סיפור בהמשכים 2

מורן התיישבה מולי ועל השולחן שלה היה ספר של אגרות קודש. "ספיר היקרה, ביררתי ובדקתי בשבילך כמה פנימיות שהן נראות לי טובות.. לפנימיה אחת קוראים "המגדלור" והיא נמצאת במגדל העמק, זו פנימיה דתית עם יחס חם אבל היא לא פנימיה של חב"ד. ומצאתי עוד פנימיה בשבילך שקוראים לה "בית-חנה" והיא בצפת. אומנם זה 4 שעות נסיעה מכאן אבל זו פנימיה של חב"ד., מה שאת צריכה לעשות זה לכתוב לרבי ולשאול אותו לאיזו פנימיה פשוט כדאי לך ללכת.. של חב"ד או לא.."
הלב שלי דפק מהר.. מה זה צריך להיות? לא הגיוני שזה קורה.. הייתי חייבת לנשום לרגע.. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי למורן
"אוקי, אני מוכנה לעשות את זה, המגדלור נשמע לי דווקא ממש טוב, אבל בצפת, בבית-חנה, יש לי שם חברה שעברה השנה לפנימיה הזו, אין לי בעיה לכתוב לרבי.. אבל, מורן, את בטוחה שזה הצעד הנכון?"
-"בטח שזה הצעד הנכון ספיר היקרה!!" מורן אמרה ברוך אבל בביטחון "את לא יכולה להמשיך לחיות ככה מכל הבחינות, זה פשוט עושה לך רע.. את חייבת לברוח מהבית, מהמציאות שאת נמצאת בה.. זה יעשה לך הכי טוב. החיים עם אמא שלך מסובכים, אין לכם כסף בבית, את לא מוצאת חברות, בואי נכתוב לרבי ונראה מה הוא אומר.." לצערי הרב הסכמתי עם כל מילה שלה.. איך האישה הזו יודעת לנסח את כל מה שעובר עליי בצורה הכי פשוטה שיש? זה כאילו היא מרגישה מה שאני ואז היא מסבירה את זה במילים..
"אוקי" אמרתי, "בואי נעשה את זה."
"מעולה!" מורן חייכה ונתנה לי דף. התחלתי לכתוב:
-"לכבוד קדושת אדמור הרבי מלך המשיח שליט"א, ברצוני לבקש עצה והכוונה, בנוגע לעניין שמקשה עליי מאוד.." ופשוט שפכתי את כל הלב על הנייר הזה.. סיפרתי לו את כל הסיפור, מההתחלה עד הסוף.. בסוף שאלתי אותו מה כדאי לעשות? ללכת לפנימיה של חב"ד או לא של חב"ד? , סיימתי לכתוב. לקחתי על עצמי קבלה, קיפלתי את הדף, פתחתי את האגרות קודש, הכנסתי את המכתב ואמרתי שלוש פעמים כמו שצריך "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד." וסגרתי את הספר. אח"כ פתחתי אותו לראות מה יצא לי במכתב.. ואני ומורן נדהמו לגלות מה הרבי כתב.. זה היה מכתב ארוך אבל אכתוב כאן את השורות העיקריות:
"בנוגע לעניין הריחוק מהבית, הרי שזה צעד נכון וודאי לעשותו, ומכיוון שהוא (הוא התכוון אליי) מגזע חב"ד, הקדוש ברוך הוא ישלח לו כוחות מיוחדים לפעול בעניין זה..ברכה והצלחה.." לא רק זה מה שהוא כתב..הוא הוסיף וכתב שהעניין צריך להיעשות בזריזות האפשרית וכמה שיותר מהר..לפני שנצטער על הזמן שעובר..
אני הרגשתי שהלב שלי דופק מהר.. כמעט ושכחתי איך נושמים. לא היה ספק עכשיו!! זה נכון! זה באמת מה שאני צריכה לעשות.. לעבור לפנימיה, ועוד של בית-חנה בצפת! איך לעכל את זה עכשיו? מורן התרגשה מאוד, לקחה את היד שלי והחזיקה אותה.. היא אמרה לי "ספיר, עכשיו שתינו יודעות מה לעשות! אין לך מה לדאוג כי הרבי בירך אותך.. עכשיו אנחנו צריכות לדאוג שתעברי..וכמה שיותר מהר.. "
-"אבל, למה הרבי רוצה שאזדרז כל כך?" שאלתי בתמיהה וקצת נלחצתי..
-"אני לא יודעת.. זה לא משנה, אנחנו צריכות להתחיל לפעול עכשיו! תדברי עם שטרנה, היועצת, והיא כבר תכוון אותך .. היא תדבר עם המנהלת של הפנימיה ותברר קצת פרטים בעזרת השם הכל יהיה בסדר!" היא קמה ונתנה לי חיבוק גדול..כל כך חם.. הרגשתי שהיא הפכה לאמא שלי פתאום..ואז נזכרתי.. מה עם אמא ? מה אומר לה? "רגע מורן, מה אגיד לאמא?"
-"אל תגידי לה שום דבר בינתיים.. את מכירה אותה ואת יודעת איך היא תגיב.. מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה לדבר עם שטרנה לפני הכל.., יש לי משהו לתת לך מחר, תבואי לבית הספר.."
יצאתי מהחדר .. וחזרתי לכיתה. הבנות הסתכלו עליי קצת בחשדנות.. הן לא הבינו מה הולך איתי ועם מורן.. זה קצת הצחיק אותי..אין לי מושג למה..