'סיפור חיי, לא כזה מעניין.. נכון?' – פרק 1

התעוררתי. כולי עייפה ומטושטשת.. לא היה לי כוח לצאת מהמיטה שלי. רק רציתי להמשיך להתקרבל בפוך שלי עוד כמה שעות. החלון הראה חושך גמור בחוץ. אבל ראיתי על השעון המעורר שהשעה כבר שכמעט חמש וחצי ושצריך לקום. החדר היה קפוא. אז להישאר במיטה החמה והנעימה ,נראה הבחירה הנכונה.

קמתי כולי רדומה מהמיטה. כשאני משליכה מגופי את השמיכה. בדיוק ההתראה בפלאפון שלי התחילה .. והשיר שאני הכי אוהבת התחיל להתנגן.. כיביתי אותה וניגשתי לארון. מוציאה משם את המדים.. ושמה אותם על המיטה.
מדים.. נשמע מצחיק נכון? אבל כן, הבית ספר שלי הוא בין הבתי ספר הכי גבוהים בארץ. ויש לנו מדי בית ספר. חולצה לבנה מכופתרת קצרה. מעל זה מקטורון בצבע חום -אדמדם. חצאית קצרה. שמתי מתחת שורט קצר צמוד. רק למקרה שיהיה רוח או משהו. לבשתי את הנעלים. סוג של נעלי בובה. זה חלק מהמדים שלנו.

פתחתי את הארון. המראה שבצד הארון הופיעה מולי. התחלתי לסרק את שערי. הוא בצבע שתאני בהיר ,והוא חלק בהתחלה. ובקבוקים בסוף. השער שלי בהיר. בדיוק כמו העיניים.. עיניים כחולות אפורות. משהו שהוא באמת נדיר. אין לי בעיה להודות בזה. אבל חוץ מעיני היפות אין לי שום דבר אחר שהוא יותר מבסדר..
סידרתי את הבגדים שיהיו במקום. בדקתי שהצמיד והטבעת שלי על ידי. אני בחיים לא מורידה אותם, ותמיד בודקת שהם עלי!

בדיוק קיבלתי הודעה מקובי, הבהמה שאלה איפה אני בדיוק. אמרתי שבבית. והוא אמר שאני אזדרז. כדי שלא אאחר לאוטובוס שלוקח אותי לבית הספר.
מכיוון שהבית ספר לא בעיר שלי. אלא במרחק של 40 דקות נסיעה מהבית שלי. אני נוסעת בהסעת בית הספר. 'תירגע!' שלחתי לו כשאני שמה מסקרה על עיני, לא יותר מידי. רק כדי להדגיש אותן על עורי הלבן..
'אני לא רוצה להגיע לבית הספר. וסתם לחכות שוב חצי שעה לבד!!! לא יהיה לי למי להציק' שלח לי. שמתי שפתון אדמדם חלש.

'תירגע אני יוצאת. נראה אותך בבית הספר' שלחתי לו שמה את תיק הצד שלי על הכתף. לוקחת שוקו ויוצאת מן הבית סוגרת את הדלת..

חיכיתי בתחנה שליד ביתי ..כעבור חמש דקות הגיע האוטובוס. עליתי אומרת בוקר טוב לנהג, כבר הכרתי אותו ואת שמו. אני עולה בהסעה שלו כבר אולי שבועיים שלמים. רק התחלנו את השנה. כיתה י'. ובזכות חברה ממש טובה שלי שלומדת בבית הספר הזה משנה שעברה. הכרתי את קובי, הוא באמת חמוד מאוד. הוא מצחיק וילדותי. ויש לנו את השטויות שלנו .. אני מצאתי סוף סוף מישהו שיש איתי בבוקר.

'איפה את?' שלחתי לענבל.. כעבור שנייה קיבלתי הודעה. 'בתחנה' שלחה לי. 'אוקי אז עוד דקה רואים אותך' שלחתי לה עם סמיילי. עברנו עוד חמש תחנות והגענו לתחנה שליד הבית של ענבל. 'בוקר טוב' אמרתי לה מחבקת אותה ומזיזה את התיק מהכיסא ששמרתי לה ומניחה אותו על רגלי. אני וענבל גרות באותה עיר. ונוסעות ביחד לבית הספר כול בוקר.
לענבל יש עור דיי שחום לעומת שלי. יש לה סער בקבוקים חזקים. אז היא תמיד אוספת אותו לקוקו נמוך. למרות שאני תמיד אומרת שתפזר. כי זה יותר יחמיא לה. היא לא מתאפרת. היא לא אוהבת את זה. אבל כול אחד והטעם שלו. היא בדיוק שמה לובלו [שפתון שעוזר כשיש יובש] הוא היה בצבע אדום. אז הוא עשה לה טיפה צבע ונצנצים על השפתיים.

'הצבע מחמיא לך' אמרתי לה. 'תודה ,אז הקובבה הספיק כבר לחפור לך בבוקר?' שאלה אותי ענבל. התחלתי לצחוק ..'כן ,הוא הספיק כבר לחפור. כשהייתי בבית . הוא לא רצה שאני אאחר להסעה הזאת. כי הבאה היא רק בעוד חצי שעה. והוא לא רצה להיות לבד בבית הספר' הסברתי לה את מה שאמר לי קובי.
קובבה זה כינוי שהדבקתי לו השנה והיא גם התחילה לקרוא לו כך. הם מכירים עוד משנה שעברה. אני חדשה בבית הספר. אני לומדת שם רק חודש.

~
היי אני לוס. כע שם קצת לא מוכר.. זה אומר אור בספרדית.
אמא של אמרה לי שהייתי האור של חייה כשנולדתי והיא קראה לי לוס, היא דוברת ספרדית..
אני בדיוק בדרך לבית הספר. עם אחת החברות הכי טובות שלי. עינבל, הסברתי כבר עליה.
אז יש לי עיניים כחולות אפורות, עור לבן יפיפה [נקרא לבן שלגייה] חרטה שקובי אמר פעם. לא זוכרת כבר..
שער שתנאי ,ואני לא גבוה ולא נמוכה מטר 58 ,טוב נו.. אני גמדה, תפסתם אותי על שקר. אבל אני חמודה ..אז למי אכפת מהגובה.??