סיגריה אחרונה- פרק 45

ביום למחרת קמתי בבוקר, לבשתי שוב את המדים הכל כך מכוערים שלנו ויצאתי לבנייני הכיתות. התיישבתי במקומי והתחלתי ללמוד, פשוט ללמוד. שום סיפורי דרמה לא עברו לי במוח. לא חשבתי על אף אחד, חשבתי רק על השיעור. למדתי כמו כל תלמידה אחרת, פשוט העתקתי מהלוח וחשבתי על מה שהמורה לימדה. לא חשבתי על המקום הזה, לא חשבתי על הרע שיש לי בו, לא חשבתי על האנשים המשוגעים. לרגע אחד מצאתי את עצמי מתעניינת בלימודים. אולי זה בגלל השיעור שעברתי, אבל אני חושבת שזה בגלל שאתמול סוף סוף נרגעתי קצת. אני עדיין לא יודעת מה עבר על סלע, אני לא יודעת מה שלום גלית, אני לא דיברתי עם איתן על כל הענייין, מה שאני מצפה לעשות היום. המון דברים נשארו עדיין פתוחים אבל בכל זאת הרגשתי היום רגועה. היום עבר במהירות, אפילו את הפסקת השעה שדווקא בחרתי בלנמנם איזה חצי שעה בחדר מרוב העייפות עברה מהר. הכל היה רגוע היום. לרגע אחד בית הספר הזה היה נראה טוב יותר.
" היי " אמרתי לאיתן כשראיתי שהוא הולך לו על הדשא לבד.
" היי " הוא אמר בחיוך ונתן לי חיבוק.
" אפשר לדבר? " שאלתי.
" בוודאי " הוא אמר והלכנו לשבת ולדבר. היה אחר"צ, התחיל להיות קצת קריר. ישבנו על ספסל מאבן ודיברנו. התחלנו בשיחה רגילה, של איך עובר היום ואיך הוא מרגיש. הוא סיפר לי קצת מה הוא עבר שם בבית החולים כדי שיוודאו שהוא לא יפגע בעצמו שוב. הוא שאל אותי אם אני בסדר וכמה דאגתי לו. אמרתי לו שדאגתי לו מאוד, לא השארתי את זה לעצמי. אני יודעת כמה התחרפנתי גם כשגיליתי שהסיבה שהוא ניסה להתאבד היא אני. הרגה אותי המחשבה שהוא יציל אותי ויקריב את עצמו, זה נשמע לי לא היגיוני כי מעולם לא הייתי חשובה בצורה הזאת לאדם.
" דווקא רציתי לדבר איתך על משהו אחר " אמרתי לו אחרי שסיימנו לדבר על הנושא הזה.
" והוא? " הוא שאל.
" במשך הזמן שהיית בבית החולים אני וגלית רקמנו סוג של קשר טוב.. היא סיפרה לי שהיא נכנסה ממך להריון, היא עכשיו עברה הפלה ואמורה לחזור ".
" נכון.. " הוא נאנח, " מה השאלה פה? ".
" רציתי לדעת למה ".
" למה מה? " הוא שאל.
" למה לא נזהרתם.. למה זה קרה.. איך זה קרה.. האם אולי הסיבה שלך להתאבדות הייתה בתת מודע מהפחד שתהיה אבא? ".
" זה קרה מהר כי מאוד התקרבנו. לי היה קשה ולה היה קשה קצת.. אני אפילו לא זוכר ממה, ופשוט התחברנו והתקרבנו. לא ציפיתי שזה יגיע לשם.. את זה אני יכול להגיד לך ".
" ואחרי זה? אחרי שזה קרה? אתם נזהרתם בכלל? ".
" אנחנו כן.. אני לא ממש יודע איך זה פשוט קרה ".
" הופתעת? " שאלתי אותו.
" ברור " הוא צחק, " אבל זה לא העניין, דווקא התחלתי לראות את עצמי בתור אבא. אולי אני צעיר, לא אולי אני צעיר בטוח, אבל תמיד אהבתי ילדים קטנים. לפני שבאתי לפה הייתי שומר על האחיינים שלי מידי פעם, או הייתי שומר על הילדים של השכנים, תמיד התחברתי לזה. אלה היו תקופות שהכסף לא עניין אותי ופשוט שמרתי עליהם כי רציתי. היה שם יותר מעניין מבבית. אבל אם את שואלת על ניסיון ההתאבדות אני באמת לא חושב שזה בא בגלל זה.. ".
