סיגריה אחרונה- פרק 8

" התגעגעתי לזה כל כך " אמרתי.
" אין דבר טוב יותר מזה ".
" אני ליזי " אמרתי בחיוך.
" למה את פה? " הוא שאל.
" כי ראיתי אותך יושב פה.. וראיתי את הסיגריות ובלי לחשוב פעמיים באתי ".
" אני שמיניסט פה, אבל אני שונא את המקום הזה, את חדשה פה? ".
" כן " אמרתי לו ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה.
" תסלחי לי, אני באמת לקחתי הפסקה של 3 דקות " הוא אמר וקם, " נדבר? ".
" בטח " אמרתי. הוא התחיל ללכת. " רגע, לא אמרת לי את השם שלך! " צעקתי לו אבל הוא כבר לא שמע. הסיגרייה הזו הייתה פשוט חלומית, רק הטעם הזה, הגעגוע. אני לא יודעת אם לקרוא לעצמי מכורה או לא. פתאום חשבתי, יש לי עכשיו נשק סודי נגד איתן, במקום להיות מהילדות המעצבנות שהולכות ומפיצות דברים וגם כי אין לי איזה הוכחה מסוימת למה שרק שמעתי, אני יכולה לנסות לסחוט את איתן כדי שיחזיר לי את הסיגריות. אבל הוא באמת יעשה את זה?
תוך כמה דקות הייתי בחדר של איתן. עדיין היו 20 דקות עד שאני הייתי צריכה לחזור לשיעור. פשוט נעמדתי ונשענתי על דלת חדרו של איתן וחיכיתי עד שהוא יבוא. לא לקח הרבה זמן והוא בא. אולי ילדים קלטו שאני עומדת שם וקראו לו או שסתם הוא היה צריך משהו מהחדר ובא. זה ממש לא עניין אותי. הוא חייך כשהוא קלט אותי, אני לא חייכתי חזרה.
" אוקיי אני מבין שקרה משהו, למה את לא מחייכת? ".
" איזה סיבה בעולם יש לי לחייך במקום הזה? ".
" טוב, את נכנסת? " הוא אמר והכניס את המפתח למנעול הדלת.
" לשתי דקות " אמרתי לו. הוא הסתכל עליי במבט של ' איך שתרצי ' והדלת נפתחה. הדלת נסגרה.
" בגלל מה זכיתי לכבוד? ".
" אל תתחיל להיות עכשיו אדם נחמד, אני יודעת בדיוק מי אתה ".
" תסבירי.. " הוא אמר.
" אתה והמורה להיסטוריה, ביחד, ואתם מסתירים את זה, נכון? ".
" איך הגעת למסקנה המטופשת הזו? ".
" לא רחוק מכאן, מאחורי בניין, ניהל איתן החמוד והנחמד שלנו שיחה עם המורה להיסטוריה שלי. הם דיברו עליי, הוא אמר שאני מסוכנת ושאני פה לעשות צרות, שהוא עקב אחריי יומיים בשביל לחקור את הנערה החדשה. ואז הוא נישק את המורה להיסטוריה " אמרתי לו בטון משחקי, " לא ככה? " שאלתי כמו בתחילתו של איום.
" ליזי מה את רוצה? " הוא אמר והתקדם אליי במבט כועס.
" את הסיגריות שלי. אין לי שום רצון להתחיל להפיץ עלייך ועל המורה רכילוית פה, לא בשביל זה באתי. אני רוצה משהו שיעשה לי טוב.. וזה מה שיעשה לי טוב ".
" אז את סוחטת אותי? ".
" יותר בכיוון של סוחטת ומאיימת " אמרתי לו במבט חודר.
" איך שתרצי " הוא אמר. הוא התכופף למגירה אבל אני תפסתי בידו האחורית.
" אם חשבת לרגע שהמילים שלך של אתמול לא פגעו בי, שאתה מתייחס אליי מרחמים, שכל הקשר הזה של היומיים האחרונים היה מרחמים, אז טעית. כי זה כאב כמו שלא כאב לי מעולם. כי לא ציפיתי שממך, לעזאזל ממך " אמרתי בחצי צחוק חצי לגלוג, " אני אקבל את המכה הכי כואבת במקום שבמילא רע לי בו ".
" אז למה שלא תלכי, הא?! " הוא הרים את קולו.
