סיפורו של מתאבק 1

אדי מוני זרק כמה אגרופים לעבר שק האגרוף אך במהרה עבר לבעיטות, אזור הנוחות שלו. ג'ואנה נכנסה אל המתחם וצפתה באדי מרחוק, "אתה סתם מחזק מה שכבר חזק אצלך" זרקה לו הערה, אלי הפסיק באימון והסתובב אל המאמנת שלו, "אתה לא תנצח אם כל הזמן תחפש את ההזדמנות" ג'ואנה התקרבה אליו. מוני כבר התעייף מההרצאות של ג'ואנה, "הנה תיזכר רגע בקרב שלך נגד 'המקסיקני המשוגע' מר ולדז, כל הקרב חיכית להזדמנות לבעיטות שלך, והצלחת לתת לו בעיטת צד יפה מאוד. אממה הוא כבר ציפה לזה ופחות מעשר שניות ואתה על הרצפה שומע את השופט סופר את ההפסד שלך" ג'ואנה התמקדה בצלקת של אדי מאותו קרב. מוני לעולם לא העז להתחצף למאמנת שלו אשר אחזה בידה באליפות נשות אמריקה שלוש פעמים בקריירה שלה. "מי שמנצח זה מי שבאמת בלתי צפוי" ג'ואנה המשיכה בהרצאה. "איך אני הופך לבלתי צפוי אבל?" שאל, "תתחיל מלתת לידיים שלך את אותו כוח שיש לרגליים, תתחיל להפתיע את המתמודדים עם אגרופים מדי פעם. במקום לחפש את ההזדמנות לתת בעיטה תחפש את האיבר הנכון בגוף לתקוף איתו באותו הרגע. למה לדעתך ג'ון הצליח להביס את אלוף אירופה 'המשורר' אדגר סמסון? הוא ראה הזדמנות לתקוף, סמסון ראה שישלו הזדמנות לתקוף וניסה לרסן את האגרוף, אבל ג'ון היה בלתי צפוי ונתן לו את הנגיחה של החיים שלו. השאר היסטוריה". "ובקרב הבא שלהם הוא הפסיד את האליפות בפחות מחמש דקות" ענה לה, "זה כי 'המשורר' הוא חיה בתוך הזירה, בלי התואר שלו הוא לא רואה בעיניים, השופט היה חייב לעצור את הקרב בשביל הבריאות של ג'ון". "אני לא מאמין שג'ון דרש קרב מכריע בלי פסילות בכלוב סגור" "הולך להיות מעניין באפריל, חלאס דיבורים הגיע הזמן לראות מה למדת" ג'ואנה התקדמה למרכז המתחם "קארל אתה מוכן להילחם? מישהו שיביא אחד מהשופטים המתלמדים, יש קרב" צעקה ג'ואנה.