סיפור ג'אז ישן חלק 2

מוצא איזה בר ג'אז ישן, מחליט לנסות. אני נכנס לבר ההוא, מוזיקה מדהימה ברקע מלאה אהבה ואופטימיות. מתיישב על הבר, מזמין איזה משקה טרופי של הוואנה. כול הבר מלא אנשים שמבוגרים ממני לפחות ב15 שנה, מי יחשוב שבחור בן 29 ייכנס לבר ג'אז, מרגיש סבא שלי לרגע. לפתע נכנס בחור שנראה אמיד במיוחד, ולצדו בחורה צעירה, נראית אפילו יותר קטנה ממני, אבל מדהימה ביופייה, לבושה בשמלה שחורה דקה עם חיוך רחב אוהב. הבחור נראה לי מוכר אפילו מאוד מוכר. הוא מתיישב עם הבחורה בשולחן עם פנים ללהקת ג'אז לא ממש רחוק ממני. לפתע ניגש אליו המלצר "משהו בשבילך סר ג'יימס ומיס ג'יימס". "אני חושב שאני וביתי נסתפק בבקבוק וויסקי הכי משובח שלכם" אומר סר ג'יימס. אני מתחיל להיזכר זה הדובר של ארמון אנגליה, כאן בהוואנה, עם ביתו המדהימה. לפתע אני קולט שבת הדובר מסתכלת עליי, אני נלחץ, מאוד נלחץ. "תן לי 4 שוטים של וודקה, אני חייב להירגע" אומר לברמן. הברמן מוזג לי ואני שותה בזריזות. אני מסתכל אליה והיא אליי, אנחנו מחליפים מבטים ומהר מאוד מסיטים את העיינים זה מזו. היא לוחשת משהו לאביה. הוא קם משאיר סכום נאה של כסף מודה למלצר והולך. הבחורה ניגשת עם הבקבוק לבר. "אפשר להציע לך משקה" אומרת בקול כל כך נעים. "בוודאי" אני מחייך ונלחץ מעט. "אז מה מעשייך בהוואנה?" אני שואל. "אבא שלי בפגישה עם המושל, ואחד החלומות שלי היה לבקר בעיר המדהימה הזו, ואני יוצאת לחופשה באמריקה עוד כמה ימים וזה היה על הדרך, זמן איכות עם אבא קצת". היא מספרת ואז שואלת מה את עושה בעיר המדהימה הזו?". "אני סופר, טוב לפחות מנסה להיות אחד כזה, אז אני מטייל בעולם למצוא השראה". אני אומר ומרגיש לא נעים עם זה כי זה לא בדיוק נכון. "וואו סופר" היא מתלהבת. "ושם יש לסופר מהבר ג'אז?" היא שואלת. אני מחייך ומושיט את היד "ג'ורג' לוי". "לילי ג'יימס, נעים להכיר מר לוי" אומרת ומושיטה לי את ידה. "אני מזהה משהו מזרחי במבטא שלך, אבל אין לך שם פרטי מזרחי בכלל". אומרת לילי. "אני יהודי שנולד בבריטניה ועבר לישראל בגיל נורא צעיר" אני מסביר. שתיקה מביכה מתחילה. היה ברור שזה יגיע, אני מביט בשעון. מוזג לי עוד כוסית ואומר "מיס ג'יימס, האם אוכל לעשות לך סיור בעיר?" היא מחייכת ואומרת "בוא נסתפק בליווי רגלי למלון?" אני מסכים. אני משלם לברמן ואנחנו יוצאים להליכה שנינו מעט שתויים. "אז בת כמה את גברתי?" אני שואל. "25" היא עונה בחיוך "ותן לי לנחש 29 נכון?" היא שואלת. אני מביט לכוכבים ועונה "טובה את גברת". "זה מין כישרון סודי" היא עונה. אנחנו מתחילים לדבר על איזה ספר ששנינו קראנו, בכזאת התלהבות, רואים שיש לנו משהו במשותף. לאחר הליכה של כמעט שעה הגענו למלון שלה. "אז הגענו, היה נחמד איתך מר לוי" היא אומרת. "גם לי איתך" אני אומר ומתקרב אנחנו מתנשקים, נשיקה כה טובה ומתוקה, נשיקה שבאה טוב אחרי חצי שנה בלי. היא מפסיקה מחייכת ואומרת "עוד ניפגש מר לוי להתראות". וכאן היא נעלמת עולה במדרגות מבלי להביט לאחור. אני מזמין מונית למלון שלי שבצד השני של הוואנה. כל הדרך אני חושב על האקסית, שוב. אני מגיע למלון, נכנס לחדר ויוצא למרפסת לעשן. אפילו לכתוב אני לא מסוגל, האקסית עדיין פה בראש, מרגיש שבגדתי בה. אני מקלל לאוויר, נכנס פנימה והולך לנסות לישון, בכל זאת טס מחר.