סיפור בהמשכים 4

קודם כל אני ממש מצטערת שלא העלתי פרק כל כך הרבה זמן.. פשוט, היו לי קצת סיבוכים אבל, אמשיך לספר את הסיפור שלי. תהנו:

באותו ערב חזרתי הביתה.. פתחתי את התיק וראיתי את הדף של הגיחה, וואי.. אני פשוט אלך ואחתים את אמא עכשיו? טוב, כנראה שאין ברירה..
-"אמא" הלכתי למטבח וראיתי אותה שם עומדת ומכינה לעצמה סלט. "קחי, את יכולה לחתום לי פה? יש לנו השבוע גיחה לצפת .." צמרמורת עברה בי כשאמרתי את המילה צפת. אני שונאת לשקר. זה לא מתיישב לי טוב.
-"את רוצה ללכת לגיחה? בד"כ כלל את לא אוהבת טיולים.. מה קרה שאת רוצה ללכת?"
-"אה.. נכון! אבל, זה לא כמו טיול רגיל, שכל הזמן הולכים . גיחה זה משהו אחר. בונים אוהל ויהיה כיף!"
– "אוקי, תביאי לי עט."
הלכתי להביא לה עט.. והיא פשוט חתמה על זה.
לא יכולתי להירדם בלילה. בכלל, בזמן האחרון בכלל לא יכולתי להירדם.. כל הסיפור הזה כמו סרט אחד גדול, מקשה עליי. איך אעשה את זה? איך אלך לשם? ..

למחרת היה יום שני, קבעתי כרגיל לדבר עם מורן. התדירות הזאת של לראות אותה ולדבר איתה כל יום הייתה לי מוזרה כזאת, כי זה סיפור כזה גדול והכל קורה כל כך מהר.. מה שהצחיק אותי בכל זה, זה שאני לא היחידה שהיה לה מוזר. גם לבנות בכיתה זה היה מוזר, לראות אותי כל יום הולכת למורן.. חח .. פשוט המבטים שלהן בכל פעם שהיא קראה לי.. זה היה דורש צילום. טוב בטח, בנות כאלה כל כך לא בוגרות.. יכולות לחלום רק על מה שאני עוברת. גם אם אני אספר להן.. אף אחד לא תבין. הן פשוט לא בוגרות בשביל להבין כזה דבר..

לענייננו, הלכתי לחפש את מורן, עם הדף ביד, קיפלתי אותו כל כך הרבה כדי שאחת הבנות לא תראה בטעות שכתוב שם צפת.., מבחינתן הן הולכות לגיחה בפארק הירקון. חיפשתי אותה עם היד בדף בחדר מחשבים איפה שהיא בדרך כלל, הדלת הייתה פתוחה אבל היא לא הייתה שם, חשבתי לעצמי שאולי היא הלכה לחפש אותי.. הלכתי רגע לחדר מורות לבדוק שאולי היא שם. אבל היא לא הייתה שם, ואז כשבאתי ללכת פתאום ראיתי אותה עולה במדרגות מלמטה, כשראתה אותי היא חייכה.. ואמרה "ספיר היקרה! חיפשתי אותך בכל מקום.." היא באה לחבק אותי ופשוט נתתי לה את הדף. "מה זה?" היא לא הבינה.. היא פשוט פתחה את הדף , ראתה את החתימה ופערה פה, אחר כך היא חייכה ואני פשוט הסתובבתי עם הגב אליה .. היא חיבקה אותי מאחורה ואמרה לי כל הכבוד.. היא שאלה אותי איך היה ואמרתי לה שפשוט נתתי לאמא את הדף והיא חתמה ולא חשדה בכלום.
-"ברור שהיא לא תחשוד, ספיר היקרה! מבחינתה את הולכת לגיחה רגילה ביחד עם כל הכיתה שלך, היא לא חושבת לרגע שאת הולכת לפנימיה.."
-"כן.." נשמתי.

אחרי הצהריים, הלכתי כרגיל לעובדת עירייה אחת, לירון קוראים לה , היא יועצת נערות, פשוט נערות נפגשות איתה פעם בשבוע ומשוחחות איתה וזה בחינם, אז אני הלכתי אליה כרגיל, וסיפרתי לה הכל. סיפרתי וסיפרתי.. הכל..גם את החלק של זה שאני הולכת ביום רביעי לצפת בלי שאמא שלי יודעת. ופה בדיוק הייתה הבעיה.
-"ספיר," לירון אמרה. "אני לא יכולה לתת לך לעשות את זה. בית הספר הוציא מכתב, שקרי, שבו הוא מרשה לך ללכת לצפת לבד.. בלי ידיעה של מישהו שאחראי עלייך. אני חושבת שכדאי שתביני כמה זה חמור.. ושאת צריכה לספר את זה לאמא שלך.. אחרת, אני אצטרך, כדי להגן עלייך , לספר זאת לאמא שלך."
שיט! נתפסתי..