סיפור ללא שם שאולי יהיה לו המשך

זו היתה שעה מאוחרת במיוחד, איני זוכרת איזה שעה זו היתה אך אני זוכרת שהיה כול כך חשוך כך שכשהרמתי את ידי ראיתי רק צללית שחורה,כול כך חשוך היה שם.
לנו, התושבים, תמיד אומרים שהמנורות היו דולקות מתשע בלילה אך שעת העוצר היא שמונה כך שאיננו זוקים לאור, והם גם אינם מדליקים אותו.
ברגע שהבנתי ששעת העוצר עברה מזמן (אף על פי שלא ידעתי מה השעה ראיתי שכבר אין אף אחד בחוץ, אפילו לא הגברים שחוזרים מהעבודה במפעלים, מה שאומר שכבר מזמן אחרי שמונה) התחלתי לרוץ.
אני לא זוכרת מתי רצתי כול כך מהר, אך לא היה לי זמן להרהר במחשבה כי מהר מאוד הבחנתי בנצנוץ לבן לא אופייני לילה שחור שכזה.
שוטר.
האמת היא ששמם ״שוטרים״ ניתן להם מסיבה אחת אבל אנו חושבים על סיבה אחרת, הסיבה הראשונה היא שזה היה השם של אוכפי החוק בעבר, הסיבה שלנו היא שהשם בה מהמילה שוט, שאותו הם מחזיקים בחגורתם ולא ששים לשלוף ולהשתמש בו גם על העברה הקטנה ביותר. מדיהם של השוטרים שחורים כליל אך תמיד נוצצים, כנראה כדי שנוכל להבדיל בין שוטר לבין סתם מישהו, כמובן שגם אסרו על השימוש בבגדים שחורים, הפרת החוק מביאה לכך שהשוט של השוטר יוצאת החוצה.
אז ככה רצתי ורצתי ולקחתי דרך ארוכה יותר רק כדי לא לפגוש בשוטר, הצלחתי להגיע הביתה ופתחתי בזהירות את הדלת כדי לא להשמיע שום רעש, הלכתי בשקט כדי לא להעיר את אמי ונכנסתי לחדרי הקטן והתרשמתי בהקלה, לפני שהלכתי לישון מלמלתי משפט קצר:
״הוא הולך למות מחר״