סיפור בלי שם-פרק 1

אני מכסה את האוזניים שלי ונופלת על הרצפה, מתעלמת מכל האנשים שבוהים בי וצורחת, צורחת שיעזבו אותי, שיתרחקו ממני, שיתנו לי להיות אני, שהכול יחזור להיות מה שהיה לפני שזה קרה…
*
" אני לא מוצאת את מר שפן " מאיה לוחשת לי בקול הילדותי והתמים שלה ופורצת בבכי חלש. אני מרגיעה אותה ומדלגת מעל לשלושת אחיותיי האחרות ומוצאת את השפן הוורדרד בידיה הקפואות של מייגן. אני לוקחת אותו בעדינות בשביל שלא תתעורר ומעבירה אותו לאחות התאומה שלה, שמחבקת אותו ומיד נרדמת. אני נושמת לרווחה ואז אני רואה שמייגן מתעוררת ובוכה.
" מייגן, היום יום שלישי, זה תורה של מאיה להיות עם מר שפן. אני מבטיחה שמחר, אלך לחפש לכן עוד שפן אחד " אני מנסה להסביר אך מייגן ממשיכה לבכות, לא בשקט כמו מאיה אלא ברעש שכמעט מעיר את כולן.
" אל תבכי! יש לי צעצוע חדש בשבילך.." מלמלתי בזמן שעינייה הירוקות והגדולות בוהות בי בציפייה למשהו טוב. אני מורידה את הגרב היחידה שיש לי ומציירת עליה בעזרת מרקר שמצאתי במקרה עיניים ,אף ופה מחייך, דבר שלא עשיתי זמן רב.
" זו היא גברת גרב, היא עכשיו רק שלך" אמרתי. היא חיבקה אותי ,לקחה את הגרב הלבנה היחידה שנותרה לי והלכה לישון. ניגשתי למקום שלי והמשכתי לשמור על ארבעת אחיותיי.
אחרי שעתיים בערך, התעוררה קלואי ובאה לעברי.
" עכשיו תורי לשמור קייסי" היא ניגשה אליי, נגעה בכתפי והמשיכה כאשר הנדתי את ראשי לשלילה "את לא ישנה בלילות מרוב לחץ, לא ימצאו אותנו כאן כי מי יחפש בהריסות של בית שנהרס לפני שנתיים?" קלואי, אחותי התאומה ניגשה אליי וחיבקה אותי. כבר חודש וחצי אנו חיות כאן, אף אחד לא יוצא חוץ ממני ומקלואי שפעמים אחדות יוצאת לצוד כאשר אני חולה.
" אם השלטונות אפילו יחשדו שאנו כאן, הם ישלחו את הבנות להיות שפחות בארנה ואותנו יהפכו לפילגש. או מי יודע , אולי זה יהיה הפוך. זה מה שאת רוצה? כן? לגביי לא אכפת לי, אבל אכפת לי מכולכן, אני כבר לא אחיה את החיים בצורה נורמלית יחסית לכל האנשים שגרים בארנה. אני צריכה לשמור פה" אמרתי בקול רועד והדמעות כמעט ירדו, אבל רק כמעט, כי אמה התעוררה.
" בוקר טוב" היא מלמלה וישרה את הכותונת הבלויה אותה היא לובשת, אותה כולנו לובשות.
" בוקר טוב" אמרה קלואי וחיבקה אותה בחוזקה, נחושה לא לאבד אף אחד.
" שמעתי על מה דיברתן, ותדעו שאני לא מפחדת מהשלטון. אני גם רוצה לצוד, לנשום את האוויר של בחוץ, ולא את האוויר החנוק שיש פה. אני מרגישה שאנחנו כלואות פה ,לנצח. במקום המבודד הזה שתקוע בעולם" היא בכתה דמעות דמומות, כפי שכולנו רגילות לעשות וחיבקה אותי. אחזתי בגופה הקטן ונשקתי לראשה.
" אנחנו חזקות, אני יודעת את זה אבל אנו צריכות אותך פה, בשביל מייגן ומאיה , בשביל שתינו." דיברתי גם בשם קלואי, שסימנה לי שהנאום שלי הצליח מעבר למצופה.
