סיוויליזציו-מניה – פרק 1

הקדמה:
בשנת מתישהו בעבר נשלחו לחלל קופים אך הקשר איתם אבד. הקופים שוטטו בחלל ואף אחד לא יודע על גורלותיהם ולהיכן הם הגיעו.האם סביר להניח שכבר מתו?
—
וואלס עמד נרגש בפתח ביתו מנשק את אשתו – לנה שכל כך אהב.
"אני לא מאמין שקיבלו אותי לטוס למאדים!, אני!, חשבתי שאחרי כישלון שיגור הקופים שלי לעולם לא ישימו בי את אמונם!" קרא ואלו.
"זה כל כך נפלא אהובי" אמרה לנה בעצב "אך לא תהיה איתי".
"אני אחשוב עליך תמיד" הבטיח וואלס.
…
עברו מאז כבר מספר חודשים והכל היה מוכן להמראה. וואלס למד את כל מה שדרוש על מנת להפעיל את החללית ועל מנת שיוכל לדעת מה לעשות שם. הוא יהיה האדם הראשון שהולך על הירח אך הוא לא התכוון לתקוע את דגל ארצות הברית על הפלנטה. הוא כבר הכין את דגל מולדתו – פינלנד על מנת שיתקע אותו הרי פִינִי הגיע ראשון לירח ולא אמריקאי.
הספירה לאחור שעם כל מספר הרגיש וואלס כאילו הלב שלו יורד למטה עוד ועוד.
1,2,3 ווואלס כמעט איבד הכרה כאשר החללית התחילה לנוע.
מה ימצאו במאדים ומה יהיה שם?.
…
תחילת הנסיעה הייתה חלקה מאוד. כמובן שהמסע לקח כמה ימים, תשעה למעשה. היום הראשון עד החמישי הלכו נהדר עד שהגיע היום השישי שהיה חייב להרוס.
"מה זה?" שאל וואלס. זה היה משולש שחור בחלל.
החללית נשאבה חזק פנימה. במערבולת אדירה של צבעים חזקים וואלס הרגיש כאילו כולם מסתובבים בתוך חור תולעת. רק רגע, זה באמת חור תולעת.
החללית נזרקה במקום אחר והתרסקה על כוכב לכת.
וואלס יצא מהחללית.
הציוד כולו התרסק. גופות מרוצצות של אנשי הצוות היו מוטלות שם ללא ניע. הוא היחיד שנשאר.
הכוכב הזה היה ממש דומה לכדור הארץ רק שהוא לא היה מפותח בלבד.
הקיפו אותו יצורים ממש מוזרים – קופי אדם.
הם הסתובבו סביבו, הוציאו לשון ומלמלו "בעעעעעעעעעעעע".
וואלס חשש מאוד מפניהם.
הוא הסתכל עליהם טוב יותר.
גוף פרוותי חום, גובה נמוך עם קולרים רק רגע, קולרים?. הוא היה יכול להבחין בקולרים כסופים עם שמות באנגלית. רק רגע, הוא מכיר את הקולרים האלה.
אלה הקולרים שהדביק על הקופים שהוא עצמו שלח לחלל. כנראה שגם הם נקלעו למשולש הברמודה האינטר-גלקטי.
שמש משונה הופיע בחלל, ירוקה בצורת פולקע של עוף.
"פולקע אינטר-גלקטי" אמר וואלס.
"פולקע" אמר אחד מהאנשים הקדמונים.
הם התחילו לרקד סוג של ריקודי עם משונים.
וואלס ידע שהוא תקוע כאן ושאין לו דרך לברוח אלא אם כן יצליח לקדם את החברה, לבנות מכאן חללית ולחזור חזרה הביתה מה שעלול לעולם לא לקרות.
"אוגלה-בוגלה" אמר אחד מהקופיפים. השם שלו היה "בקטריה" כיוון שכשהוא נולד הוא היה קטן ושעיר מאוד.
"שלום לכם קופים, אני עומד ללמד אתכם איך לחיות!" הכריז וואלס.
הם מחאו כפיים מלבד בקטריה שלעס לעצמו את כפות הידיים.