'סיפור חיי, לא כזה מעניין.. נכון?' – פרק 2

ההסעה עצרה לשנייה.. בעוד פותחים את שער הכניסה לאוטובוסים והיא נכנסת על תוך חניית בית הספר ועוצרת. אני הנחתי את תיק הצד על כתפי ויצאתי אחרי ענבל מהאוטובוס אומרת להתראות לדני הנהג.

התחלתי להיתקדם לשער בית הספר עצמו שנמצא במרחק של שתי דקות מחניית בית הספר. נכנסתי בשער מתקדמת על אחד ממקומות הישיבה שיש בבית הספר ליד בנייני הכיתות או המעבדות ועוד בניינים נוספים שיש כאן..

'אני שנה מחכה לכן כאן' צעק קובי בעצבים.. 'באמת? כי ההסעה שלך בדיוק יצאה. זאת אומרת שאתה כאן אולי שלוש דקות' אמרתי מצחקקת ,מחזירה לו בחיוך טיפה שטני.. 'לא משנה כמה זמן חיכיתי.. הייתי לבד.' הוא אמר בעצב. ועשה פרצוף עצוב ודרמטי. 'דיי להיות דרמטי קובבה. זה התפקיד שלי' אמרתי לו מצחקקת מביאה לו חיבוק ונשיקה על הלחי. 'חחח קובבה' התחילה ענבל לצחוק. כמו בכול פעם שאני משתמשת בכינוי הזה כשהוא לידנו. 'אני לא עד כדי כך שמן.. ירדתי 15 קילו בחופש' הוא אמר שוב בפעם המאה. 'אמרתי לך ,הכינוי לא בגלל המשקל שלך. אלה בגלל השם שלך' הספרתי לו שוב.
'אבל השם שלי זה יעקוב. קובי זה קיצור כזה' הוא אמר שוב, 'אני מודעת לזה. עדיין קובבה וקובי זה דומה' אמרתי וענבל צחקה. 'לוס שוש' הוא אמר לי.

'אתה משתיק אותי?? מה נראלך???' צווחתי לו ישר לאוזן והוא התכווץ. הוא שונא שאני עושה את זה. אבל בעיות שלו!!
'למה באוזן למה???' שאל אותי בעצב. 'טוב קיצר. רציתי לשאול שמעתם את השיר החדש של ריאנה? דיימונס?' הוא שאל.
'כע. כי כבר שאלת אותי כמה פעמים ושלחת לי קישור כבר.' אמרתי מצחקקת.. 'איי לי לא שלחת' ענבל אמרה.
'מעניין למה..' הוא אמר 'את זאת שמתחברת פעם במאה שנה לפייסבוק לא אשמתי. ואין לך סקייפ' הוא אמר מגלגל עיניים. 'פשוט תשתוק' היא אמרה. והם התחילו להתווכח.
'תשתקו שניכם. ובואו שלא נאחר לשיחת הבוקר'. אמרתי מושכת את שניהם מהידיים. קובי הדליק שיר של ניקי מינאז' והתחיל לשיר בקולי קולות ואני אתו. כמה ילדים הסתכלו עלינו ,אבל טוב.. זה אנחנו הם כבר רגילים ..

קובי -יש לו עיניים ירוקות עם טיפה חום. באמת עיניים יפות. יש לו שער חום -שתאני כזה. מטר שבעים וחמש. לא יודעת מה לומר עליו עוד.. נו נראה טוב וזה [=
הוא יכול להיראות לכם טיפה גיי. אבל הוא לא. הוא פשוט אוהב לעשות שטויות כמוני..

התיישבנו לנו בטריבונות. סתם מדברים ושומעים שירים.. אלכס ואלינה הגיעו .שוב מתווכחים בניהם בשקט. הם היו חברים שנה שעברה לפי מה שהבנתי. הוא עדיין דלוק עליה. והיא .. היא לא!

אלכס -שער שתנאי בהיר, יותר משלי. עיניים חומות בהירות . עור בהיר. טיפוסי לבלרוסי.
אלינה -שאתנית שצבעה את השער שלה לבלונד. עיניים חומות כהות. גם עור בהיר. טיפוסי לרוסיה.

'על מה הריב הפעם?' שאל אותם קובי כשהוא נעמד מדרגה מתחתי וככה אנחנו כמעט אותו גובה , אני יותר גבוה. כי הטריבונות האלה הם בגבוה 40 ס"מ כול אחת. אז אני הייתי גבוה ממנו בראש בערך עכשיו. 'תצלמו' הוא אמר מביא את הפלאפון שלו לאלכס. הוא צילם אותנו כשקובי מחבק אותי מהצד. ועושה פרצוף טיפשי..

'לא רבים..' אלכס אמר 'בוקר טוב' אמרתי לאכלס מחבקת אותו. הוא גם היה מדרגה מתחתי.. אז גם הייתי גבוה ממנו. הוא חיבק אותי מניח את ידיו על הגב שלי ומרים אותי . ומסובב ובסוף מוריד על המדרגה שהוא עמד עליה..
'מעצבן' אמרתי מסתדרת את חולצתי שיצאה מין החצאית.
'אויי כאילו שראו לך משהו.. ואת גם ככה עם שורט קצר מתחת. אני מכיר אותך' קובי אמר לי..
זה נשמע טיפשי. אנחנו מכירים שבועים. אבל כבר יודעים המון אחד על השני..

'אז מה.. הוא בלגן לי את החולצה' אמרתי בכעס!
ילדים התחילו להגיע ולהתיישב. אז כולנו התיישבנו אחד ליד השני. כשילדים עוברים אומרים לי ולהם שלום ומתיישבים במקומם.
'את מכירה פה חצי מהבית ספר ואת פה רק חודש..' אלינה אמרה.
'איזה חצי. רק ילדים מהשכבה שלנו.' אמרתי.. אנחנו בשכבה י'.

'אוי תראי מישהו נדלק עלייך' קובי אמר מצביע על ילד אחד עם הראש. הסתובבתי בעדינות אחורה. רואה ילד אחד מ-יא' מסתכל עלי.
'אויש' אמרתי 'לא נדלק ולא נעליים. אנחנו עושים רעש זה למה הוא מסתכל' אמרתי.. איך ידעתי שהוא מ-יא'?? הטריבונות מחולקות פה.. השלוש שורות הראשונות למטה של ט'. שם יושבים 300 תלמידים [וכן יש מקום.] המגרש ענקי.
אחריהם ישבו בשלוש שורות כיתות י'. גם אנחנו כמעט 300 תלמידים. ואז יא' מילאו שלוש שורות. ו-יב' שתי שורות [הם 200] ואז יג'- יד' מילאו שלוש שורות ביחד [לא הרבה ממשיכים ללמוד אחרי כיתה יב'. אז הם בערך 200 ביחד]

אנחנו ישבנו בשורה האחרונה של י'. והוא בראשונה של יא'.
'אני לא פנויה לקשר' אמרתי לקובי לא מתעניינת בזה שהילד עוד מסתכל עלי