" רצית להיות אבא למרות שידעת מה ההשלכות של העניין? ".
" ידעתי שזה יכול לעשות הרבה רע.. זה די הרג אותי במחשבות, זה העסיק אותי וטירטר אותי.. אבל אני ידעתי שבסופו של דבר היא תעשה הפלה. אני לא הייתי צריך לשכנע את עצמי שאני צריך לשכנע אותה, ידעתי שהתשובה תגיע אליה לבד ".
" היא פחדה להפיל אותו.. " נאנחתי.
" אני יודע " הוא אמר, " ואני גם מבין שאת דיברת איתה והצלחת לשכנע אותה. אני לא יכול להיות פחות אסיר תודה על זה.. עשית את המעשה הנכון. לא הרבה היו מצליחים להשפיע עליה ואני חושב שזה מדהים שדווקא את כן, בנאדם שלא אוהב להתחבר לאנשים אחרים ".
" אולי בעבר.. " נאנחתי, " יש כמה פה שבאמת אכפת לי מהם ושאני באמת מוכנה לשבת איתם ולדבר איתם ולהיפתח אליהם כדי לעזור להם. כמה פה שאני יודעת שאני חשובה להם כמו שהם חשובים לי ".
" זה טוב לדעת שיש מישהו לסמוך עליו נכון? ".
" בעיקר פה.. " נאנחתי בחיוך קטן, " כי המקום הזה מוציא כל טיפת שפיות ".
" אני מצטער על תחילת שנה, אני חושב שזה הזמן להגיד את זה.. ".
" על מה? על שבגדת באמון שלי? " שאלתי.
" כן אני.. זה לא יקרה יותר אני רוצה להבטיח לך. לא מגיע לך שיבגדו בך, בעיקר לא בנאדם כמוני, בנאדם שפגע פה במישהו וגרם לו למות.. יש דברים שאני לעולם לא יסלח לעצמי עליהם ".
" אתה לא צריך לדבר על זה אם זה כואב.. " הרגעתי אותו ושמתי את ידי על ברכו, " אין בשביל מה. מה שהיה היה ונגמר, וגם אם הכאב על שרצחת מישהו עדיין בוער בך אתה השתנית והפכת לאדם טוב. הקושי כבר עבר.. נכון לעכשיו אתה מתמודד עם ההשלכות של העניין ".
" אני בעבר לא ידעתי איך.. " הוא נאנח, לא האמנתי שנגיע לשיחה כזו, על הנושא הזה מעולם לא דיברנו, " ויש מקומות שהרגשתי שאני בכלל לא האדם הרע בסיפור ".
" אז מי כן? " שאלתי.
" אחרים.. אני לא בטוח אם בגללי קרה לו מה שקרה או שאחרים.. זה היה מזמן.. ואני יודע כמה חרא הרגשתי אחרי זה ".
" לא תפסו אותך? " שאלתי.
" לא ידעו על זה.. אף אחד לא ידע על זה וכשהגעתי לפה איכשהו התחילו לדעת על זה. מישהו פתח את הפה. בית הספר לא עשה לי כלום כי כנראה שזה לא הגיע לדרגים הגבוהים. הייתה תקופה שרציתי להיעצר על מה שעשיתי, אבל אני שונא שלוקחים ממני את החופש שלי ".
" זה אחד המצרכים החשובים ביותר לאדם " נאנחתי, " גם אני צריכה את החופש שלי וכשאני כלואה פה זה קשה.. ".
" אני לא חושב שנצא מפה ליזי.. " איתן נאנח בעצב.
" מה מחכה לי בחוץ? " שאלתי, " כל החברים הטובים שלי פה ולאנשים שבחוץ אין לי טעם לחזור ".
" אבל לתחושה המשוחררת? לעולם שהוא רק שלך ושאתה בוחר מה לעשות בו? לאחראיות הקטנה שיש עלייך אבל בלי כפייה? בלי עונשים? בלי אנשים משוגעים? ".
" אני ואתה הם אנשים משוגעים " קבעתי, " עם אנשים כאלה אפשר להתמודד, מזה אני לא פוחדת. עוד לא כופים עליי כלום, חוץ מדברים קטנים שהם לא.. לא של בית הספר, אלא של ילדים. ויש לי כוח סבל ואני יכולה להתמודד ".
