סימני שאלה- הקדמה

הקדמה-

שלום, שמי הוא מוריה, למען האמת כולם קוראים לי מוריס, או מורי, או מור, מפני שאני ממס שונאת את שמי המלא, הוא מזכיר לי יותר מידי את העבר שאני כל כך רוצה לשכוח.
בכל מקרה אני חרידיה לשעבר מבני ברק. לפני שמונה שנים, כשהייתי בת עשר בסך הכל, ההורים שלי נהרגו בפיגוע מכוון ומאז אני ואחי הגדול, אלי, עזבנו את הדת, את הקהילה, ועברנו לתל אביב.
אין לי שום קשר עם העבר שלי מלבד שני אנשים, חברת ילדות שלי, שמה הוא ליטל. אנחנו לא מדברות בכל יום אבל למרות זאת היא החברה הכי טובה שלי, היחידה שהייתה שם לאחר מות הוריה והסכימה להישאר איתי בקשר אחרי שהפכתי לכופרת.
השני הוא הרב משה דוד, הוא היה הרב בישיבה של אחי, וממש כמו אבא בשביל שינינו, הוא עזר לנו מאוד אחרי שהורינו מתו וממשיך לעזור עד היום.
כשגרתי בבני ברק הייתי ילדה טובה, מאופקת ומנומסת, הייתי תלמידה למופת ומקור גאווה להוריה. אך היום, שמונה שנים אחרי, אני יכולה לומר בפה מלא ובלי שום בושה שאני חוצפנית, צוחקת על כולם ובקול רם מספיק כדי שיוכלו לשמוע שאני צוחקת עליהם, מצפצפת על החוקים והממסד, רק בקושי הצלחתי לסיים את בית הספר.
אחי, אלי, בן עשרים ושש היום, אני גרה איתו בדירה הקטנה שלו יחד עם חברתו אנה, היא בסדר בסך הכל, הוא עובד בחברת הייטק קטנה ותוך כדי כך לומד באוניברסיטה בזמן שאני עובדת בתור מלצרית בבית קפה קטן בדרום תל אביב ומבזבזת את הזמן.
יש לאחי כלב ענקי בשם אבו(כמו הקוף מהסרט של אלאדין).
ו… נראה לי שאלו הם חיי מההתחלה ועד לנקודה זו.