סיפור חדש- מלוכת הערפדים

אתם בחרתם, הצד המנצח הוא ערפדים! ותיקחו בחשבון שאחרי הסיפור הזה, הסיפור של המלאכים יפורסם כאן. ועכשיו קלטתי שרוב הפרקים בסיפור הזה הם די קצרים, אז לעיתים קרובות אני יעשה פרק כפול. תהנו מהסיפור :)
פרק 1+הקדמה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קוראים לי קרסטין אדמס ואני בת 17. יש לי שיער אדמוני ומעט גלי שמגיע עד המרפקים שלי. העניים שלי חומות אדמדמות שיותר דומות לאדום כהה. האור שלי מעט חיוור, לא משנה כמה אני נמצאת בשמש. מאז ומתמיד היתה לי חיבה לערפדים.הם יצורים אפלים ומסתורים, שמחכים לרגע הנכון לתקוף. הם צמאים לדם, יפי תואר ומהירים ותמיד רציתי להיות כמהום. ואז יום אחד, המשאלה שלי התגשמה אבל בדרך הנוראית ביותר.
תעזוב אותי!” צרחתי. “את לא הולכת לשום מקום!” ג’רי תפס בידי בחוזקה. ג’רי הוא החבר שלי. הוא רצה לעשות ‘את זה’ אם אתם יודעות למה אני מתכוונת.אני לא רוצה לעשות את זה, אני לא מרגישה מוכנה, ועכשיו הוא מכריח אותי לעשות את זה, בין אם רציתי או לא.הינו בסמטה חשוכה וקרה, וג’רי לא נתן לי ללכת. הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי נשיקה סוערת. התנגדתי אבל הוא לא עזב אותי. “אני שונאת אותך! תעזוב אותי כבר!” התחננתי. הוא ניסה להוריד את החולצה שלי בכוח.”די תפסיק!” בכיתי. ופתאום…
פרק 2
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ופאתום מישהו מהיר כמו רוח סערה, דחף מימני את ג’רי והצמיד אותו לקיר.לא ראיתי את פניו, אבל ג’רי פחד למוות ממראה פניו. “היא אמרה לך שתפסיק נכון?” הוא שאל בקול מאיים. מי זה הבחור הזה? כל מה שראיתי מימנו היה מעיל עור שחור וארוך, ג’ינס שחור קרוע ונעליים צבאיות. השיער שלו היה שחור, מעט קוצני וקצר, וקולו נשמע שונה מפעם לפעם. לפעמים הוא נשמע כמו נהמה של חיית טרף, ולפעמים הוא היה רך ומרגיע.”עכשיו לך! ותעזוב אותה בשקט!” הוא צעק ודחף אותו לכיוון הקרקע. ג’רי נפל ומיהר לברוח משם בצרחות. הייתי מבועתת. מי זה הבחור הזה ולמה הוא מגן עלי? “את בסדר?” הוא שאל בקול רך ונעים. פניו היו מוסתרות בחשכה. “כן. תודה לך… אה…” “קוראים לי דילן. ולך?” הוא אמר. “קרסטין.” עניתי. ואז הוא צעד אל אור הירח, ואני כמע התעלפתי.