" לאן בדיוק?! לרחוב? ".
" לא. הביתה ".
" ואתה חושב שיקבלו אותי בבית? אין לך שמץ של מושג מה הולך במשפחה שלי ".
" קחי את זה " הוא אמר והוציא את קופסאת הסיגריות מהמגירה, " וצאי לי מהחדר ".
" ככה? " שאלתי אותו.
" תעשי מה שאני אומר לך. זה שטח פרטי, שלי, ואין לך זכות לבוא לפה יותר ".
" אז אתה מגרש אותי הא? מגרש אותי כי אין לך מספיק ' ביצים ' להתמודד עם מה שהטחתי בך הרגע? פתטי " אמרתי לו והתקדמתי לכיוון הדלת.
" פתטי? " הוא אמר ותפס אותי. " פתטי זה לראות איך את ממשיכה להילחם עם עצמך ומפסידה, פתטי זה לבכות מכל שטות, פתטי זה להתאהב בך.. אז כן אולי אני פתטי, אבל אני מודה בזה.. את לא ".
" ואני הערכתי אותך.. ואת המורה שלי.. שני האנשים שסמכתי עליהם פה בגדו בי.. ועכשיו מה? " אמרתי לו במבט עצוב כל כך, ביאוש.
" תחזרי לחור שממנו באת, בית הספר הזה לא צריך מפלצות כמוך ".
" איך אתה מדבר… " אמרתי בלחישה והסתובבתי אל הדלת. " אתה נוראי " אמרתי לו ומחיתי את הדמעה הקטנה מהעין.
" אם תעזי לדבר על מה שראית, אני אדאג שאת כבר לא תהיי פה ".
" למה מי אתה שתאיים עליי? " אמרתי לו בבכי.
" מי את שתאיימי עליי? באה לפה וסוחטת אותי על דבר שאני במילא מתבייש בו? ".
" מתבייש בו הא? אם היה לך טיפה אומץ, היית מסיים עם זה. אתה יודע טוב מאוד מה עלול לקרות למורה אם הם ידעו מה קרה. אתה יודע טוב מאוד מה העתיד צופן לה במידה והקשר הזה ימשיך. אתה באמת רוצה לעשות לה רע? חשבתי שאתה קצת אנושי ".
" ליזי, לכי מפה ".
" אני אלך " אמרתי, " ואהרוג את עצמי, כי לא שווה לי שנייה אחת להישאר פה. לא פה ולא בבית. בלי חברים, בלי אהבה בלי שמחה, רק אני והסיגריות. אני אלך לחדר, ואבלע המון כדורים של אדוויל והצרה הזו שנקראת ' ליזי ' תיעלם לך מהחיים ".
" ככה? אחרי יומיים את מוותרת? דווקא היום כשהתחלת להשתלב? ".
" להשתלב איפה?! במקום הכי חרא ומדרדר שהייתי בו?! עם אנשים כל כך מגעילים, כמוך? להישאר במקום הזה איתך פה?! בנאדם שמטיח בי את ההאשמות והכינויים הכי נוראיים שיש, ולא מצטער על זה?! ומעליב אותי על ימין ועל שמאל?! בשביל זה אני צריכה לחיות!? בשביל ההשפלה הזו? " אמרתי עם עוד כמה דעמות שניסיתי למחות כדי להראות לו שאני עדיין איכשהו חזקה.
" את לא תפגעי בעצמך " הוא אמר.
" מאיפה אתה יודע? ".
" אין לך אומץ להרוג את עצמך, לסיים את החיים שלך בידיים שלך. היית מעדיפה שמישהו אחר יעשה את זה ".
" כן? ושהמישהו הזה יהיה חשוד ברצח? להרוס גם לו את החיים? לא תודה " אמרתי וכבר פתחתי את הדלת.
" תחזרי לשיעור, חמישה לשלוש עכשיו. אם אני לא אראה אותך שם, את תצטערי על זה ".
" תנסה אותי " אמרתי ויצאתי מהר מהחדר שלו. הוא רץ אחריי, בלי לנעול את חדרו ואני ניסיתי להתחמק ממנו. לצערי הוא היה יותר מהיר ממני. הוא תפס אותי ומשך אותי אחריו. הוא לקח אותי לחדר מבודד, ליד בניין המזכירות, הוציא מפתח מהכיס שלו, זרק אותי פנימה ונעל את הדלת.