סיפור על במבי אחד – פרק אחרון: תמיד אפשר לסמוך על המפלצת הירוקה

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

כן, תודו שכן.
בשלב הזה אתם כבר די בטוחים שפתרתם את התעלומה, ממש כאילו הייתם הגבוה והנמוך במדים.
מניחה שההימור שלכם כרגע מתחלק שווה בשווה בין פרופ' שמר ואשתו המסורה, נילי, אתם רק מחכים שאאשר לכם את תחושת הבטן.
העניין הוא שזה פחות מעניין אם יודעים מראש את התשובה.
בשביל מה כל המאמץ, תכתבו אתם את הסיפור שלכם.
בסיפור הזה יש במבי אחד קטן ויש טורף אחד שערג לטרף שלו מבלי להתגלות.
הוא כמעט הצליח לחמוק מתחת לרדאר אילולא עשה טעות אחת יותר מדי.
כצפוי, יומיים לאחר המסיבה המופרכת של פרופ' שמר לכבוד המאמר הנכלולי ביותר בהיסטוריית המאמרים (טוב אי אפשר באמת להגיד את זה מבלי שבדקנו לעומק את כל המאמרים המדעיים שפורסמו אי פעם, ואני מבטיחה שיהיו הרבה הפתעות שיתגלו בחקירה שכזאת), בשעת ערב מאוחרת וחשוכה במיוחד, עמית ברעם סגר את חדר המעבדה ושם את פעמיו לעבר מכוניתו, החונה בחניון הסגל החשוך.
הוא החל לחצות את הכביש וכמו בחלום בלהות שחוזר על עצמו פעם ועוד פעם, שוב האיץ לעברו כלי רכב בלתי מזוהה בגלל בעיות של אהה…החושך.
אלא שהפעם חיכו לרכב הזה ניידות משטרה מוכמנות שהמתינו בדריכות גם בלילה הקודם לאירוע המכונן הזה.
עמית המסכן נלקח על ידי שוטר אל מאחורי העצים שהסתירו את מתחם החנייה, לגם מבקבוק מים שהוגש לו והזיע את נשמתו החוצה.
"אלוהים, אני מקווה שזו הפעם האחרונה בחיים שלי שאני צריך לעבור את הסיוט הזה ואני בן אדם לא מאמין" הוא התנשם והתנשף.
"צא החוצה מהרכב עם הידיים מורמות" כרזו השוטרים לנהג.
הוא היסס ולא יצא מיד, לקח את הזמן. אז הם כרזו שוב ואיימו שאם לא יצא הם יירו עליו.
הדלת נפתחה.
רגל אחת הוצאה והונחה על הקרקע ואז השנייה,
ואז כל הגוף והראש המכוסה כובע גרב שמגלה רק את העיניים המתרוצצות בעצבנות.
"תסתובב עם הפנים אל הרכב ותניח את הידיים על הרכב" הם פקדו לו כשאורות הניידות מאירים את כל המתחם כאילו היו באמצע מסיבת טבע.
שני שוטרים התקדמו לעבר הנהג החשוד עם אקדחים שלופים כשאחד תופס את ידיו של הנהג בזו אחר זו ואוזק אותן מאחור.
כעת משהפושע היה אזוק, ומאובטח בשני שוטרים חמושים הוא כבר לא היווה סכנה, הגבוה והנמוך התקרבו אל החשוד שלהם והנמוך שהיה צריך להתאמץ מעט ולהתמתח כדי לשלוף את כובע הגנבים, חשף את זהותו של הדורס הלא הוא: ד"ר אסף ברון.

…… עצור, עצור, עצור.
רגע מה קשור עכשיו ד"ר אסף ברון?
למה דווקא שהוא ירצח את פרופ' כרמית שרגאי?
התשובה טמונה בטייטל.
ד"ר ולא פרופ'.