" טוב.. " אמה מלמלה בשקט והתיישבה על יד המיטה הגדולה שבה ישנות שלושתן. לאמה אני הכי דואגת, היא יצאה ממש פרועה וחזקה , אך זה לא טוב. השלטונות אוהבים בנות שקטות ,צייתניות ויפות, למרות שיופי לא חסר לה. השיער החום הבהיר והעיניים הצהובות בצבע דבש יכבשו כל אחד, מי שלא עומדת בקריטריונים.. עדיף שלא נדע מה יקרה לה.
" איך את שורדת ככה? אני מתגעגעת לאימא ואבא .. אני רוצה שהם יחזרו" קלואי חיבקה אותי. מאז ומתמיד היה לנו חיבור מיוחד, מאז שנולדנו. התנתקתי מהחיבוק כאשר שמעתי צרחה, רצתי לעבר המיטה הקרובה של הבנות, וראיתי שעל ידה של מאיה יש פרפר לבן ויפה. נשמתי לרווחה והוא עף.
" מאיה, זה רק פרפר חמוד שבא לומר לך שלום" אמרתי וחיבקתי את הקטנטנה שלי, אחת מהקטנטנות שלי.
" קייסי, גם הפרפרים אוהבים לשחק משחקים ולרקוד כמוני?" היא שאלה ומיששה את האף שלי בידיים הרכות והעדינות שלה.
" כן, הם גם אוהבים להתלבש ולהתנהג יפה" צחקקתי ועזרתי למייגן ולה ולקום. הפשטתי את שתיהן והכנסתי אותן לתוך הגיגית עם המים שאנו שואבות מהנהר כל שבוע. בזמן שאני מרטיבה את השיער הג'ינג'י הבוער של שתיהן, אמה מכינה להן ולנו לאכול את השאריות האחרונות שנשאר מהאייל שצדתי בשבוע שעבר. אני מנגבת את שתיהן במגבת היחידה שיש לנו, קודם מייגן ואז מאיה. אני מלבישה אותן בזוג תחתונים שכיבסתי בידי, זוג מכנסיים עבים ומחממים שגנבתי מאיזה בית שראיתי כאשר צדתי . והלבשתי אותן גם בשמלה הבלויה שקלואי תפרה לשתיהן מהשמיכה שלי, שהייתה לפחות.
" קייסי צריך ללכת לצוד.. " קלואי מלמלה ונתנה לבנות שנעצו עיניים בבשר האייל המבושל ,נתח גדול שעליו התנפלו כמו שתי חתולות שלא אכלו אף פעם. אכלתי מעט ונתתי את השאר לאמה, שנראית רעבה מאוד.
" אני הולכת לצוד. קלואי, אם משהו קורה את יודעת מה לעשות" הסתכלתי על הסכין ואז עליה והנהנתי.
" אני באה איתך! אני כבר בת 12 ואני יכולה לצוד גם! בבקשה! " אמה צורחת וכולן מסתכלות עליי. בעיקר התאומות שנועצות בי את העיניים הגדולות והירוקות שלהן, שמבקשות ממני לקחת את אמה איתי
" אמה.." מלמלתי ואז חשבתי, מה יקרה אם היא לא תדע להגן על עצמה ועל הבנות.. במקרה שמשהו יקרה לי ולקלואי.
" אמה, תלבשי את המכנסיים שלך ובואי " אמרתי והיא צרחה מהתרגשות, חיבקה אותי, ורצה להתלבש.
" אני מוכנה" היא הגיעה תוך שלוש דקות. מוכנה ויפה כרגיל. יצאנו מהבית ואמה נשמה את "האוויר של בחוץ" ככה היא קוראת לזה. נתתי לה את האקדח הקטן בזמן שאני עם הסכין, מצליחה לצוד צבי קטן, גור ואמה מצליחה לצוד את אימו.
" מוכשרת" מחאתי לה כפיים והתפעלתי מאחותי הזריזה. היא השתחוותה בצחוק והמשכנו ללכת. בזן שאני סוחבת את הצבי המדמם והמת על גבי
" את יודעת, ממש דאגתי שהחלטתי להביא אותך איתנו, אבל עכשיו.." אמרתי ואז נקטעתי על ידי צרחה של אמה. הסתובבתי במהירות והחזקתי את האקדח. ראיתי את רגלה של אמה ורצתי בעקבות הצרחות עד שהגעתי לוואן שחור. שם היו 2 אנשים לא מהשלטונות . נשמתי לרווחה, עד שנפל לי האסימון. הם מהשוק לסחר בנשים.