סיפורה של דני-פרק 2 (אני אשמח עם תגיבו)

"מה קרה?" שאלה ליטל "אהה כככלום" עניתי.
דמעות עומדות לי בעיניים,אני רוצה לצרוח.
"מה את (ליטל לא הספיקה לגמור את המשפט) – אני חייבת ללכת" ,עניתי לה במהירות, "ביי" ליטל ענתה.
יצאתי מהבניין, ורצתי לכיוון הבית שלי.
נכנסתי הביתה, עליתי מהר במדרגות וטרקתי את דלת חדרי.
בכיתי,כל כך כאב לי,נשבר לי הלב.
מחשבות התחילו לרוץ לי בראש: איך הוא יכול לעשות לי את זה?
ליטל ידעה מזה?,איך אני יצא מזה?……
כל הלילה לא ישנתי,המחשבות לא הפסיקו להציק לי.
למחרת לא רציתי לקום מהמיטה.
רוני שאלה "מה קרה?,איך היה? ליטל התקשרה היא אמרה שתדברי איתה".
לרוני לא עניתי,לא היה לי כוח לדבר איתה, לא עם אף אחד,רציתי להישאר במיטה ולא לקום.
לא הלכתי באותו יום לבית ספר וגם לא עניתי לרוני שחזרה.
אמא, שמרה על גיל במשך כל הזמן, מידי פעם חזרה הביתה ,אבא עובד עד מאוחר ואין לו זמן אליי.
אני מרגישה בודדה,רוני מתעניינת אבל רוב הזמן היא עם חבר שלה.
שכבתי במיטה כבר מאתמול(מאז המקרה),קראתי ספר ופתאום שמעתי את פעמון הדלת.
צעקתי לרוני "תיפתחי",לא קיבלתי תשובה.
שאלתי "רוני את פה?",אף אחד לא ענה.
הייתי לבד בבית, והפעמון לא הפסיק לצלצל נאנחתי,וקמתי מהמיטה.
לא האמנתי למראה עיניי,זה היה יונתן לא חשבתי שהוא יבוא,לא מספיק מה שהוא עשה לי.
עמדתי דוממת כמו פסל,שהוא ניסה להתחיל להסביר מה קרה שם.
"תקשיבי זה לא מה שאת חושבת!"
"אתה לא יודע מה אני חושבת,עניתי לו בנימה קרה."
"אני לא התכוונתי לנשק אותה!"
"אז מה זה היה? רצית לראות את הסתימות שלה".
"היא התחילה איתי,הסברתי לה שיש לי חברה, היא שאלה מי זאת? לא עניתי לה,והיא נישקה אותי בכוח" אמר יונתן.
(לא האמנתי לו ליטל לא תעשה דבר כזה)
"למה לא הפסקת?",שאלתי בנימה פגועה.
"לא יכולתי,ניסיתי להרחיק אותה ממני".
"טוב, סיפורים ואגדות זה לא התחום שלי", עקצתי אותו.
"את חייבת להאמין"!,הוא נראה מבולבל.
"אתה שברת לי את הלב!",צעקתי עליו, טרקתי את הדלת חזרתי למיטה, הוא לא צלצל בפעמון שוב, אני חושבת שהוא הלך.
אבא התקשר,מה קרה הוא התקשר? חשבתי.
"דניאל",הוא שאל בנימה דואגת.
"מה אבא?" שאלתי,
"בואי לבית החולים עכשיו".
"למה מה קרה?"
"אני אסביר לך שם" הוא ענה.
"קרה משהו לגיל?" התחלתי לדאוג.
"אני אוהב אותך דניאל",וניתק.