סיפור בהמשכים-לעולם לא אוותר-פרולוג, איך הכל התחיל

נקודת מבט-טום
———————————————————————————————————–
אני הולך ברחוב.

קרני השמש מסנוורות אותי ואני מושך את כובע הסווטשרט שלי על ראשי.

"ערפד!" אני שומע ילדה קטנה בוכה אל תוך שמלתה של אמה.

'מטומטמים' אני חושב. 'אני צל. ערפדים לא יוצאים באור'

אני חוצה את הכיכר.

נמאס לי מהאנשים חסרי השכל אז אני מפעיל את כוחותי.

אני מתמוסס לצל ומופיע תחת שער חלוד גדול.

'בתי קברות' אני נושף בקוצר רוח. 'הם לא היו יכולים לבחור מקום מתורבת יותר?'

הייתי מעדיף להישאר בבית.

ממילא הם ינסו לחטוף אותי, אני אלחם וחצי מהם יהרגו.

אבלל אני לא טורח לשאול למה מנסים לחטוף אותי.

אחרי הכל, אני היצור הכי חזק בשלושת הארצות.

נכנסתי אל תוך הבית הנטוש לכאורה.

פתאום רשת זוהרת לוכדת אותי.

אני נאבק להשתחרר.

לחרדתי, הרשת לא נקרעת.

"חוטי רפאים!" אני מקלל בשקט.

'אין טעם להיאבק. אני אשתחרר מאוחר יותר' אני מעביר במוחי את כל הסיטואציה בנוסף המשפט ללו.

השלדים נושאים אותי אל תוך האפלה, אל הבלתי נודע.