" תגידי… " הוא שאל אותי אחרי שתיקה, " זה נכון מה ששמעתי? הטרידו אותך פה מינית? ".
" ממי שמעת? " שאלתי אותו.
" הסתובב בין כמה ילדים, אני חושב ששמעתי וויד והחבורה שלו מדברים על זה. הם תופסים ממך משהו משהו.. הם חרמנים עלייך ".
" שיהנו " אמרתי לו, " אבל כן אתה צודק, זה קרה ".
" מי? " הוא שאל.
" מורה.. " נאנחתי, " מורה נתעב, גועלי, מגעיל, שאני מתה שיעוף מפה כדי שאני לא אצטרך לפחד להיתקל בו ".
" איפה הוא נגע בך? ".
" במקומות הרגישים.. הוא עבר את הגבול בקיצור, אבל אחרי זה נרגעתי, אני כבר אחרי זה ".
" את חושבת שהוא עוד רוצה לפגוע בך? " הוא שאל אותי. אני ואיתן ממש משלימים פערים.
" כן " אמרתי לו בנחישות, " ואני גם חושבת שהוא משתמש בילדים אחרים כדי לפגוע בי. אני לא אופתע אם הוא יעשה לך משהו שיסמם אותך ובגלל זה תעשה לי רע כמו שקרה לסלע ".
" הוא סימם את סלע? " הוא שאל מופתע.
" או סימם או לא יודעת.. השתלט עליו. עזוב אני פשוט צריכה להירגע ולחשוב איך אני מעיפה אותו מפה ".
" מה עם להתלונן? " הוא שאל.
" אף אחד לא יאמין לי.. אין לי פה כוח השפעה.. לא יאמינו לי אם אני אגיד שמורה הטריד אותי מינית. הכל יתהפך לזה שאני פיתתי אותו ואז יאשימו אותי, אני בטוחה שיש לבית הספר הזה או למורים מיליון מניפולציות כדי להוציא את התלמידים אשמים ".
" הבנתי.. " הוא נאנח. ישבנו עוד קצת בשתיקה ובהינו בתלמידים שהולכים ממקום למקום.
" אה שכחתי להגיד, תודה על השיחה הקטנה שלך עם יותם ".
" לא באמת אמרתי הרבה " הוא אמר לי בחיוך כובש, " יותם כבר במילא התגעגע. חזרתם? " הוא שאל.
" אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב עם עצמי כי הרגשתי שיותר מידי קרה פה עם יותר מידי בנים, שאני צריכה בשביל להחזיר את האמון שלו בי להתרחק קצת ואז לחזור. בסופו של דבר אבל אנחנו נהיה ביחד ".
" את ממש מאמינה בזה הא? ".
" אני אוהבת אותו.. " נאנחתי, " עם אהבה אי אפשר להתווכח ".
" את צודקת " הוא אמר לי בחיוך. הסתכלתי עליו ונתתי לו חיבוק חזק. כל כך התגעגעתי לזה שהוא פה בבית הספר, כל כך התגעגעתי ללראות אותו שמח.
" ליזי קידר מתבקשת להגיע לבניין המזכירות. אני חוזרת, ליזי קידר מתבקשת להגיע לבניין המזכירות ".
" צריכים אותך " הוא לחש לי באוזן.
" שמעתי " אמרתי לו בצחוק. שנינו קמנו והתחלנו ללכת לבניין המזכירות. לפני הדלת הוא נפרד ממני בעוד חיבוק אחד. יש לי מזל שיש לי אותו, ככה, שאני לא אתחרט על זה שעכשיו אני אגיד שאני סומכת עליו, כי לפני כמה שבועות הוא איכזב. עכשיו אני באמת באמת סומכת עליו.
נכנסתי לבניין המזכירות והמזכירה אמרה לי שהמנהלת רוצה לדבר איתי. איזה כבוד. השטן בכבודו ובעצמו רוצה בנוכחותי. הלכתי לכיוון דלתה, דפקתי עליה, שמעתי את ה'כן' המכוער שלה ונכנסתי. היא הייתה שם לבד מחייכת אליי קצת. התיישבתי בכיסאי והיא הוציאה קלסר שעליו היה שמי. כנראה שזה תיק התלמיד שלי. אז היום הזה בכל זאת יגמר רע, היא בטח תצרח עליי שאני האדם הכי לא משקיע בעולם. טוב נו למה אתם מצפים?