סיפור בהמשכים… יקום מקביל

הפתיחה//

הלכתי בשורת עצי הדובדבן. המקום הזה מוכר לי… התבוננתי לצדדים. שמעתי שריקה חרישית של ציפור, צרצור עדין של צרצר… ועדיין, אני בטוח שפעם ראיתי את המקום הזה, או שהייתי בו. הכול היה כל כך מוכר…

עצרתי לרגע. רוח קרירה ליטפה את שערי ועברה דרך שכבות הבגדים העבות שלבשתי. פתאום נעשה קצת קר… אבל למרות הכול המשכתי ללכת. לפתע הבזיק אור מסנוור היישר מולי. חפנתי את פניי בידי, ולרגע חשבתי שזה הסוף, שאני מת.

פתחתי עין אחת, ולאחר מכן עוד אחת, ובתוך כדור האור הבלתי נגמר ראיתי את אבי! הוא הופיע מולי פתאום, מחייך.

"אל תפחד! אל תוותר לעצמך! לא להיכנע לאחרים, ולא לאבד תקווה!" הוא אמר בנחרצות, דמותו שבתוך כדור האור התחילה להיטשטש מעט… להיות פחות ברורה ויציבה כמו קודם.
"רגע! אבא! חכה….." צעקתי לו ורצתי בריצה מטורפת לעבר כדור האור. לא, אני לא רוצה להיות פה. המקום הזה אכזר אליי. אני לא רוצה להישאר כאן. אולי שם יותר טוב?

בדיוק כשיכולתי כבר לגעת בכדור האור, דמותו נעלמה וכדור האור התפוגג לרסיסי זהב. תפסתי כמה מרסיסי הזהב האלו, ונחתתי על הרצפה בחוסר אונים.

אבי, האבא שכה אהבתי… מי שהבין אותי, ידע לדבר איתי ותמיד היה שם בשבילי, נעלם! הוא נעלם לעולמים ולא יחזור יותר. אחזתי ברסיסי הזהב וזעקתי אל החלל הריק. עצי הדובדבן נעלמו. רק חור שחור נשאר. חור שחור שאליו אפשר להיכנס- אבל לא לצאת לעולם….

_______________________________________________

ההמשך מחכה לכם בבלוג: http://siporbehemshecim.blogspot.co.il/
כל יום פוסט חדש… הראשון (הכי ישן וההתחלה) מלמטה והוא הראשון…

מקווה שאהבתם ותגיבו לי… ביוש לבינתיים =)