סיפור מסובך: הקדמה

ההמולה באותו היום הייתה רבה, אפילו יותר מן הנהוג.
אל הכיכר נדחסו כמה אלפי איש, והכל בשביל הוצאה להורג פשוטה.
אבל היא לא הייתה פשוטה, הוצאה להורג, היא הייתה הוצאה להורג של הדוכס מפלטון,
הבא בתור לכס המלכות רק אחרי הנסיך ג'ורג'.
הסיבה הרשמית להוצאתו להורג, היא בגידה במולדת.
הסיבה הלא רשמית היא, כי הוא קרוב מידי לכתר, וכי הוא צובר כוח רב מידי.
לא הרבה יודעים זאת, אך אם היו נעזרים בדמוקרטיה, רוב האיכרים היו מעדיפים את הדוכס על פני הנסיך.
הדוכס מנוסה, הוא כבר מזמן לא נער, הוא השתתף במלחמות ואף ניצח בהן.
והנסיך? ובכן לא מזמן מלאו לו 8, נכון, הוא חכם וישר, ובדמו זורם דם מלכותי,
אך כך גם בדמו של הדוכס, והוא מבוגר מן הנסיך לפחות בעשרים שנה,
הוא יודע דברים שלנסיך ייקחו עוד שנים ללמוד, וזה בדיוק החיסרון בו.
נכון, הוא היה חבר קרוב של המלך, במשך שנים, הוא היה יועץ חשוב, והוא ידע לארגן מסיבה,
אך העובדה שהוא מערער את זכותו של הנסיך לכתר, היא שערורייה, ולא אחת שמתקבלת בחצר המלכות.
ובשל כך, כל העיר הגיע להוצאה להורג, הדממה הייתה מפחידה, וכולם נשאו את עיניהם אל הבמה,
הדוכס הובא אל הגרדום עם הכומר המוודא שלו, הוא עצר רק לרגע, רק בכדי לבקש מחילה, ולנשק את המחרוזת של הכומר, ואז צעד ללא פחד אל הגרדום, הניח את ראשו מתחת ללהב המושחז, וחייך אל הקהל, כמחוות מרדנות אחרונה.
אני חייבת להודות שעד הרגע שהלב פילח את ראשו של הדוכס, הייתי בטוחה שהוא יסלח לו, הייתי בטוחה שהמלך יקום, ויימחל לו.
הייתי בת שש באותה תקופה, וזו הייתה המחשבה המטומטמת ביותר בחיי.