סיפורי נווה מדינה: פרק 2

השעה הייתה 20:00 והלכתי ברחוב על עבר הבית של פריס, הרחוב היה שומם עד מאוד שהכביש בין חולון לתל אביב ולאלינו היה ריק. התקדמתי והבחנתי בבית של פריס היא עמדה שמה מחכה בקוצר רוח.
"ישראל יוהו אני פה" צעקה פריס
"היי פריס מה קורה? אני מקווה שלא איחרתי" אמרתי לה
"אני בסדר מה איתך? דאלאס ומרגריטה בדיוק למעלה בוא תעלה" אמרה פריס מחייכת
"מי? אני רק יום פה" אמרתי לה
"אתה תאהב את דאלאס הוא חבר שלי אבל מרגריטה…" היא אמרה בזעם קל
"אוקי פריס אני אכנס" אמרתי ונכנסתי לבית שלה.
הבית של פריס היה צבוע כחול לבן ואדום בדיוק כמו בצבעי דגל צרפת, אבל הוא היה קצת שונה זה נראה כאילו במקום שעכשיו מודבק תמונה של בן גוריון עמדה מדבקה של מגדל אייפל ובמקום שבו מודבקת גלויה ירושלים הייתה תמונה ועליה כתוב באנגלית Paris
זה נראה כאילו פריס לא רואה את עצמה בכלל כצרפתייה.
"שלום לך" אמרה בחורה יפה לי
"שלום לך אני ישראל" אמרתי לה
"נעים מאוד מרגריטה זה השם ואני אוהבת את המראה" היא אמרה בפלרטטנות והוסיפה " סוף סוף קצת יופי בשכונה הזאת"
"תודה גם את נראית טוב מרגריטה" אמרתי לה
היא הלכה על עבר הספה וקראה לי לשבת.
מרגריטה הייתה בחורה מאוד יפה היא לבשה משקפיים ושיערה היה ארוך וחלק, לידה בספה ישב דאלאס עולה חדש מאמריקה איש כבד ולא ספורטיבי אך חכם
"שלום לך דאלאס זה השם והייתי לא כדאי להתעסק" הוא אמר לי
"נעים מאוד ישראל " אמרתי לו בחיוך רחב
"דאלאס זה החבר של פריס" אמרה מרגריטה בזלזול
"כן והאקס של מרגרינה" אמר דאלאס
"מרגריטה אוף כמה פעמים אני צריכה להגיד לך?!" אמרה מרגריטה כועסת
"מה זה משנה עם זה טוב על פיצה" אמר דאלאס צוחק אבל אף אחד לא צחק
"ישראל אתה ישראלי מלא?" שאלה מרגריטה והוסיפה "אני מתה על שלמות"
"כן המשפחה שלי נולדה בישראל" אמרתי
"אבל בטח יש איזה שהוא צד מאשכנז, אמריקה, מזרחי,או אפילו מאסיה?" היא שאלה
"לא שום דבר כולם חיו בארץ ישראל כל הזמן" אמרתי
"מספיק עם בלבולי ההיסטוריה האלה באנו לחגוג איפה המוזיקה?" אמר דאלאס
לדלת נכנסו עוד אורחים הם לא דיברו איתנו אבל הייתה לי התחושה שאני ייפגוש אותם בקרוב
פריס בדיוק נכנסה היא התקדמה לעבר דאלאס ונישקה אותו
"אז מה קורה?" היא שאלה בחיוך על עבר מרגריטה
"אוי פריס מתי תפסיקי עם הטמטום הזה" אמרה מרגריטה רותחת ושמה את ידה אליי
פריס נראתה קצת כועסת
"מרגריטה מתי תפסיקי כבר?" פריס אמרה כועסת
"לא אני לא אפסיק דאלאס היה שלי ועכשיו ישראל יהיה" היא אמרה ואני הסתכלתי במבט מוזר
"הוא נפרד ממך" אמרה פריס מנסה להתאפק
מרגריטה התעצבנה היא הורידה את ידה ממני וניגשה על פריס ואמרה "הוא בגד בי איתך מה כל כך קשה לך להבין פריס?ואת עוד קוראת לעצמך חברת אמת מאוד מפתיע שכשאני ודאלאס נפרדנו אחרי יום נהיית החברה שלו כל כך מהר אוי כמה שאמרת לי שאת מתעבת אותו הכול היה שקר אחד גדול" מרגריטה אמרה והלכה הצידה.
"אל תשים לב ישראל מרגריטה נוטה לרגשות קיצוניים וזה בא עם שיגעונות" אמרה פריס
"אני אלך אליה להרגיע אותה" אמרתי והלכתי למרגריטה
"באתה בשביל להגיד לי שאני טועה?" היא אמרה בבכי כועס
"לא באתי בשביל זה באתי בשביל להיות איתך" אמרתי לה
היא הסתכלה אליי ואני אליה היא פתאום קירבה את שפתיה ונישקה אותי.
"סליחה אני קצת רגשנית מדי" היא אמרה
"לא זה בסדר" אמרתי
הרגשות עלו לי למעלה ובתחושה שלי גם למרגריטה אז בפרץ אחד נישקתי אותה.
"התאהבתי בך" היא אמרה והמשכנו להתנשק
לא יודע למה אבל פיתחתי באותה נשיקה אהבה למרגריטה והמשכנו להתנשק.
ואז פתאום זה קרה.
"אהההההההההההההההה" צעק הקהל
*יריות של אקדח נשמעו*
"אהההההההההההה" נשמעו צעקות והאור חזר
"מרגריטה ישראל הכול בסדר?" שאלה פריס מבוהלת
"פתאום אכפת לך?!" אמרה מרגריטה כועסת
לא ייחסתי חשיבות למה שמרגריטה אמרה ועניתי לפריס"אנחנו בסדר פריס" ושאלתי אותה " מה קרה? למה את בוכה?"
היא הסתכלה אליי בוכה ואמרה "זה דאלאס"
"מה קרה לדאלאס?" שאלתי
"הוא נרצח" היא אמרה בוכה
האורחים עזבו במהירות את הבית של פריס ורק אני מרגריטה ופריס נשארנו.