ד"ר אסף ברון הסתובב בשנים האחרונות כשהוא עונד בגאון את תוארו ד"ר
בניגוד לפרופ' שמר ולפרופ' שרגאי ולפרופ' מוטי עירון הוא היה רופא, יש בזה ערך מוסף.
אבל בעוד אחרים התקדמו, הוא נשאר קצת תקוע מאחור. נסיבות החיים, מזל ובעיקר קצב פרסומים.
כשפרופ' שמר צירף אותו לקבוצה לפני שנים, הוא הבטיח לו שעבודה קשה ומאומצת תביא עמה כמות פרסומים יפה ומכובדת, שתבטיח לו את התואר הנכסף פרופ'.
אבל כאמור זה לא קרה.
ד"ר ברון הכיר את כל מאחורי הקלעים של החלבון המסתווה BAM-B1, הוא ידע שיש בעיה בכמויות, ובתפקוד ובמבנה ובתוצאות של המאמרים שהסטודנטים של פרופ' שמר סיפקו, אבל הוא לא שאל יותר מדי שאלות שלא היו צריכות להישאל כיוון שזה היה עולה לו בזמן. זמן נוסף שבו הוא נשאר "רק" דוקטור ואחרים עוקפים אותו בתור. והיה גם עניין הקידום לניהול המחלקה למחלות אוטואימוניות שכל כך רצה. בלי התואר אין מחלקה.
שני המאמרים האחרונים תוצרת מעבדתו של פרופ' שמר ובעזרתן האדיבה של מנאל ואנה היו אמורים לחתום את העניין. שני המאמרים האחרונים הנחוצים לקידום.
אבל מעל הכול ריחפה עננה שחורה.
המאמר של פרופ' שרגאי היה עוצר את העבודה על BAM-B1 וכנראה מכתים גם מאמרים קודמים שפורסמו על החלבון במעבדה של שמר. הפתרון היחידי שמצא ד"ר ברון היה לנסות לעצור את כתיבתו.
אסף בחש מאחורי הקלעים בשיחות תכופות עם יצחק על כך שפרופ' שרגאי הורסת את המוניטין של פרופ' שמר והסטודנטים שלו. זה עבד פרופ' שמר ניסה להפעיל לחץ הן על פרופ' שרגאי והן על ד"ר נוגה טל.
פרופ' שרגאי החליטה להאט את קצב הכתיבה שלה בתנאי שפרופ' שמר יוכיח בניסוי נוסף שהחלבון אינו מזיק.
אם רק הכלבה הזאת, נוגה, הייתה "מסדרת" קצת את התוצאות, מציגה אותן יפה יותר כל זה היה מאחוריו. אבל, לא היא הייתה חייבת ללכת לפי הספר וביצעה ניסוי מושלם שהחריב את כל תוכניותיו.
לא נותרה לאסף ברירה. הוא החליט לבקר את פרופ' שרגאי ולנסות לשכנע אותה בעצמו.
הוא לא היה חושב כלל לרצוח אותה אילולא שמע באותו אחר צהרים מפרופ' שמר שגם ד"ר אלעד בכר עומד לקבל דרגת פרופסור.
זה היה המסמר האחרון בארון המתים של פרופ' שרגאי מסתבר.
הציוד הנדרש היה פטיש ושקית ובכך תם הטקס.
כך הוא חשב, עד שמר בכיין עמית ברעם נכנס לתמונה והחליט להרוס את הכול.

בכנות עד לפני כמה חודשים די הימרתי על נילי. חשבתי שהיו לה המניע: לשמור על אהבת חייה, פרופ' שמר, באש ובמים והיו בה גם הנחישות, התושייה והגמישות הדרושים לביצוע גם אם השתייכה לגיל הזהב.
