סיפור חדש! – סודות ושקרים- 1

מנקודת המבט של נועה-
התעוררתי. בוקר של שנה חדשה. דף חדש. לבשתי במהירות את הג'ינס האהוב עליי, לקחתי את התיק האהוב עליי, שמתי את העגילים האהובים עליי.. הכל בשביל השנה החדשה.
"נועה, אם לא תזיזי את התחת שלך אין לך הסעה!" אחותי הגדולה, רוני, קראה לי מהקומה התחתונה. "אני באה" אמרתי בעצבנות וירדתי במהירות למטה. "ביי חמודות" אמא שלי אמרה בחיוך, וחזרה למחשב שלה. "ביי אבא!" אמרנו ביחד ויצאנו למכונית שלה.
"הנה את!" טל, החברה הכי טובה שלי, התקדמה אליי במהירות כשראתה שעמדתי בשער הכניסה לבית הספר. "היי" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה. "בואי כבר, כולם חיפשו אותך" היא אמרה ומשכה בידי. הלכתי אחריה. כל מה שעניין אותי זה איך טום נראה. "היי" הוא אמר לי בחיוך כשטל עצרה לדבר. "היי" אמרתי והסתכלתי בעיניו הכחולות. "התגעגעתי אלייך" הוא אמר ונישק אותי. "גם אני" התנתקתי ממנו ואמרתי בחיוך רחב. הפלאפון שלי רטט. הסתכלתי על הצג, וראיתי שמספר חסוי שלח לי הודעה. פתחתי אותה והשתתקתי. 'אני יודע על לילי'. "הכל בסדר?" טום שאל אותי. "אה, כן, ברור" אמרתי בחיוך. "איפה היינו?" שאלתי בחיוך והוא רכן לנשק אותי.

מנקודת המבט של תמרה-
"יואב, תקום כבר!" צעקתי על אחי הקטן, ששכח שהחופש נגמר. "מה?!" הוא שאל בבהלה. "יש בית ספר!" אמרתי וזרקתי עליו עוד כרית. "מה השעה?" הוא שאל בשקט. "השעה שתקום ותזיז את עצמך לאוטו של ההורים, כי הם לא מוכנים להסיע אותי עד שאתה לא תגיע!" אמרתי ויצאתי מחדרו.
"בוקר טוב (:" קיבלתי הודעה מעידן. "בוקר טוב" רשמתי. "מה קרה?" הוא שאל. "יואב קרה, למה אני נדפקתי עם אח כזה?" רשמתי לו. "אם את צריכה הסעה, את יודעת שאני מוכן לקחת אותך" הוא רשם. יכולתי להרגיש את חיוכו. "אסור שההורים שלי ידעו על זה, אתה יודע את זה" אמרתי. "מה שתרצי" הוא רשם. "אבל אני אוהבת אותך (:" רשמתי בחיוך. "גם אני אוהב אותך (:" הוא רשם.
"לא הפעם הראשונה שאת מסתירה דברים מההורים. לילי המסכנה- לאב". 'מה לעזאזל' חשבתי לעצמי. "את באה?" יואב שאל. "כן" אמרתי והלכתי אחריו, מנסה להדחיק את ההודעה שהתקבלה ממספר חסוי.

מנקודת המבט של ענבר-
"ביי אמא" אמרתי בחיוך לאמא שלקחה אותי לבית הספר. "תהני!" היא אמרה לי בחיוך ונסעה. נכנסתי לבית הספר, מהורהרת יותר מתמיד. נכנסתי במהירות למבנה בית הספר, וראיתי את כולם. לא את כולם הכרתי, חלק חדשים. "אוי שיט" מלמלתי כשנתקעתי במשהו. "זה בסדר" הוא אמר. "רון" מלמלתי. הוא ניסה להתחיל לדבר, אבל ברחתי משם. אני לא רוצה שום זכר ללילה ההוא. לא רוצה. "אחותי הקטנה, היא כמעט בת שנה, קיבלתי אותה מהוריי מתנה.. ואיך קוראים לה?-לאב". 'מה?" שאלתי את עצמי והסתכלתי שוב על ההודעה. מספר חסום. קוראים לה לילי. אומייגאד.
נכנסתי לכיתה באיחור, ושני קראה לי לשבת לידה. הסתכלתי הצידה, וראיתי את תמרה מסתכלת עליי. "אני יכולה לשבת?" שאלתי אותה. "כן" היא אמרה בשקט. לא רק לי זה הרגיש מוזר, אני מקווה. "תמי..תמרה" תיקנתי את עצמי במהירות. "מה?" היא שאלה, מנסה להתעלם מהטעות שלי. "בתקופה האחרונה.. חשבת על לילי?" שאלתי אותה. "למה את שואלת?" היא שאלה בחשדנות. "לא משנה" מלמלתי. "זאת את?" היא שאלה אותי. "מה?" שאלתי. "את כתבת לי את ההודעה על לילי?" היא שאלה בלחץ. "גם אני קיבלתי הודעה על לילי" אמרתי לה במהירות.

מנקודת המבט של מאיה-
"כמה הם יכולים להתנשק?" יובל שאלה אותי בשקט כשעברנו ליד נועה וטום. "לא יודעת, ולא אכפת לי" אמרתי בחיוך עצבני. "ברבי וקן, שניהם מעוררים בי בחילה" היא אמרה. שתקתי. "אני שמעתי שהיא בגדה בו עם רון" היא אמרה. "רון? החבר הכי טוב שלו?" שאלתי בתדהמה. היא הנהנה. "היא לא הייתה עושה את זה" אמרתי. "מאיפה לך?" היא שאלה בחיוך. "היא נראית לך אחת שתבגוד בחבר שלה? ועוד עם החבר הכי טוב שלו? ועוד כשמדובר בטום?" שאלתי אותה. "יש אנשים מוזרים בעולם" היא ענתה לי. "ברור" מלמלתי. "אוי שכחתי לספר לך, ההורים שלי קונים לי אוטו!" יובל אמרה בהתלהבות. "כיף לך.. אני רק התחלתי את שיעורי הנהיגה" אמרתי. "כל אחת בקצב שלה" היא אמרה בחיוך. נשמע הצלצול. "אני זזה, בהצלחה" היא אמרה בחיוך, חיבקה אותי והלכה. "אולי אין לך רישיון נהיגה, אבל את בהחלט נהגת. -לאב". הסתכלתי לצדדים. מי זה? ואיך הוא יודע על לילי?