סיפור חדש-Do you remember me? פרק 1

"פאקינג 6 שנים עברו מתחילת החטיבה. ואז תיכון ועכשיו סיימנו לימודים סוף סוף!" אני צועקת ומרימה בידי את התעודה שלי.
"אני אוהב אותך ואת הפאקינג שלך." נייל אומר ומחבק אותי חזק.
"גם אני." אני משיבה לו,הוא מחייך.
"תודה לך! מזמן לא קיבלתי מחמאה ממך.." הוא אומר וגורם לי לצחוק, "התכוונתי שגם אני אוהבת אותי ואת הפאקינג שלי!" אני מחייכת אליו.
"אוי את כזאת…את." הוא אומר ועכשיו אני כבר ממש בוכה מצחוק.
"איפה בלה והארי?" אני שואלת. "התכוונת לבלה ואדוארד? הם ליד המזרקה. רק שלא יפלו שוב פעם למים!" הוא אומר ואנחנו מחליטים להתחרות על ריצה לכיוון המזרקה.
"היי נייל! היי קטרינה!" הארי אומר בכוונה,הוא יודע אני לא סובלת שקוראים לי קטרינה.
"בפעם האלף, קוראים לי ק-י-י-ט-י! לאיית לך את השם שלי?" אני שואלת, באמת שהוא יודע בדיוק את נקודות החולשה של כולם. "טוב אספנו את שניכם ונשארו לנו רק איימי ופטרישה." אני מבהירה את "המצב". "מה,הן עוד לא ספרו לך? הן אמרו שהן טסות לברזיל,לחיות שם 3 שנים!" בלה אומרת לי.
"אוי, זה בטח בגלל שרבתי עם פטרישה לפני שבוע. הן תמיד לא מדברות איתי אם הן רבות איתי. זה עולה לי על העצבים לפעמים!" אני אומרת.
"טוב תקשיבו,או שאתם באים אלי עכשיו לכמה דקות ואני אביא לכם את ההפתעה שהכנתי לכם או בערב ואז נצא לסרט כלשהו." אני מודיעה.
"בערב. גם ככה אני והארי יוצאים לפארק ההחלקה עכשיו וזה סתם לחוץ." בלה אומרת והארי מהנהן.
"טוב האני,נתראה אחר כך." נייל אומר ונושק ללחיי. הם יוצאים מהשער המרכזי של בית הספר ואני יוצאת מהשער האחורי שקרוב יותר לבית שלי. אני ממהרת להגיע הביתה. הארי תכננתי להכין עם אימא פנקייקים ואבא הבטיח שהוא מגיע לשלושה ימים לביקור מיוחד והוא אמר שהוא יביא לי מתנות ומזכרות מרוסיה הקרה שבה הוא עובד. אני אוהבת את אבא, אבל הקשר שלנו קצת אב מאז הפרידה שלו מאימא. באיזשהו שלה אני פשוט רצה במהירות ואז…נתקלת במישהו. הוא מושיט לי את ידו ואני קמה בעזרתו.
"תודה." אני אומרת. הוא לבוש בג'קט בייסבול אדום-לבן ומשקפי שמש שחורות שכמעט תואמות את שיערו החום שבקצוותיו יש פסי בלונד. הוא מוכר לי.
"מצטערת מאוד." אני אומרת ומתרשמת מהיופי שלו.
"זה בסדר קטרינה." הוא אומר. "מאיפה אתה יודע את השם שלי?" אני שואלת,מופתעת.
"יש לך תג עם השם." הוא אומר ואני מובכת ומביטה אל עבר התג.
"ואתה…מי אתה?" אני שואלת.
"זאין מאליק,19 וחצי,גר בבניין שבקצה הרחוב בקומה השלישית דירה D4." הוא אומר בשצף של מידע שמצחיק אותי עד כאב. אני נזכרת! לפני שלוש שנים בהופעה של 'מארון 5'! ומה שהיה בין לבין נשאר בינינו…
"*קייטי* איידמונס,19 בעוד חודשיים,גרה במרחק רחוב אחד מפה בבית פרטי בצבע לבן." אני אומרת ומדגישה את כינויי האהוב. הוא מראה מבט מופתע. יכול להיוא שהוא זוכר אותי גם?
"אני אשמח לקבל את המספר שלך,קייטי." הוא אומר.
"אני אשמח לתת לך אותו." אני אומרת ואנחנו מחליפים מספרים.
"נתראה." הוא כמעט לוחש בקול סקסי וממשיך ללכת. אני נשארת שם המומה לכמה שניו וממשיכה ללכת.
Do you remember me?