אלא, שהשיחות עם צמד השוטרים הנמוך והגבוה שהיו חשופים לראיות נוספות שאני לא הכרתי, גרמו לי לשנות את דעתי וגם להבין שאשה אוהבת ותומכת כמו נילי לא תהפוך את האהבה שלה למעשה נפשע כל כך כמו רצח. צמד השוטרים לא חשפו את כל מה שידעו, רק ביקשו ממני לשמור על ראש פתוח ולוודא, שבאירוע ההשקה, יהיו מסביבי כמה שיותר אנשים ואדבר בקול מספיק גבוה כדי שכולם ישמעו אותי אומרת לפרופ' שמר: 'שמר עמית ברעם עומד לפרסם את מאמרו בעוד ארבעה ימים'.
"הרוצח ימצא בין משתתפי המסיבה" הם אמרו ביחד "את רק צריכה להפעיל את הטריגר לדריסה הבאה."
וזה בדיוק מה שעשיתי במגדל השן של פרופ' שמר ונילי דאגתי לדבר עם כולם במהלך הערב, וכשהטלתי את הפצצה עמדתי בדיוק במרכז החדר כשאוזנם של כולם כרויה.
וכך בא לעולם האירוע שבעיצומו אנו נמצאים.
"ד"ר ברון יילקח לחקירה ומעצר ונקווה שאחרי המשפט יישלח להרבה מאוד זמן בכלא. לפחות מאסר עולם פלוס."
"ממש מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" אמר הנמוך.
"התחלנו עם הארמית עוד פעם?" התרגז הגבוה "בוא יש לנו הרבה מאוד ניירת למלא."
הוא גרר את שותפו לרכב וסימן לי בידו לשלום.
………..
ועכשיו לשאלות הדחופות העומדות על סדר היום: מה יקרה ל- BAM-B1 ולמחקר פורץ הדרך של פרופ' שמר בתחום הזאבת?
התשובה היא שלמרות רעידת האדמה שהתרחשה עם פרסום המאמר של עמית ופרופ' שרגאי ז"ל לא באמת קרה משהו משמעותי. עמיתים התקשרו כדי לשאול את פרופ' שמר שאלות על איך ייתכן שהחלבון ישמש תרופה אם הוא גם מסרטן ותשובתו של פרופ' שמר הייתה זהה בכל המקרים: "זה כנראה המודל. אנחנו השתמשנו במודל שונה מזה שבו השתמשו במעבדתה של פרופ' שרגאי, שלא נדבר על המקור של החלבון, הריכוזים, התנאים בקיצור אין מה להשוות כלל."
וזהו.
אחרי הסטייה משיווי המשקל, המערכת נוטה לתקן את עצמה מהר מאוד (פשוט כי לא נעים לה להימצא במצבי קיצון) ולחזור לשיווי המשקל.
שמר המשיך לחקור את הבמבי מפעיל את שיטותיו הישנות על סטודנטים חדשים.
עמית ברעם הוכתר כדוקטורנט מצטיין וקיבל הזמנה לבצע את הבתר דוקטורט שלו במעבדה נחשבת ב- MIT שבארצות הברית.
נילי המשיכה בעבודתה הברוכה עם נוער בסיכון, להביא לפרופ' שמר ארוחת צהרים ולהתאמן על בעיטות מצילות חיים.
ואני המשכתי את חיי השגרתיים בשמחה רבה יותר מאי פעם.
אבל היה גם אירוע סגירת המעגל. זה שהתרחש כשרצתי להנאתי בטיילת ת"א העמוסה של שבת בבוקר.
יפתח לא זיהה אותי כיוון שהיה עסוק בלסדר את השמיכה בעגלת התינוק שסיגל, או ד"ר פרידמן, דחפה. הוא נראה יפה כמו שזכרתי, אבל גם עייף ובעיקר שקוע עמוק בתוך חייו.
חייכתי לעצמי וחשבתי שבבוא העת, מתוך ההיכרות עם הנפש הפועלת ששמה יפתח, הוא גם ישאל את עצמו שאלות על החיים ופניו לאן?
אלו שאלות שכבר שאלתי כמה וכמה פעמים בעבר וקיבלתי תשובה חד משמעית בכל פעם: אין לדעת לעולם.