סיוטים- פרק 3

כשהתעוררתי בבוקר ראיתי את השמש בזריחתה, זה היה מגעיל וכזה רומנטי, מה שאני לא סובלת.
הערתי את אמא שלי וחיבקתי אותה "חיבוק מלא אהבה" יאק! מגעיל כל כך!!!
"ביי אמא ושלללל.. ננתתתתת…." מלמלתי שכוונתי היתה:
"ביי אמא ושלא נתראה"
"ביי ילדה חמודה שלי!!!"
"טוב ביי ואני לא חמודה אני יותר מתחברת לצדים האפלים עם לא שכחת"
עזבתי אותה והלכתי ל"בית ספר" ישר דפקתי ריצה לעבר המקום שהייתי בו בלילה.
"הגעתי? הגעתי? כן הספקתי, חכו לי!!!!!!!!!!!"
"אנחנו חיכינו לך המון זמן"
"מה? לא משנה אוקיי איפה אני יושבת?"
"ליד אוסטין ,בשורה הרביעית בצד שמאל"
חשבתי שזה הרגע הנורא בחיי, אף פעם לא ישבתי ליד בן…
הגעתי למושב ואז ראיתי אותו במדים מוזרים כששערו מסתיר את השיער שלו.
"היי אני אוסטין נעים להכיר אותך"
"היי אני לילי, לא כדי לך להכיר אותי"
"למה את ממש חמודה"
"חמודה? יאק גם אתה כמוהם?"
"מה זת'ואמרת כמוהם?"
"כמו הזרחנים האלה ה חיחיחי והני ני ני ני ני והרומנטיקה… עושה לי בחילה רק לדבר על זה…"
"אהההההה את כמוהם"
"מה כמוהם?"
"כמו האלה האפלים שתמיד בצל שלא אוהבית כמעט כלום חוץ מאימה ופחד"
"עם לא הייתי כזאת אז לא הייתי כאן מדברת איתך"
"אההה אז הבנו אחד את השני"
"אל תגיד את זה אתה יודע מה התגובות שלי לזה"
"יש לך יופי שיער?"
"יופי של שיער תאמין לי אני לא אוהבת אותו אני אחרי המחנה הזה אני מחליקה אותו וצובעת לשחור…
יותר מתאים לי"
"אולי כן ואולי לא"
"טוב אולי די כבר?"
"אוקיי לא נדבר אני לא צריך"
"אהמ.. גם אני לא!!!"
הנסיעה הייתה ארוכה מאד וכמעט נרדמתי בה מרוב שעמום… הדבר היחיד שהציל אותי
הוא המוזיקה, המוזיקה שלי!! ניגנתי המון שירים שהמצאתי באותו הרגע…
זה היה מוזר נורא כי המצאתי שירים מוזרים נורא בהתחלה זה היה כזה:
"החיים הם קרח
האפלה היא הכי
החיים של כולם בזבל
אבל הכי שלי"
ובסוף זה היה ככה:
"העוגיה
היא נאכלה
בידי איש שמן
השמן הוא שמן זית
ששחכתי אצלי בבית
כי שתיתי וודקהההההההההה"
וזה נגמר ככה:
"למה להעלות חיוך
בלי הטוס טוס שלי
ששחכתי בשירותים
כי הספריי לא ריסס
את הריח הרע
שהיה לו שאאאאאאאאאאאאאאאאאם"
ואז התעלפתי.
איך שהיתעוררתי האוטובוס עצר וראיתי את מלון" סיוטי החיים"
זאת'אומרת איזור מחנה.
"הי. כולם אין לנו זמן הקבוצה השנייה מגיעה עוד שעה וצריך למצוא מקום טוב לשינה כל
אחד יכין לו אוהל"
"אבל אין לנו אוהלים" צעקתי עם אספסוף זועם,
"נכון! זאת המשימה הראשונה שלכם, אליכם למצוא אוהלים הנמצאים בשדה ששם,
אני מזכיר אין לכולם אוהלים ומי שלא ימצא אוהל יקבל מזרון וכן אותם האוהלים הקבוצה השניה תצתרך לחפש… יש רק 10 אוהלים, ויש עוד דבר אחד, השדה הזה הוא שדה מוקשים אמיתי! תמצאו דרכים איך ללכת שם ולמצוא את האוהלים שלכם מוכנים?"
"כן חוץ מזה שאני הבת היחדיה!!! למה?"
"הכיון צא!!!"
דפקתי את הריצה של הלייב וגיליתי את הדרך להינצל מהמוקשים,
אלה ששמו אותם שחכו לחסות עקבות אז הלכתי על העקבות שלהם והגעתי לאוהל הכי קרוב שיש.
"יש! מצאתי את האוהל ,זה הי מהיר… טוב אהמ.. איפה הטיק שלי?"
"למה את צריכה את התיק שלך?"
"זה קל מאד יש לי שם חפצים לאוהל שלי ומזרון נוח וכריות וכל זה"
"טוב הוא נמצא על הגב שלך סתומה!!!"
"יואו בנדם עושה טעות למה לכעוס?"
"טוב עופי חזרה רק בלי להתפוצץ…"
"אני אשמח להתפוצץ"
לפתע הגיו לידי עוד שני בנים ורצו שאני יביא להם אוהלים, הם היו מפגרים למה שאני יביא?
זה היה נורא…" כעבוד שעה אחרי שסידרתי את האהל שלי במספריים וכל זה
הגיע הקבוצה השניה, ששם כולן בנות.
"מאעאעאעאעאה? אני עוברת קבוצה"
"את לא יכולה!"
"למה בוס!"
"כי אז את תאלצי לעבור לגור ברוסים, הם באו משם כדי להתאמן פה"
"אה טוב אני הולכת לישון"
"אבל ממש מוקדם"
"מענין אותי? כשאני ישנה יותר יש לי יותר סיוטים אז אני אוהבת לישון, לילה טוב"
"לילה טוב"
הלכתי לישון בתחושה מגעילה נורא…"