סיפור בלי שם-פרק 3

" קומו!" התעוררתי מהחלומות בהקיץ ושמעתי את הבחור המגודל צועק עליי. קמתי במהירות ועמדתי בשורה, ליד נערה גבוהה ממני בהרבה, עם שיער שחור שופע וחלק.
" הושיטו את ידיכן" אמרו הבחורים עם המדים השחורים. הושטתי את ידי בלית ברירה ועליה הטביעו חותמת. מספר 13. הרבה גברים עמדו והתהלכו, בוחנים אותנו מכל עבר. מסוף הטור, שמעתי קולות ירייה וזיעה קרה נחתה על פני, אני לא יכולה למות ככה, לא בזמן הזה ולא במקום הזה. אחרי הרבה קולות ירייה, הבחור עם האקדח התקרב אלי. עצמתי את עיניי עד ששמעתי קול
"עצור" שמעתי קול ופתחתי את עיניי לאט, ראיתי מולי גבר בן 21 לכל היותר. הוא בוחן אותי בקפדנות ואז אומר משהו באוזן לאיש שנראה בגיל העמידה. האיש מורה לבריונים שלו להכניס אותי לתוך מכונית ארוכה וגדולה, ואז הרגשתי שאני נרדמת.
*
התעוררתי מרעשים על מיטה ממשי, נעימה כל כך שלא רציתי לקום. התעוררתי בלית ברירה ומצאתי את עצמי בתוך חדר גדול ומהודר
" בוקר טוב.. לא התכוונתי להעיר אותך" נערה שנראית גדולה ממני בחמש שנים בערך ולבושה במדי משרתת סידרה את הארון הלבן שנח לו בצד החדר.
" איפה אני?" שאלתי בגסות, אבל לא אכפת לי.
" את באחוזה של אדון אנדרסון." הנערה ענתה קצרות ועזרה לי לקום מהמיטה. הסתכלתי על עצמי במראה הזהובה שהייתה בצד, ולא זיהיתי את עצמי. דבר ראשון, אני נקייה. דבר שני, אני לבושה בכותנת ארוכה וזהובה שהייתי יכולה למכור אותה בשוק ולקנות בית לי ולארבעת אחיותיי.
"אני חושבת שכדאי שתתלבשי.." היא מלמלה ותחבה לידי שמלה ירוקה יפה ונעימה למגע שהזכירה לי את עיניהן של שתי אחיותיי הקטנות, מאיה ומייגן.
" כנסי אל האמבטיה והתלבשי ,הזמן לא עומד לצידנו. בלית ברירה אני עושה כדבריה של הנערה המשרתת, ולובשת את השמלה. היא צמודה למעלה ואז למטה היא מתנפחת מעט. אני מאז ומתמיד לא אהבתי ללכת עם שמלות ותמיד קלואי הייתה המגונדרת מבין שתינו , אך השמלה נתנה לי הרגשה שאני נסיכה, ואין לי דאגות בעולם.
" את מוכנה?" המשרתת דפקה בדלת והוציאה אותי מחלומותיי. פתחתי את הדלת והיא צקצקה בלשונה.
" השמלה מחמיאה לך אך השיער לא מסודר.." היא מלמלה והושיבה אותי בגסות. היא התחילה להחליק את שיערי המתולתל ולבסוף איפרה את פניי קלות.
" יפה מאוד. שימי את הנעליים האלו בבקשה" היא מניחה מול רגליי נעלי עקב יפות אך גבוהות בצבע ירקרק בהיר. אני בכל חיי לא נעלתי נעליים עם עקב, אז הסתבכתי במעט בכדי לרדת במדרגות של האחוזה הענקית שמימי לא דמיינתי שאכנס למקום כזה. למרות זאת, אני נחושה לברוח ולמצוא את כל אחיותי.
" זאת את." שמעתי קול. הרמתי את ראשי והסתכלתי על הבחור החתיך שהציל אותי ממוות, אך גרם למוות בחלק מן הלב שלי. בגללו הפרידו אותי מהאחיות שלי.