סיפור ביחד – פרק 1 – {פתיחה}

"מתי נגיע כבר לדיונות?" נאנחתי.
"רגע," אדמונד חייך "קיי, אין לך סבלנות."
"אתה יודע שאני שונאת שקוראים לי קיי," רטנתי "קוראים לי קיילי."
"זה השם חיבה שלך," האני קבעה "מהיום והלאה."
לוקאס הסתכל על אנג'ל בטבעיות, ואז על האני במבט מוקסם.
"היא מהממת." הוא לחש לאדמונד "אני רוצה להציע לה חברות."
"אז תציע לה, שפן." אדמונד לעג לו ולוקאס התנפח ונהפך אדום כמו עגבנייה.
"אז למה אתה לא מציע חברות לקיילי!" לוקאס קרא בטון מוכיח.
"מה זאת אומרת?" הסתובבתי אליהם.
"הוא זרק שם…" אדמונד אמר והסמיק.
"אוקיי." מלמלתי בגאווה, אני בכל זאת ידעתי את זה שהוא אוהב אותי. הוא סתם מכחיש.
האני באותו זמן לא הייתה שם. היא נסחפה עם שאר הילדים לזרם של הטיול.

היא עדיין לא יודעת על לוקאס שמאוהב בה.
מיהרתי להשיג את הכיתה.
"תחרות," הכרזתי.
"ביי צילי וגילי." קראתי תוך כדי שאני מעיפה עליהם חול.
אני הבת הכי טובה בשכבה בספורט והם הפדלאות של השכבה.
הם רדפו אחריי והגיעו לידי, מכיוון שהתעייפתי.
הלכנו המון, ובכל זאת זה אחד הטיולים הכי כיפיים שהיו לנו, אפילו שזה עוד לא התחיל.
יהיו לנו שלושה ימים של טיול שבהם ממש נהנה; ביום הראשון-נוסעים לדיונות וטיול בהר הכרמל, ביום השני-ים ופיקניק, וביום השלישי-מנוחה בחדר שלנו, טיול קצר בהר הרצל ונחל אלכסנדר ונסיעה הביתה.
כבר היינו ברוב המקומות האלו, אבל נתנו לנו להיות שוב. מבחינת תקציב, או משהו כזה.
היינו בסך-הכל שישה בחבורה שלנו. שלושה בנים ושלוש בנות;
אני, האני, אנג'ל, אדמונד, לוקאס ואודרי שחולה ולא הגיע לטיול.

***

הגענו לדיונות. הנוף השתנה לדיונות גדולות ומרהיבות.
"אני עושה בדיקת נוכחות!" אלסה, המורה הנודניקית שלנו שפטה "תישארו כאן."
אלסה הגיעה לאות פ'.
"איפה אנג'ל פפנר?" אלסה שאלה בקול עוקצני.
"לא יודעת." מלמלתי. באמת לא ראינו אותה הרבה זמן.
התחלנו לחפש את אנג'ל במשך המון זמן, אבל היא נעלמה מהאופק.
"אולי היא מאחור!" אדמונד הציע. "קיי, בואי איתי ונחזור לחפש אותה."
"אני אלך עם האני למקדימה, אולי היא הקדימה אותנו." לוקאס מיהר לומר.
"אני לא רוצה לאבד עוד ילדים!" המורה נזפה "תחזרו כולכם."
אני ואדמונד כבר היינו מאחור ושמענו את הקריאה הנוקבת שלה אבל המשכנו ללכת.

***

"איפה היא?" אמרתי מודאגת.
"באמת שאני לא יודע." אדמונד אמר חסר סבלנות.
המשכנו ללכת עד שראינו בקבוק מים נגרר על השביל האפור.
"היי, מה זה?" קראתי.
"היא כאן איפשהו. כתוב על הבקבוק אנג'ל פ'." אדמונד חייך.
"איפה?"
"קיי, תפסיקי לחפור. נמצא אותה בקרוב."
"נו טוב."
ראיתי שיער אדמדם וגלי מבצבץ מאחורי סלע.
לאנג'ל יש שיער אדום, בגלל שגעונות עם ההורים שלה, שהתפשרו על שיער אדום במקום קעקוע.
"הנה היא!" קראתי נרגשת והצבעתי על הסלע.
התקרבנו אליה לאט.
"למה היא על הרצפה?" אדמונד שאל.
"אני חושבת שהיא חסרת הכרה." אמרתי והסתכלתי עליה שוב.
"היא באמת חסרת הכרה." הוא מלמל.