם חוקרים לא תקין לחלוטין, או במילים אחרות, הוא לא הצליח למצוא אותו."
"די" נדהמתי אבל לא חשפתי בפניו את העובדה שגם לי היה קושי אמיתי בלזהות את החלבון בבדיקות שונות.
"הוא עבד קשה כדי להוכיח ליצחק שזה המצב, ויצחק לקח את הצד של המעבדה בצרפת שמספקת לכם את החלבון וחומרים נוספים. יום אחד, אחרי ניסוי מאוד גדול שהתנהל במקביל והביא לתוצאות מאוד מבטיחות מבחינתו של פרופ' שמר, עמית צעק עליו שאינו מסכים לפרסם את התוצאות עד שהם לא מזהים את החלבון, מבחינתו אלה הן תוצאות False Positive כלומר תוצאה חיובית שגויה הוא אינו מוכן לחתום את שמו לידן עד שהתבררו הדברים. פרופ' שמר צעק חזרה שכל דבר שיוצא מן המעבדה הזו שייך לו ולכן על עמית לפרסם את המאמר."
"אז הוא נאלץ לפרסם?"
"עמית עזב את המעבדה של פרופ' שמר תוך שנאלץ לחתום על המאמר המדובר בשמו, ולאחר חצי שנה של חיפוש עצמי נחת במעבדתה של לא אחרת מ…"
"פרופ' כרמית שרגאי" השלמתי.
"כן וזהו פחות או יותר, למרות שפרופ' שרגאי הייתה תלמידתו של פרופ' שמר ונראה שהיו בקשרי ידידות ועבודה בכל זאת היה שם חתול שחור שעבר ביניהם."
"זה לא רק חתול " לחשתי ליפתח כיוון שכבר התקדמנו עד כמעט שהגענו לבניין המחלקה
"זה בהחלט מניע, לא?"