סייבר ספייס- פרק 2

השעה 15:00 בסייבר ספייס\ 13:30 בזמן רגיל- בריחה-
אנחנו כבר יותר משלוש שעות שאנחנו בורחים מהציידים רק עכשיו מצאתי מקום לכתוב.. במשך שלוש שעות אנחנו בורחים ובורחים וכל פעם הם שולחים עוד ועוד חוליות ציידים ולאט לאט נגמרת לנו התחמושת כולנו מותשים בלי הרבה מנוחה אין הרבה זמן בין חולייה לחולייה וחייבים להיות מוכנים.. כל רגע הם יכולים לפרוץ ואני עכשיו מסתכנת בכך שאני כותבת.. אבל אני חייבת להשאיר סימן חיים כלשהו כדי שידעו את הסיפור שלנו!! עוד לא יודעים כלום משאר הקבוצה שלנו חוץ מזה שאת שרון ודנה תפסו ציידים!! אנחנו מנסים לאתר אותן!! אבל בגלל הבריחה הלא מבוקרת זה קצת קשה!! אני כל שעה משאירה הודעה למפקדה וזה קצת מפתיעה אותי שהם עוד לא יצרו קשר.. אני מפחדת שהציידים כבר הגיעו לשם.. ואם הם הגיעו אז אנחנו באמת בצרות!! בקשר לשני ואיתמר עדיין לא יודעים כלום!! אני ודן מותשים להגן על עצמך זה עוד קל אבל זה לא קל כשיש איתך מתחיל שלא יודע כלום!! וגם עליו צריך להגן.. אנחנו מניחים שבתוך הבית ספר היה להם משתף פעולה כי הציידים ידעו בדיוק איפה כל אחד מאתנו היה באותו רגע..
"גל ציידים!!"…
השעה 18:30 בסייבר ספייס\ 16:00 בזמן רגיל-
נשארנו שניים אני לא מאמינה שזה קורה לי!! צדו את דן!! אני כותבת את זה עם בכי גדול שלא מפסיק לרגע!! התחלנו לברוח מהציידים שרדפו אחרינו!! והצלחנו יפה לברוח אבל אז באמצע דן עצר אותי ואמר לי "גל שרון כאן בסביבה!!".
"מה?? איפה??" שאלתי בהפתעה.
"שם!!" הוא אמר והצביע לעבר חוליית הציידים ופתאום ראיתי את אחד מהם מוריד את הקסדה שלו וראיתי את שרון לא האמנתי.
"תגיד לי שאני מדמיינת וזאת לא שרון!!" ביקשתי ממנו.
"הלוואי ויכולתי" הוא אמר ולא שמנו לב והציידים הקיפו אותנו ובניהם שרון היא זאת שנתנה את הפקודות!! דמעות זלגו מעייני אבל מחיתי אותם.
"למה??" שאלתי אותה.
"למה?? מה??" היא שאלה אותי.
"למה בגדת בנו??" שאלתי והתחלתי להגן על עצמי.
"במי??" היא שאלה ואני לא הכרתי אותה זאת לא הייתה השרון שלי.
"את החברה הכי טובה שלי" אמרתי לה.
"אני??" היא שאלה "נראה לי שאת טועה החבר הכי טוב שלי הוא הרובה!!" היא אמרה וטענה את הרובה שלה.
"לא.. לא את לא כזאת" אמרתי.
"חחחחח.." היא צחקה וכיוונה את הרובה שלה לכיווני בעטתי בו והעפתי אותו אחורה וניצלתי את ההזדמנות לברוח אבל היא הייתה מהירת מחשבה זה לא השתנה והיא תפסה רובה אחר וירתה בדן שעמד משמאלי ושני ציידים תפסו אותו ולקחו אותו והיא הלכה אחריהם מרוצה בלי להסתכל לאחור ואני התמוטטתי ונפלתי על הברכיים שלי ושגיא עזר לי לקום ולקחנו את כל התחמושת שנשארה בשטח והמשכנו לברוח עד שמצאנו את המקום הזה שממנו אני כותבת עכשיו!! אבל אני לא יכולה להמשיך לכתוב כי אנחנו צריכים להמשיך לנדוד ושלא יתפסו אותנו..