סיפור בלי שם-פרק 2

" היא יפה.. כל הכבוד הקטור. " הגבר הנמוך יותר אמר לגבר המגודל שמכוון אקדח, גדול פי שתיים משלי לראשה של אמה ,שבוכה וממלמלת שהיא מצטערת. הבחור השני סימן לי להוריד נשק ,אז זרקתי את האקדח שלי אל תוך האדמה .

" מה אתם רוצים בשבילה?" סיננתי בקול קשוח.
" שום דבר" הבחור הנמוך ענה
" תשחררו אותה" אמרתי בעצבנות ועקשנות.
" ולמה שנעשה זאת?" הבחור המגודל שואל בקול מחוספס ועצבני
" תסתכלו עליה, היא קטנה, היא לא שווה כלום , היא לא בנויה ללידה ולפי איך שהיא נאבקת בבריון שלך, היא לא צייתנית בכלל" . אמרתי. שני הבחורים, המגודל והנמוך הסתכלו אחד על השני.
" תשחרר אותה" אמרתי שוב

" בתנאי שאת תבואי במקומה" הבחור המגודל אמר . הבחור השני הסתכל עליו בזעם, והמגודל משך בכתפיו

" היא ממש קטנה, הגדולה יותר יפה ויותר צייתנית לפי איך שהיא נראית. והיציבה שלה נראית טובה. וחוץ מזה, תסתכל על העיניים היפות, נקבל עליהן פי שתיים מהאדון. וחוץ מזה , הוא ביקש מישהי מיוחדת.. " המגודל לחש וחשב שאני לא שומעת אך שמעתי.
" אני מסכימה. " הבחור הנמוך הנהן והבחור המגודל, בפקודה זרק את אמה לידי.
" קייסי, לא את לא יכולה" היא אמרה וצרחה במהירות כאשר אני קוטעת אותה .

" תשמרי עליהן ותרוצי הביתה עם הצבי ומה שצדנו, תיקחי את האקדח ותירי בכל מי שעובר , את חזקה ..בחיים אל תשכחי את זה" נישקתי את שתי לחייה הלחות מדמעות והנחתי לבחור המגודל להרים אותי אל תוך הוואן השחור.

מעכשיו, החיים שלי ושל אחיותיי עומדים להשתנות.

בעוד מורים לי לשבת על יד שלוש נערות, בערך בגילי אני מהרהרת ומתפללת שהכול בסדר עם כולן ושהן לא יוצאות חלילה לחפש אותי.

אחרי חצי שעה של נסיעה בחום הצורב אני מסתכלת מן החלון הזעיר שעל ידי ורואה שהגענו לארנה, בירת הקונגרס המחודש.
לאחר שכל כמה שנים החליפו נשיא, קבוצת אנשים בעלת השפעה רבה החליטו להקים משטר חדש, שמשתלט על רוב החלקים של המחוז.
הארנה היא עיר הכתר של כל גבולי המחוז, אומרים שכל האנשים חיים שם בשגשוג תחת עינו הפקוחה של הקונגרס. פעם גרתי שם, כאשר מייגן ומאיה רק נולדו, עם אימא שלי ואבא שלי. אני זוכרת כל דבר עליהם, הם היו זוג מדענים מאוד מצליחים, שפתרו הרבה בעיות גנטיקה והם ניסו להבין מהיכן מגיעים התאומים, ולאחר שגילו את הקשר אימי נכנסה להריון שממנו יצאו שתי תאומות בלונדיניות, אני וקלואי .

הייתה לידה קשה, שבסופה יצא שלכל אחת מהתאומות יש עין אחד בצבע ירוק ואחת בכחול, כנראה מתופעות הלוואי של כל המכשירים במעבדה בה אימי עבדה. אחרי שלוש שנים, הם רצו עוד ילדה. ואמה נולדה.
לאחר עוד חמש שנים שבהן חיינו בשגשוג ובאושר ,שתי תאומות ג'ינג'יות נולדו למשפחה המאושרת שלנו. שהייתה מאושרת לפחות עד שאימי מתה בלידה הקשה של התאומות הקטנות.

אבי לא ידע כיצד להתמודד עם המוות הפתאומי וקלואי ואני נרתמנו לעזרתו. הוא נהרג בהפצצת מקום עבודתו, כאשר מאיה ומייגן היו בנות 3 , כאשר אני הייתי בת 11.
מאז עברו 4 שנים, שבהם חיינו ללא בית. "ילדים ללא אפוטרופוס ושבמשפחה יש יותר משני ילדים נדרשים לעזוב את הארנה ולצאת מגבולות המחוז" .זה מה שהשוטרים שנכנסו לביתנו השקט אמרו ומאז אנו חיות ללא בית, רק עם עצמנו ומר שפן כמובן..